[ט]

[ט]

מאמר על ההיסטוירה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
"אז זה הסיפור, אנסו אותך כשהיית ילדה?"
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
מאמר על ההיסטוריה של הדיסציפלינה
[זונה]
 
לא, לא זונה

אבל כן מישהי פגועה מאד. אכתוב עוד מאוחר יותר. שמרי נפשך הטובה.

 
במחשבה שניה

לא התכוונתי לזה. התכוונתי שאני מרגישה ממש עלובה, שאני לא מצליחה לחזור לעצמי, שאין לי עם מי לחלוק את הדברים האלה, ושאני ממש מתגעגעת לפסיכולוגית שלי לשעבר, שמילאה את הפונקציה הזאת


:( :( :(

אבל תודה...
 

לא בוכה

New member
געגועים

אני לא יודעת איך זה להרגיש בלי העוגן שנשמע שהיא היוותה בשבילך. אני נלחצת כשהפסיכולוג שלי כועס עלי, רק מהפחד שירצה לעזוב אותי, ואיך אצליח לחיות לבד...
מקווה בשבילך שאת רואה סביבך עוד עוגנים או חלקי עוגנים שישלימו לך ואיתך את עמוד השידרה שאני קוראת כבר המון זמן שיש לך.
ומקווה בעיקר שכשתקראי את התגובות אלייך כבר תהיי ב"סטייט אוף מיינד" יותר אסוף.
 
|אנחה|

קשה לחיות כשמוצפים בכאלו מחשבות. קשה כשהן משתלטות על כל משימה ודבר אחר בחיים שלך.
אנסו אותך כשהיית ילדה. זה חלק מהסיפור. יש לו עוד חלקים. חלקם קשים מאוד, חלקם יפים יותר, חלקם ממש מקסימים ומרגשים.
כל הדברים האלו יחד הם את.
גם הלימודים הם את, גם המאמרים האלו, גם זה שאת בוחרת להיות שם ולקרוא אותם ולהכין את השנה הבא, זה הכל גם את.
[אני לא מכירה הרבה אנשים שזה חלק ממה שהם. את מיוחדת בשבילי.]

ואני אוהבת אותך.
 

No longer

New member
אני לא יודעת אם

אני מצליחה לקלוע לנקודה, ולכן רק אכתוב שאני חושבת שאני מבינה טיפה את התחושה. 90% מהחומר הלימודי שנתקלתי בו השנה נגע אלי בדרך כזו או אחרת, בערך חצי מהחומר למבחנים לא הייתי צריכה למוד, כי בטח אתם תלמדו אותי על תרופות פסיכיאטריות, פסיכופתולוגיה או סוגי אנסים.
וכן, לפעמים זה מרגיש כאילו "אז זה הסיפור", ברמה הכי פשטנית וכמעט אפילו פתטית. אנסו אותך כשהיית קטנה והתגובה שלך היא לקרוא מאמרים על זה כל החיים. אבל, אני מאד מתחברת לדברים של רחלי. זה חשוב לזכור שזה רק חלק אחד מהסיפור. אמנם החלק הזה הוא חוויה (חוויות) מאד משמעותיות, שהשפיעו על הדרך בה המשכת לראות את עצמך ואת העולם, אבל גם דברים אחרים הם כאלה. אני מתחברת גם למה שטינה (אני חושבת!) אמרה לך לפני כמה זמן, על איך ש"היום יכול להיכנס לאז". יש בנו מהמכלול, וזה לא כל הסיפור. (כן, ויצא ככה שאמרתי את כל מה שאחרים אמרו לך ולא כל כך הרבה משלי. סלחי לי. ככה לומדים למבחנים והמוח שלי הפך להיות כזה.)
ובקרוב אענה גם במקום אחר.
 

קולדון

New member
חיבוק גדול

מצטערת שאין לי יותר מזה.
הלוואי שהייתי יודעת להגיד משהו חכם עכשיו, או משהו מעצמי.
 
למעלה