יַלְדָּהּ?

יַלְדָּהּ?

יַלְדָּה שֶׁמַּשִּׁילָה מֵעָלֶיהָ
יַלְדוּת
וְרֵיחַ שֶׁל לַיְלָה
זוֹרֶקֶת
מִזְוָודוֹת עָמוּסוֹת
אַהֲבָה
הוֹלַכְתְּ יֵחֶפַת זִיכְרוֹנוֹת
וְנַעַלֵי בַּיִת
עוֹמֶדֶת חֲשׂוּפָה לַשְּׁבָרִים
סוֹגֶרֶת דְּלָתוֹת
שֶׁל חֲדָרַי מַדְרֵגוֹת
וְאוֹרוֹת מְכֻבִּים
שׁוֹמֶרֶת כְּלָבִים
לְאֵמוּן וּשְׁמִירָה
רָצָה בִּרְחוֹבוֹת אַכְזָרִיִּים
וְגֶשֶׁם
בּוֹרַחַת מִלִּהְיוֹת יַלְדָּה
 
רוב הזמן אני מצטער שהאמא שלי לא הפילה אותי בגלל זה

בגלל החיים וזה אמת הזה
 
אני חושבת שזה תהליך שכמעט כל אחד עובר עם הבית

מין תהליך של היפרדות, מההורים ומהמשפחה ולההפך לישות עצמאית ובוגרת
וההבנה שההורים שלנו הם רק חלק אחד מהמסע של החיים שלנו.
וגם אנחנו, לא פה בטעות... עם כל מה שזה אומר, ועם כל החיים ומה שהם מעמיסים עלינו...
 
כן נכון בל אני לקחתי למקום אחר

של ניטשה של כאב אחר מעזיבה אותי העיפו מהבית שהייתי נער גרתי ברחוב גם בילדות הרבה אז אני קורא מקום אחר לכן הזדהתי , זה נשמע לי שיר כמו זעקה ודיבר עלי .
 
יש קשר אבל היחס אליו שונה

התוצאה אותה תוצאה אבל היחס שונה בין להיות נטש לבין לבחור שניהם קשים אבל ברור שהנטישה קשה יותר ככה לפחות נדמה לי ומהיכרות שלי , וזה היופי השירה שהיא נותנה לפרשנות וכל אחד לוקח למקום אחר ..
 
למעלה