..................................... (ט?)
- פותח הנושא נוגה 1234
- פורסם בתאריך
Blackbird fly
New member
משהו שמזמן רציתי להגיב לך...
בקשר לזה שאת כל הזמן מתנצלת, את באמת חושבת שיש לך על מה להתנצל? אני אספר לך שגם אני הייתי כזאת, בתחילת כל הודעה ביקשתי סליחה על הברכיים על ההודעות שאני כותבת, אולי כי אם אני מרגישה שאני מעיקה בטיפה, אז אני הורסת לכולם את החיים,
אבל אז הגעתי למסקנה ש
על מה כבר יש להתנצל? על ס"מ שאני תופסת בדף פורום?
ואת לא מכריחה אף אחד לקרוא, ואף אחד לא מכריח אף אחד לקרוא,
אם מישהי פה קוראת הודעות שלך זה מרצונה החופשי, אם היא מרגישה שזה מכביד עליה היא פשוט תסגור את ההודעה.
אז אין לך מה להתנצל.
דבר שני, מניסיון אני יודעת שבתקופות חולי ההיגיון ממש לא פועל כמו שצריך בדר"כ, והרגש הוא ששולט.
אבל כשכולם מסביבך אומרים לך באיזה מצב את, כשמדברים איתך על אשפוז, כשאת פוגעת בעצמך במודע, ואלה עובדות, זה לא גורם לך לחשוב על זה בצורה אחרת? שאולי את באמת, באמת, במצב שמצריך טיפול יותר אינטנסיבי?
ובקשר להבטחות שאת מפרה, את מכירה את הסיפור "זאב זאב"?
אם "יתפסו" אותך בזה שהפרת את ההבטחה, יכול להגיע שלב שבו את תצטרכי להבטיח משהו חשוב וגורלי, ויכול להיות שכבר לא יאמינו לך, לא יסמכו עלייך.
עדיף לא להבטיח אם יודעים שלא בטוחים שיכולים לקיים.
זה משהו שלמדתי על עצמי לאחרונה.
ולהיות משוגע יכול להיות כיפי ומיוחד ואפילו יפה, אבל צריך לבחור את סוג השיגעון...
בכל אופן, אני מאחלת לך שבאיזשהו שלב ורצוי בהקדם האפשרי,
שתהיי מודעת לכמה המצב שלך חמור. כי עד אז לא באמת ישתנה משהו, בדר"כ לא קורים ניסים, לא במקרים כאלה לפחות...
גם אני "דפוקה בשכל" (מנסה לדבר בשפה שלך), אבל אני מודעת לזה ומנסה לעבוד על זה.
אני יודעת שזו עבודה סיזיפית, אבל, צריך להתחיל מנקודה כלשהי, כדי שישתנה משהו, נכון?
ובשום פנים ואופן אני לא מסכימה לך (כותבת בחיוך, כן? לא לקחת קשה מדי
) להיפגע/להיעלב/לחשוב שאני שופטת אותך, כי זו בהחלט לא הכוונה, אין לי שום אינטרס אחר לכתוב לך הודעה כזו חוץ מלנסות לעזור לך.
בקשר לזה שאת כל הזמן מתנצלת, את באמת חושבת שיש לך על מה להתנצל? אני אספר לך שגם אני הייתי כזאת, בתחילת כל הודעה ביקשתי סליחה על הברכיים על ההודעות שאני כותבת, אולי כי אם אני מרגישה שאני מעיקה בטיפה, אז אני הורסת לכולם את החיים,
אבל אז הגעתי למסקנה ש
על מה כבר יש להתנצל? על ס"מ שאני תופסת בדף פורום?
ואת לא מכריחה אף אחד לקרוא, ואף אחד לא מכריח אף אחד לקרוא,
אם מישהי פה קוראת הודעות שלך זה מרצונה החופשי, אם היא מרגישה שזה מכביד עליה היא פשוט תסגור את ההודעה.
אז אין לך מה להתנצל.
דבר שני, מניסיון אני יודעת שבתקופות חולי ההיגיון ממש לא פועל כמו שצריך בדר"כ, והרגש הוא ששולט.
אבל כשכולם מסביבך אומרים לך באיזה מצב את, כשמדברים איתך על אשפוז, כשאת פוגעת בעצמך במודע, ואלה עובדות, זה לא גורם לך לחשוב על זה בצורה אחרת? שאולי את באמת, באמת, במצב שמצריך טיפול יותר אינטנסיבי?
ובקשר להבטחות שאת מפרה, את מכירה את הסיפור "זאב זאב"?
