(ט)
אין לי מילים.
סיימתי תיכון.
כל הערב רק רעדתי מקור, החברות היו בשוק שאפילו ביולי בשיא החום אני רועדת מקור.
צחקו שאני תופעת טבע.
וחברה לקחה אותי לשיחה לצד.
ואמרה שנראה לה שאני יודעת למה ואיך אני עם עור ברווז ורועדת מקור כשאנחנו בתחילת יולי.
וסיפרתי לה.
שתי החברות הכי טובות שלי יודעות.
להפתעתי, אחת, שהיא רקדנית, אפילו סיפרה לי שלה בעצמה היה את זה.
וחשבתי שהמצב טוב. כאילו.. לפחות בסדר. אבל היום הסתבר לי שגם למה שאני קוראת ארוחות, בעיני אנשים נורמאלים אפילו לא נספר כארוחה.
ואני רוצה להחלים.
אבל אני מפחדת לוותר על ההפרעה.
קיבלתי הצטיינות. ואני לא חושבת שהייתי מגיעה לזה בלי ההפרעה. רק כשהתחילה ההפרעה הציונים שלי השתפרו.
הסטייל השתפר.
זה נתן לי משהו, עד שגרם לי להאמין שזה לא בגללי. שזה בגלל ההפרעה. כי אין מצב שהייתי מגיעה לזה בלעדי זה.
ואני לא רוצה לעזוב תתיכון. הגעתי באמת למצב שהיה לי שם טוב.
שהרגשתי שיש מי שאכפת לו.
ובהמשך השבוע, עוזרים לי לפתוח את הכל. ואימהלה. אני מקווה שאני אשאר בחיים.
וכלכך הייתי רוצה להישאר בתיכון. עדיין לא מאמינה שזה נגמר.
אין לי מילים.
סיימתי תיכון.
כל הערב רק רעדתי מקור, החברות היו בשוק שאפילו ביולי בשיא החום אני רועדת מקור.
צחקו שאני תופעת טבע.
וחברה לקחה אותי לשיחה לצד.
ואמרה שנראה לה שאני יודעת למה ואיך אני עם עור ברווז ורועדת מקור כשאנחנו בתחילת יולי.
וסיפרתי לה.
שתי החברות הכי טובות שלי יודעות.
להפתעתי, אחת, שהיא רקדנית, אפילו סיפרה לי שלה בעצמה היה את זה.
וחשבתי שהמצב טוב. כאילו.. לפחות בסדר. אבל היום הסתבר לי שגם למה שאני קוראת ארוחות, בעיני אנשים נורמאלים אפילו לא נספר כארוחה.
ואני רוצה להחלים.
אבל אני מפחדת לוותר על ההפרעה.
קיבלתי הצטיינות. ואני לא חושבת שהייתי מגיעה לזה בלי ההפרעה. רק כשהתחילה ההפרעה הציונים שלי השתפרו.
הסטייל השתפר.
זה נתן לי משהו, עד שגרם לי להאמין שזה לא בגללי. שזה בגלל ההפרעה. כי אין מצב שהייתי מגיעה לזה בלעדי זה.
ואני לא רוצה לעזוב תתיכון. הגעתי באמת למצב שהיה לי שם טוב.
שהרגשתי שיש מי שאכפת לו.
ובהמשך השבוע, עוזרים לי לפתוח את הכל. ואימהלה. אני מקווה שאני אשאר בחיים.
וכלכך הייתי רוצה להישאר בתיכון. עדיין לא מאמינה שזה נגמר.
