........... (ט?)

נוגה 1234

New member
........... (ט?)

(סליחה על ההצפה, ועל החפירה. )
אמא ראתה.
ראתה את החתך שעשיתי לפני כמה ימים.
התפרצה.
אמרה את זה בפני אח שלי.
הכחשתי.
זה היה חסר סיכוי.
היא כבר ראתה.
מה שיצא זה שאנחנו שתינו בחדרים שלנו בדלתיים סגורות.
לא רוצה לדבר איתה.
לא רוצה שתזכור.
לא רוצה שיעלה.
היא לא מבינה שזו הדרך היחידה שלי להתמודד.
אמרה שזה עמוק. נבהלה.
היא לא מבינה שזה היה יום לפני בגרות, ואכלתי מלא. יותר מידי.
ביחס לצומות של תמיד לפני בגרות.
ולא יכולתי לעצור.
זה היה או זה או להקיא את הכל.
אז פגעתי.
וכן, זה היה עמוק.
אבל אני לא יכולה לאכול ולא לפגוע.
אני עומדת מול המראה ושונאת את עצמי, כמה שאני שמנה.
וכל יום מחדש, אני חייבת לפגוע.
זה הדבר היחיד שמחזיק אותי
מתפקדת.
 

תמרה45

New member
נוגהל'ה

אני רואה ויודעת ממך שאת באמת חושבת ומאמינה (באמת?) שהפגיעה והפציעה וההפרעה הם הדרכים היחידות שלך להרגיש, לפעול, להיות, אני רואה איך את בכל מאודך נאחזת בזה ולא מאפשרת לשום אלטרנטיבה אחרת להגיע אלייך ולהאמין בה.
את חייבת לשנן לעצמך, להזכיר לעצמך, שזה רע לפגוע, שזה לא טוב, בשום צורה שהיא.
תזכרי כמה את מוכשרת נוגה.
תגידי לי, מה לדעתך יכול לעזור לך להניח את הפציעה בצד? איזה תחליף אחר? איפה את יכולה לנסות לחפש ולמצוא נחמה אחרת?
חיבוק גדול, אני מאמינה בך!!
תמרה
 

נוגה 1234

New member
הפעם היחידה

שהצלחתי לא לפגוע,
למרות שהמספרים היו כבר ביד, הייתה שנייה לפני הופעה. שניה לפני שעליתי לבמה.
והחלטתי שלא ככה אני רוצה לזכור תערב הזה.
חוץ מזה,
אין שום תחליף.
אני צריכה להרגיש תכאב, פיזית.
(ואולי מה שלפעמים מצליח, למרות שבפעמים האחרונות גם כבר לא עובד, זה לעשות הליכות. שאחריהן אני מרגישה כ"כ נורא וכמעט מתעלפת שאין לי כוח לפגוע. אבל אני כבר לא בטוחה מה עדיף..)
(ותודה, את מקסימה).
 

נוגה 1234

New member
(......)

(סליחה. אני מפגרת. וטיפשה. ואתם יותר ממוזמנים להתעלם.)
אני נוראית על פרידות.
וואלה, לאיודעת איך מתמודדים עם זה.
רק מרגישה ריק.
וכל הזמן נעה על הציר שבין להרגיש כלום ללהרגיש הכל.
רק הפגיעה עוזרת.
אבל אפילו זה כבר לא ממש עוזר.
ורק צריכה מישהו שיהיה שם איתי. :(
 

someone343

New member
יקרה...

את לא מפגרת וטיפשה, ולא אתעלם ממך,

את יקרה וחשובה בדיוק כמו כל שאר ההודעות כאן..
ולמרות שאיני מוצאת מילים ), לא יכולתי שלא להגיב ולומר שאני מבינה ושומעת אותך, ומחבקת חזק

אנחנו איתך
 

נוגה 1234

New member
תודה


(אוף. פגישה עם הדיאטנית.
היא ממליצה על אשפוז.
ולא מוכנה להמשיך לטפל בי,
אומרת שאין לה איך לעזור לי.)
 
את לא לבד בתחושות הקשות האלו

פרידות מעוררות אצל כולנו פחד ועצב.
גם אני ממש מתקשה להפרד.
זה בסדר להרגיש ככה,
רק שהייתי רוצה בשבילך שתדעי להתמודד עם רגשות קשים בלי לפגוע בעצמך עוד יותר.

איך הדברים מאז שאמא ראתה?
משהו מתקדם לקראת אשפוז?
 

נוגה 1234

New member
התקדמות (?)

אחרי שאמא ראתה, כמה ימים היא כעסה עליי
בקושי דיברנו
אחר כך היא כבר שכחה מזה, נראה לי.
לפני כמה ימים, הייתה פגישה עם דיאטנית,
שאמרה שהיא לא יכולה להמשיך לטפל בי,
שלדעתה אני צריכה אשפוז, ומהר.
אמרה אפילו אשפוז יום, כי לדעתה זה ממש דחוף כמה שיותר מהר,
בלי הרשימת המתנה האינסופית בתל השומר.
ואני עוד לא בטוחה מה עושים עם המידע הזה.
לדעתי היא סתם הגזימה.
סתם נלחצה.
כן, נמאס לי לאכול כמעט כלום ולחתוך כל יום.
אף פעם זה לא מספיק כואב, אני כ"כ טיפשה שאפילו כשחותכת בקושי מצליחה להרגיש. משהו.
אבל אני מפחדת מאשפוז.
 
למעלה