אם "יתפסו" אותך בזה שהפרת את ההבטחה, יכול להגיע שלב שבו את תצטרכי להבטיח משהו חשוב וגורלי, ויכול להיות שכבר לא יאמינו לך, לא יסמכו עלייך.
עדיף לא להבטיח אם יודעים שלא בטוחים שיכולים לקיים.
זה משהו שלמדתי על עצמי לאחרונה.
ולהיות משוגע יכול להיות כיפי ומיוחד ואפילו יפה, אבל צריך לבחור את סוג השיגעון...
בכל אופן, אני מאחלת לך שבאיזשהו שלב ורצוי בהקדם האפשרי,
שתהיי מודעת לכמה המצב שלך חמור. כי עד אז לא באמת ישתנה משהו, בדר"כ לא קורים ניסים, לא במקרים כאלה לפחות...
גם אני "דפוקה בשכל" (מנסה לדבר בשפה שלך), אבל אני מודעת לזה ומנסה לעבוד על זה.
אני יודעת שזו עבודה סיזיפית, אבל, צריך להתחיל מנקודה כלשהי, כדי שישתנה משהו, נכון?
ובשום פנים ואופן אני לא מסכימה לך (כותבת בחיוך, כן? לא לקחת קשה מדי
פרפר בתוך אגרוף
New member
תודה
קראתי תהודעה שלך כמה פעמים, תודה. באמת הצלחתי להרגיש שמישהו מבין
(ואפילו אני לא אכתוב סליחה על החפירה בסוף ההודעה. וואו.)
הצלחת לגרום לי לראות תדברים קצת בפרספקטיבה. ותודה שאת מנסה לעזור ושאכפת לך.
הקטע העצוב, זה שאם לא הייתי מבטיחה שלא אפגע, פשוט היו אומרים לי שזה לא מתאים למרכז.
זה מה שאמרו בהתחלה, כבר לפני כמה חודשים. והבטחתי שלא אפגע. ונלחמתי על להיות שם.
והפסיכולוג הציב דדליין, ואפילו הצלחתי כמה ימים שלא לפגוע. אבל בלילות, כשהכל מציף, אני לא יכולה שלא.
כי בימים האחרונים, אכלתי. אמרתי לעצמי שאוכל לכמה זמן בשביל שירדו לי מהוריד כבר, ואז אחזור לצמצם, ואז כבר אפחד לא ירגיש.
וזה גורם לי להרגיש נורא. הלכתי לשופינג היום, ולבד, בתא הלבשה, ראיתי את עצמי במראה והתחלתי לבכות.
שונאת את עצמי. אני שמנה שמנה שמנה. ושוב מחזיקה לא לפגוע. ויודעת שהרסתי לעצמי תסיכוי ללכת עם שמלה לליל הסדר בגלל הפגיעה.
ועם הפסיכולוג, הוא אמר שתנאי ראשון, לפני שמדברים אפילו על אוכל זה הלא לפגוע. אבל אני יודעת שאני חייבת לאכול, לפחות עכשיו, עד שאוכל שוב לצמצם.
כי אני רוצה לחזור למקום הקודם שבו טופלתי, שם הרגשתי שבאמת למישהו אכפת מימני, שיש לי כתובת לפנות אליה. והתנאי זה לסיים עם ההפרעת אכילה.
וזה קריטי, לפחות לתקופה של הבגרויות שיהיה שם מישהו כזה. כי שנה שעברה, בתקופה הזו פשוט התפרקתי. ואם לא הייתה לי תכתובת הזו- באמת אני לא חושבת שהייתי כאן היום. אז אני חייבת לחזור לאכול, לפחות למעט זמן. שונאת כל רגע. ולא יודעת איך לא פוגעים.
ובעבר, כשהבדיקות דם יצאו נוראיות, שלא האמינו שאני עומדת על הרגלים, שהתקשרו שאבוא דחוף למרפאה, זה גרם לי להבין ולפחד שאני הורסת את עצמי. כשהמחזור הפסיק לכמה זמן, זה גרם לי להבין שאני הורסת את עצמי. אבל כשאני בסדר, אני אפילו כבר לא יורדת, ואפילו אחרי שיחה עם פסיכיאטר, שרק הרגשתי בה שאני לא חולה מספיק, שאפילו בזה אני לא טובה, אני באמת לא חושבת שהמצב חמור. לפחות לא כרגע. לא חמור מספיק, לא חשוב מספיק, אפילו לא שווה התייחסות.
