(ט)

[TorrentN]

(ט)

היה לי עכשיו בולמוס מטורף.
כמו שלא היה לי כבר המון זמן.
נראה שהלחץ והמתח מהכל היו צריכים לצאת איכשהו.

אכלתי כמו בהמה. ואני שונאת את עצמי.
אפילו לא.
רק...נגעלת.הלוואי ויכולתי לפתוח רוכסן ולצאת מהגוף הגועלי הזה כמו מחליפה מכוערת ומסורבלת במיוחד.

והעיקר?
העיקר שהחלטתי שאני נלחמת.
אם ככה אני נלחמת...
אני פשוט רוצה להפסיד מראש.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אין לך על מה לשנוא את עצמך.

לא עשית רע לאף אחד.
לא גנבת, לא רצחת, לא פשעת.
רק אכלת. זה הכל.
גם אם זה יותר ממה שצריך או יותר ממה שרצית,
עדיין לא עשית שום דבר נוראי או מכוער .
שום דבר שאני שונאת אותך עליו, וגם אין שום סיבה שאת תשנאי את עצמך.

בדרך כלל השנאה הזו לגוף מאוד מתערבבת עם שנאה לדברים אחרים בתוכנו. את יודעת על מה את כועסת על עצמך או מרגישה אשמה וחוטאת חוץ מאשר בהקשר לאוכל?
[אם זו שאלה אישית מדי את לא חייבת לענות]

 

[TorrentN]

על מה אני מאשימה את עצמי?

בגדול? על הכל.
על ציון לא מושלם,על חניכה שאין לי כוח לעזור לה,על הלכות שאני מתעלמת מהן בבוטות,על התפילה שלי שהיא כזאת יבשה ולא אמיתית,על הבריחות שלי שמאוד קל לשקוע בהן אבל אני לא יוצאת מזה אחכ,על זה שאני לא בתת משקל.על זה שאני לא צנ בצומות האחרונים.על זה שיש לי תאוות לא מרוסנות.על העצלנות שלי,על החולשות..
ויש עוד המון המון אחרים.

אני פשוט לא מוכנה להרשות לעצמי לאכול אם אני לא חייבת.גם ככה מפטמים אותי.

 

[תמרה45]

כואב לקרוא

אני חושבת- שאין פתרון פלא לתחושות האלה
זה איזה שהיא דרך ואיזהשהו תהליך שצריך לעבור כדי לסלק מתוכך את כל הכוחות המחלישים האלה
ללמוד איך להיות באיזון,
לא בנתינה בלי גבול שמהותה קריסה
ולא בקריסה שהיא תוצאה של הרבה יותר מידי עומס על עצמך
אני יודעת שזה קלישאה אבל אם אין לך זמן לטפל בעצמך, בתחושות שלך,
לדברים יהיה קשה מאוד להשתנות
הדבר החיובי שאני רואה בכל מה שאת מתארת מעליי
זה כח ועוצמה, זה כח של מלחמה
קשה מאוד לסגת ממלחמה
במיוחד כשנדמה שהיא משרתת את הצד הטוב של החיים
אבל בעיניי את קצת צריכה לקחת כמה צעדים אחורה מלהיות הלוחמת הזאת
וללמוד איך להיות קצת, קצת, יותר בנחת

 

[TorrentN]

אני לא יודעת להתנהל בנחת מול עצמי..

אני דורשת מעצמי לעמוד בסטנדרטים גבוהים מאוד. בגלל שאני יודעת שאני מסוגלת.
אני דורשת מעצמי כמעט שלמות אפילו.
תמיד זה מאבקים מול עצמי.עליות ירידות בריחות תקופות טובות יותר ופחות רעות יותר ופחות..
הנחת והרוגע והביטחון שלי הם רק מבחוץ.
אנשים אחרים יכולים להיות רגועים ובטוחים כשאני נמצאת.הם יודעים את זה.
אבל אני לעצמי?כלום.

 

[תמרה45]

מותק!

