(ט)
(סורי על ההעלמות. כבר הרבה זמן שלא כתבתי פה. סורי שלא הגבתי בפעם הקודמת, באשפוז, וכל פעם שיצא לי להכנס לפורום הייתי פשוט בלי כוחות. סליחה על זה. )
קשה לי.
כבר יותר מחודש אני באשפוז.
והשבוע יצאתי פעם ראשונה לסופ"ש.
ארוחה משפחתית.
שוב הערות של המשפחה.
שוב פעם מצמצמת.
רוצה לפגוע, אפילו שיודעת שאסור.
רוצה שוב להרגיש תכאב.
זה חסר לי.
קשה לי לראות את המראה, שזה היה הדבר הראשון שראיתי כשנכנסתי לחדר. מראת גוף.
שלא אשכח לרגע כמה עליתי במשקל.
ואפילו עוד לא הגעתי ליעד.
ביום הראשון שם, בפעם הראשונה הגדירו אותי כאנורקסית.
וזה מצחיק, כי תמיד חשבתי שאנורקסיות הן רזות ורק הן לא רואות את זה.
אבל אני לא.
אני לא כזאת.
מסתכלת במראה. ורק מצמצמת ומצמצמת. מדלגת על ארוחות. מורידה פריטים.
ומפחדת שלא יוציאו אותי שוב.
ורוצה לצאת.
אבל לא רוצה לעלות במשקל.
ביום שקילה, אני לא יודעת למה אני יותר מצפה- לצאת הבייתה, או לא לעלות.
ואני יודעת שמה שלא יהיה, אני אהיה מאוכזבת.
(סורי על ההעלמות. כבר הרבה זמן שלא כתבתי פה. סורי שלא הגבתי בפעם הקודמת, באשפוז, וכל פעם שיצא לי להכנס לפורום הייתי פשוט בלי כוחות. סליחה על זה. )
קשה לי.
כבר יותר מחודש אני באשפוז.
והשבוע יצאתי פעם ראשונה לסופ"ש.
ארוחה משפחתית.
שוב הערות של המשפחה.
שוב פעם מצמצמת.
רוצה לפגוע, אפילו שיודעת שאסור.
רוצה שוב להרגיש תכאב.
זה חסר לי.
קשה לי לראות את המראה, שזה היה הדבר הראשון שראיתי כשנכנסתי לחדר. מראת גוף.
שלא אשכח לרגע כמה עליתי במשקל.
ואפילו עוד לא הגעתי ליעד.
ביום הראשון שם, בפעם הראשונה הגדירו אותי כאנורקסית.
וזה מצחיק, כי תמיד חשבתי שאנורקסיות הן רזות ורק הן לא רואות את זה.
אבל אני לא.
אני לא כזאת.
מסתכלת במראה. ורק מצמצמת ומצמצמת. מדלגת על ארוחות. מורידה פריטים.
ומפחדת שלא יוציאו אותי שוב.
ורוצה לצאת.
אבל לא רוצה לעלות במשקל.
ביום שקילה, אני לא יודעת למה אני יותר מצפה- לצאת הבייתה, או לא לעלות.
ואני יודעת שמה שלא יהיה, אני אהיה מאוכזבת.