כן, הלילות קשים. וזה רק הולך ונהיה יותר גרוע. מתחיל יותר ויותר להזכיר דברים שהייתי רוצה לשכוח מסופשנה שעברה.
אבל זה כלום לעומת דברים שחוויתי, בתחילת שנה, למשל, היו תקופות שלא יכולתי אפילו להבטיח לפסיכיאטרית שלא אפגע בעצמי (בצורה שתסכן אותי), והיא איימה באשפוז כל שני וחמישי. פעם אחרת, פעלתי בניגוד לכל ההמלצות שלה, וכמעט הגעתי לטיפול נמרץ על משהו רפואי. אז בניגוד לזה, המצב עכשיו ממש לא כזה חמור.
ותודה על התגובה שלך
(ואני אפילו לא אכתוב עכשיו סליחה על החפירה. וואוווו)
קראתי תהודעה שלך כמה פעמים, תודה. באמת הצלחתי להרגיש שמישהו מבין
(ואפילו אני לא אכתוב סליחה על החפירה בסוף ההודעה. וואו.)
הצלחת לגרום לי לראות תדברים קצת בפרספקטיבה. ותודה שאת מנסה לעזור ושאכפת לך.
הקטע העצוב, זה שאם לא הייתי מבטיחה שלא אפגע, פשוט היו אומרים לי שזה לא מתאים למרכז.
זה מה שאמרו בהתחלה, כבר לפני כמה חודשים. והבטחתי שלא אפגע. ונלחמתי על להיות שם.
והפסיכולוג הציב דדליין, ואפילו הצלחתי כמה ימים שלא לפגוע. אבל בלילות, כשהכל מציף, אני לא יכולה שלא.
כי בימים האחרונים, אכלתי. אמרתי לעצמי שאוכל לכמה זמן בשביל שירדו לי מהוריד כבר, ואז אחזור לצמצם, ואז כבר אפחד לא ירגיש.
וזה גורם לי להרגיש נורא. הלכתי לשופינג היום, ולבד, בתא הלבשה, ראיתי את עצמי במראה והתחלתי לבכות.
שונאת את עצמי. אני שמנה שמנה שמנה. ושוב מחזיקה לא לפגוע. ויודעת שהרסתי לעצמי תסיכוי ללכת עם שמלה לליל הסדר בגלל הפגיעה.
ועם הפסיכולוג, הוא אמר שתנאי ראשון, לפני שמדברים אפילו על אוכל זה הלא לפגוע. אבל אני יודעת שאני חייבת לאכול, לפחות עכשיו, עד שאוכל שוב לצמצם.
כי אני רוצה לחזור למקום הקודם שבו טופלתי, שם הרגשתי שבאמת למישהו אכפת מימני, שיש לי כתובת לפנות אליה. והתנאי זה לסיים עם ההפרעת אכילה.
וזה קריטי, לפחות לתקופה של הבגרויות שיהיה שם מישהו כזה. כי שנה שעברה, בתקופה הזו פשוט התפרקתי. ואם לא הייתה לי תכתובת הזו- באמת אני לא חושבת שהייתי כאן היום. אז אני חייבת לחזור לאכול, לפחות למעט זמן. שונאת כל רגע. ולא יודעת איך לא פוגעים.
ובעבר, כשהבדיקות דם יצאו נוראיות, שלא האמינו שאני עומדת על הרגלים, שהתקשרו שאבוא דחוף למרפאה, זה גרם לי להבין ולפחד שאני הורסת את עצמי. כשהמחזור הפסיק לכמה זמן, זה גרם לי להבין שאני הורסת את עצמי. אבל כשאני בסדר, אני אפילו כבר לא יורדת, ואפילו אחרי שיחה עם פסיכיאטר, שרק הרגשתי בה שאני לא חולה מספיק, שאפילו בזה אני לא טובה, אני באמת לא חושבת שהמצב חמור. לפחות לא כרגע. לא חמור מספיק, לא חשוב מספיק, אפילו לא שווה התייחסות.
כן, הלילות קשים. וזה רק הולך ונהיה יותר גרוע. מתחיל יותר ויותר להזכיר דברים שהייתי רוצה לשכוח מסופשנה שעברה.
אבל זה כלום לעומת דברים שחוויתי, בתחילת שנה, למשל, היו תקופות שלא יכולתי אפילו להבטיח לפסיכיאטרית שלא אפגע בעצמי (בצורה שתסכן אותי), והיא איימה באשפוז כל שני וחמישי. פעם אחרת, פעלתי בניגוד לכל ההמלצות שלה, וכמעט הגעתי לטיפול נמרץ על משהו רפואי. אז בניגוד לזה, המצב עכשיו ממש לא כזה חמור.