אני מאוד מזדהה!
אבל צריך להיות לזה פתרון..
זה משהו ששווה לעבוד עליו, למצוא פתרון לעניין הזה!!

 

[פרפר בתוך אגרוף]

העולם הדתי מספק אין סוף סיבות להלקאה עצמית.

אבל בעיני זה עדיין כמו המשקל והאכילה,
יש סביבנו הרבה מאוד אנשים דתיים שלא מאשימים את עצמם כל הזמן.
אבל את עסוקה בלהאשים את עצמך ולשנוא את עצמך, והסיבות לא חשובות...
לכן בעיני יש משהו עמוק יותר, בתפיסה העצמית שלך.

למה? למה התפיסה שלך כלפי עצמך היא כזו שלילית?

 

[TorrentN]

קצת כמו שעניתי לתמרה..

אני דורשת מעצמי להגיע לשלמות,או כמעט שלמות בכל דבר.
בין אם זה מצוות וכד',בין אם זה משימות,בין אם זה עניין של לימודים...
אני תמיד דורשת מעצמי להיות בחוד החנית.כי אני יודעת שאני מסוגלת.רק לא מספיק מתאמצת..

 

[2b mind]

אוקי, אז בואי נדמיין רגע-

משהו קורה בלילה ואת קמה מחר לשלמות הזאת שאת כל כך רוצה, מה היא נותנת לך?
את מרגישה אחרת כלפי עצמך? מה שונה?


(וגם, את לא יודעת כי לא אמרתי לך,
אבל שתדעי שאני שמחה שאת כאן. ושאת כותבת.
ושלפעמים בכל מיני מחשבות או אמירות את מאוד מזכירה לי את עצמי מכל מיני תקופות..

)

 

[תמרה45]

הי טורנט

אני מאוד מזדהה עם התשובה של רחלי.
ואני מחזקת את ההבנה של- לא עשית כלום, לא פשעת ולא חטאת, רק אכלת יותר מידי.
בטוח שזה פיצוי. על דברים אחרים שממש לא טובים לך כנראה, ושאת מעדיפה לא לגעת בהם ולסנוור את זה באמצעות אוכל למשל.
את לא יכולה להילחם כל עוד את לא יודעת מול מה את נלחמת.
אני הייתי מציעה לך להפנות את ה"מלחמה" שלך כלפי הקולות המחלישים שבתוכך,
לא להסכים לתת לעצמך להרגיש אשמה, ואם את מרגישה אשמה לבחון למה, ולנסות לנטרל ולנקות..
זכותך להרגיש הכל ולהתקומם נגד דברים שהם לא טובים לך.

 

[TorrentN]

אולי זכותי להרגיש הכל..

אבל ממש לא זכותי להגיב ככה.איכס.

תודה שהגבת..
מה שלומך?

 

[תמרה45]

כל עוד

אין לך כלי אחר ביד, אין לך ידע איך ליצור מציאות אחרת אין לך הרבה ״רשות״ לרדת על עצמך ולבקר את עצמך- כך בעיניי. תתייחסי לאכילה הזאת כאל אחת מהתשובות שלך למציאות. צריך לשנות את מה שגורם לך להגיב כך..
אני מעולה תודה לאל!

 

[אנלא פוחדת]

אני מכירה את התחושה הזו לגמרי

את הרצון פשוט לצאת מהגוף כמו נחש שמשיל את העור...
יש רגעים שזו כמיהה שמטלטלת אותי.
מבינה את השנאה הזו אחרי בולמוס, עם הכבדות הפיזית שהוא מביא.

אבל עצםן הכרזת המלחמה היא צעד משמעותי. אל תוותרי מהר ובקלות.
זה צעד, זו החלטה, זה כיוון. גם אם עוד אין לך כח לבצע. זה יבוא.

 

[TorrentN]

תודה.

זו החלטה,אבל...
אני פשוט לא עושה איתה כלום.
לא עושה עם שום דבר כלום.
לאעם החיים שלי,לא עם ההפרעה..לא עם שום דבר.