ט

[פרפר בתוך אגרוף]

נכון עד כאב.

אני חושבת שדווקא כאן יש הרבה שיכולות להזדהות,
יעידו התגובות הרבות,
על כמה נגעת וכמה זה מחובר לכולנו.

אני מסכימה איתך שזו מציאות כואבת. מה שכתבת צריך להשמע בהרבה מקומות. ובכל זאת, גם כשזה נשמע, זה לא משנה את מה שאת צריכה להתמודד איתו יום יום.
כי גם אם את אומרת משהו, זו עדיין החוויה.
הלוואי שהייתי יודעת מה עוד אפשר לעשות.
הלוואי שהיה לי רעיון פרקטי.
קל יותר להגיד את הדברים הפרקטים.
אין לי.
יש לי רק את זה שקראתי ואני רואה שעוד הרבה קראו,
ואת התקווה שהעובדה הזו נותנת קצת כח.

 

[only12]

סביבה אטומה

עד היום אני נזכרת בטראומה ברגע שחברה מאוד טובה שלי, החליטה להתרחק לגמרי מהחיים שלי בלי להגיד כלום..
וכשגילתה שאני עוברת תקופה קשה ופוגעת בעצמי, היא אמרה "זה רק בשביל תשומת לב"
זה היה לפני שנים אבל ההקלת ראש בזה עד היום מכעיסה אותי.

היום אני יודעת שבאיזה שהוא מקום זה חלקית למען תשומת לב. אבל זה יותר כמו תחנונים לתשומת לב. וזה עוד כל כך הרבה מסביב.

אני נון סטופ צריכה להתמודד עם המפקדים אצלי, שחושבים שזה שאני עובדת מעולה מבטל את ההמלצות של הפסיכיאטרים להקלות בשירות.
מדובר פה על אנשים שלא יודעים מה זה כאב נפשי אמיתי. כמה עמוקות ה"הפרעות" האלה. וכמה צריך לנסות להבין ולעזור. אז הם מגיבים בבוטות ובעיקר בטיפשות.

וזה כואב כי אנשים משלמים על זה בחיים שלהם...