ותודה על התגובה שלך
(ואני אפילו לא אכתוב עכשיו סליחה על החפירה. וואוווו)
אלומת האור
New member
נהדרת את, נהדרת (המשפט האחרון, וזה)
אז איכשהו הערב הזה עבר....
וקשה לי להגיד את זה, אבל היה אפילו כיף.
כאילו...... היה לי קשה עם הקטע של האוכל..... (בואו נגיד שגם ככה, לא נשאר לי הרבה מה לאכול רק בגלל הקטע של הצמחונות וזה..)
אבל כבר אתמול, אמרתי לאמא שאני לא מוכנה יותר ללכת לדיאטנית שהייתי אצלה עד עכשיו.
פשוט כי לא. היא נוראית. היא שונאת אותי ואני אותה.
ואמא, שפעם עסקה בספורט, אמרה שהיא יכולה להרכיב לי תפריט, שהיא יודעת מה צריך לאכול וכל הקטע של התזונה (רקדה די הרבה שנים),
אז גם די בזכות זה כן היו יחסית לפעמים קודמות, הרבה דברים שיכולתי לאכול (שאולי לא מסורתיים של חג וכאלה אבל עדיין..)
וכן, כשראו שלקחתי רק ירקות, הרימו גבה. וכשסירבתי לקינוח עוד יותר. (במיוחד שזה הצד במשפחה שהייתה לאחת הבנות דודות הפרעת אכילה, אז הם די רגישים לזה..)
אבל מבחינה חברתית, היה כיף. חבל רק שלפני כמה זמן, היה איזה אירוע משפחתי, וברחתי משם ברגע שהתחילו לחלק אוכל. וכבר אז פחדתי שאחת הבנות דודות שמה לב.. אז בואו נגיד, שאם קודם פחדתי שהיא שמה לב, אחרי היום אני מפחדת הרבה יותר. כל פעם בשיחה, כשהרגשתי שהיא מושכת לכיוון הזה, פשוט החלפתי נושא. ואני לא רוצה שהיא תדע, ולא שתשאל, ולא שכלום.
אבל כמה שאני שונאת את החג הזה, וכל כמה שפחדתי מהערב הזה, היה די כיף.
וקשה לי להגיד את זה, אבל היה אפילו כיף.
כאילו...... היה לי קשה עם הקטע של האוכל..... (בואו נגיד שגם ככה, לא נשאר לי הרבה מה לאכול רק בגלל הקטע של הצמחונות וזה..)
אבל כבר אתמול, אמרתי לאמא שאני לא מוכנה יותר ללכת לדיאטנית שהייתי אצלה עד עכשיו.
פשוט כי לא. היא נוראית. היא שונאת אותי ואני אותה.
ואמא, שפעם עסקה בספורט, אמרה שהיא יכולה להרכיב לי תפריט, שהיא יודעת מה צריך לאכול וכל הקטע של התזונה (רקדה די הרבה שנים),
אז גם די בזכות זה כן היו יחסית לפעמים קודמות, הרבה דברים שיכולתי לאכול (שאולי לא מסורתיים של חג וכאלה אבל עדיין..)
וכן, כשראו שלקחתי רק ירקות, הרימו גבה. וכשסירבתי לקינוח עוד יותר. (במיוחד שזה הצד במשפחה שהייתה לאחת הבנות דודות הפרעת אכילה, אז הם די רגישים לזה..)
אבל מבחינה חברתית, היה כיף. חבל רק שלפני כמה זמן, היה איזה אירוע משפחתי, וברחתי משם ברגע שהתחילו לחלק אוכל. וכבר אז פחדתי שאחת הבנות דודות שמה לב.. אז בואו נגיד, שאם קודם פחדתי שהיא שמה לב, אחרי היום אני מפחדת הרבה יותר. כל פעם בשיחה, כשהרגשתי שהיא מושכת לכיוון הזה, פשוט החלפתי נושא. ואני לא רוצה שהיא תדע, ולא שתשאל, ולא שכלום.
אבל כמה שאני שונאת את החג הזה, וכל כמה שפחדתי מהערב הזה, היה די כיף.
אלומת האור
New member
שמחה שהיה לך כיף בסך הכול
ושאפו שלא התנצלת בסוף ההודעה (בסוף אנחנו נצחק על זה, את תראי
)
ושאפו שלא התנצלת בסוף ההודעה (בסוף אנחנו נצחק על זה, את תראי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.