.................................... (ט?)
(סליחה על ההצפה. אני כותבת יותר מידי בזמן האחרון. אני מצטערת שאני כלכך חופרת)
(וכ"כ מוצפת שלא יודעת אפילו מאיפה להתחיל)
אחרי כמה ימים של צומות אמא שמה לב. ורק הטיפה עוד יותר על כמה שאני הורסת את עצמי ושהיא לא תשתף פעולה. ופעם ראשונה- היא איימה. עם אשפוז.
ואמרתי שאני לא רעבה.
ואמרתי שזה לא מכוון.
ואמרתי....
והרגשתי כמה שהיא לא מאמינה. וניסיתי לשכנע. את עצמי.
היה מבחן במתמטיקה. שוב החזיר אותי, לזמנים שכבר (עוד לא) הספקתי לשכוח, לתקופה של הבגרויות. רק שבכמה ימים האחרונים, זה נהייה גרוע יותר. כאילו... אני כבר לא מקיאה. אבל גם כמעט ולא אוכלת. אמרתי לעצמי שבשני אשבור את הצום, שאוכל לפני החזרה. אבל מה שקרה זה שלא אכלתי. וגם לא הלכתי לחזרה. התירוץ המרכזי היה ההיסטריה מהמבחן, וההרגשה שאני הולכת להיכשל, אבל בתכלס, לא רציתי שאף אחד יראה אותי במצב כזה.
והיה תמבחן. ואפילו.. היה בסדר.
אבל לא חזרתי הבייתה מבצפר עד הערב, מה שגרם לי לדלג על הארוחה (שוב), ואחר כך, כבר לא הרגשתי צורך לאכול.
ובבצפר, החברות שמו לב לזה שאני קפואה. שאפילו בשמש אני קופאת מקור. וצחקתי על זה, שכמעט שיש לי כוחות על של הקפאה.
אבל מה שהפחיד אותי, היו דווקא ההטפות של אמא.
על המחזור שהפסיק. על ההרס. על הכוח רצון שלי. שכל יום זה מבצע אחר. על הכשרונות. ואני מפחדת.
(סליחה על ההצפה. אני כותבת יותר מידי בזמן האחרון. אני מצטערת שאני כלכך חופרת)
(וכ"כ מוצפת שלא יודעת אפילו מאיפה להתחיל)
אחרי כמה ימים של צומות אמא שמה לב. ורק הטיפה עוד יותר על כמה שאני הורסת את עצמי ושהיא לא תשתף פעולה. ופעם ראשונה- היא איימה. עם אשפוז.
ואמרתי שאני לא רעבה.
ואמרתי שזה לא מכוון.
ואמרתי....
והרגשתי כמה שהיא לא מאמינה. וניסיתי לשכנע. את עצמי.
היה מבחן במתמטיקה. שוב החזיר אותי, לזמנים שכבר (עוד לא) הספקתי לשכוח, לתקופה של הבגרויות. רק שבכמה ימים האחרונים, זה נהייה גרוע יותר. כאילו... אני כבר לא מקיאה. אבל גם כמעט ולא אוכלת. אמרתי לעצמי שבשני אשבור את הצום, שאוכל לפני החזרה. אבל מה שקרה זה שלא אכלתי. וגם לא הלכתי לחזרה. התירוץ המרכזי היה ההיסטריה מהמבחן, וההרגשה שאני הולכת להיכשל, אבל בתכלס, לא רציתי שאף אחד יראה אותי במצב כזה.
והיה תמבחן. ואפילו.. היה בסדר.
אבל לא חזרתי הבייתה מבצפר עד הערב, מה שגרם לי לדלג על הארוחה (שוב), ואחר כך, כבר לא הרגשתי צורך לאכול.
ובבצפר, החברות שמו לב לזה שאני קפואה. שאפילו בשמש אני קופאת מקור. וצחקתי על זה, שכמעט שיש לי כוחות על של הקפאה.
אבל מה שהפחיד אותי, היו דווקא ההטפות של אמא.
על המחזור שהפסיק. על ההרס. על הכוח רצון שלי. שכל יום זה מבצע אחר. על הכשרונות. ואני מפחדת.