(ט)
אחרי הרבה זמן שלא הייתי פה.
שוב מוצאת את עצמי כותבת.
קשה לי.
מרגישה מזוהמת, מחוללת, טמאה.
רוצה לצמצם. רוצה להקיא. רוצה להרגיש חלולה וריקה.
רוצה לפגוע. ויודעת שאסור.
אבל רוצה לרטש כל חלק בגוף שלי.
(ויודעת שזה לא יקרה, שאני לא יכולה להרשות לזה לקרות).
אני מרגישה שמנה. לא יכולה להסתכל במראה.
מרגישה זרה לעצמי,
במקום שבו היו עצמות רואה רק הרים של שומן.
לכל אורך היום, לא מרגישה כלום. אפטיות מוחלטת.
כ"כ לא הרגשתי כלום, עד שהיו רגעים בהם תהיתי אם אני עדיין קיימת, אם אפשר להיות קיימים גם כשלא מרגישים כלום.
ובגלל זה אני חייבת להרגיש משהו, וכשאני אומרת משהו, אני כמהה לכאב פיזי של פגיעה עצמית.
אני יודעת שאכלתי לפי התפריט. ובכל זאת מרגישה כאילו היה לי בולמוס.
אני רוצה לצמצם את הקיום הפיזי שלי עד שלא ארגיש כלום.
כבר נמאס לי לנסות להלחם בעצמי, נמאס לי לרצות ולהאמין שאפשר לשנות, שאפשר שיהיה אחרת- ובכל פעם מחדש לחזור לאותו המקום.
כ"כ נמאס לי כבר עד שיש רגעים בהם הייתי מייחלת שלא אוולד בכלל, שלא אהיה קיימת, הכל רק כדי לא להרגיש.
(רק להבהיר- אין כאן כוונה אובדנית. אלו רק מחשבות שמלוות אותי היום, ואני מתארת אותן כפי שהן. אין לי כל מחשבה באמת לעשות עם זה משהו).
אחרי הרבה זמן שלא הייתי פה.
שוב מוצאת את עצמי כותבת.
קשה לי.
מרגישה מזוהמת, מחוללת, טמאה.
רוצה לצמצם. רוצה להקיא. רוצה להרגיש חלולה וריקה.
רוצה לפגוע. ויודעת שאסור.
אבל רוצה לרטש כל חלק בגוף שלי.
(ויודעת שזה לא יקרה, שאני לא יכולה להרשות לזה לקרות).
אני מרגישה שמנה. לא יכולה להסתכל במראה.
מרגישה זרה לעצמי,
במקום שבו היו עצמות רואה רק הרים של שומן.
לכל אורך היום, לא מרגישה כלום. אפטיות מוחלטת.
כ"כ לא הרגשתי כלום, עד שהיו רגעים בהם תהיתי אם אני עדיין קיימת, אם אפשר להיות קיימים גם כשלא מרגישים כלום.
ובגלל זה אני חייבת להרגיש משהו, וכשאני אומרת משהו, אני כמהה לכאב פיזי של פגיעה עצמית.
אני יודעת שאכלתי לפי התפריט. ובכל זאת מרגישה כאילו היה לי בולמוס.
אני רוצה לצמצם את הקיום הפיזי שלי עד שלא ארגיש כלום.
כבר נמאס לי לנסות להלחם בעצמי, נמאס לי לרצות ולהאמין שאפשר לשנות, שאפשר שיהיה אחרת- ובכל פעם מחדש לחזור לאותו המקום.
כ"כ נמאס לי כבר עד שיש רגעים בהם הייתי מייחלת שלא אוולד בכלל, שלא אהיה קיימת, הכל רק כדי לא להרגיש.
(רק להבהיר- אין כאן כוונה אובדנית. אלו רק מחשבות שמלוות אותי היום, ואני מתארת אותן כפי שהן. אין לי כל מחשבה באמת לעשות עם זה משהו).
