ט

ט

הדיאטנית מרוצה גם השבוע. יופי.
כמו כל שבוע אני עולה על המשקל ו-בום.
הכל קורס. קפיצה ענקית שלא הגיונית בשום צורה.
והראש חוזר קילומטרים אחורה. והדמעות בורחות.
ועכשיו אני יושבת מחוץ למחלקה ובוכה ואוכלת את הכריך שהבאתי
כי צריך לאכול. כי זה הזמן לארוחת צהריים לפי התפריט.
ובא לי לברוח. ולחתוך ולצרוח.
זה פשוט לא הוגן.
 
לחלומות...

קודם כול מגיעה לך כול הכבוד שאת בטיפול ושאת לא מתייאשת וחוזרת לשם כל שבוע למרות שאת יודעת שככה תרגישי אח"כ.
אני יודעת איך שזה קשה. אני גם נשקלתי היום והיה ממש קשה. אבל אני מזכירה לעצמי שזה חלק מהטיפול. אני רוצה לחזור לחיות חיים נורמאלים, בלי לחשוב על שומנים ומשקלים, לאכול מתי שבא לי בלי לחשוב,ואני מאמינה שאני יכולה שאני מסוגלת למצב כזה בדיוק כמו שאת וכל אחת אחרת יכולה.
תזכירי לעצמך שזה בשבילך!!!
אוהבת אותך ותמיד כאן!!!

סליחה על הפלצנות...
 

hory0

New member
אני כל כך מזדהה איתך

כל כך מבינה. את אותה הסיטואציה של המשקל. הדמעות. הכריך. החנק. הדחף. ובייחוד ההרגשה שזה כל כך לא הוגן.. ומהמקום שלי, שרק אצלי הכל כל כך דפוק. שרק אני חייבת לאכול לפי תפריט כדי לא לאבד את הצפון. שרק אני בוכה ואוכלת. ובוכה ואוכלת.

אני כותבת קצת לא מובן, כי היה לי חשוב להגיב לך מהזדהות כל כך גדולה, אבל אין לי כרגע את זה במסודר יותר..

אבל שתדעי שאני איתך, ומבינה כל כך, ושולחת חיבוק חזק חזק.

ובייחוד חושבת על כמה את מדהימה וחזקה.
 
אני קוראת בהודעה הזו את שני הצדדים החשובים

מצד אחד הקושי והכאב, ואני מאמינה שכל אחת כאן מכירה את הכאב הזה. את הייאוש שמזדחל לו מתחת לעור וצורב לנו.
ומצד שני, את לא נכנעת לכאב, את בכל זאת יושבת ואוכלת כי ככה צריך. לימפ הוזכרה כאן השבוע, והמשפט שהיא אהבה לכתוב מאוד מתאים פה ״האוכל הוא התרופה שלך, את כרגע לא אוכלת כי את רוצה אלא כי את צריכה״
והמעשה הזה שלך, לשבת מחוץ למחלקה ולאכול כי ככה כתוב לך, זה נצחון ענק שלך.

טפחי לעצמך על השכם, זה מגיע לך במיוחד היום.
 
הלוואי שזה היה קל יותר

הלוואי שלא היה קשה בכלל לעשות את העבודה הזו ולעלות במשקל.

את יודעת, הגוף שלך לא עושה לך דווקא. הוא לא נגדך.
אולי את צריכה לנסות לחשוב על זה ככה,
הוא פשוט הוא. הוא עושה מה שהוא צריך.
ואת צריכה לקבל את מה שהוא צריך, ולא להיות שיפוטית כלפיו.
אולי זו ראיה שתאפשר לך קצת שלווה עם התהליך הזה.

 
אבל...

אני לא צריכה לעלות יותר!!!!!!!
וכבר הייתי כמה שבועות מאוזנת על משקל שהוא אפילו מעל המשקל יעד שלי
ופתאום קפיצה לא הגיונית בעליל
ואני יודעת ששקילה אחת לא אומרת כלום וזה יכול להיות נוזלים/ מחזור/ ווטאבר
אבל זה לא יוצא לי מהמוח פשוט לא
מטריף אותי שכל פעם שאני חושבת שמשהו קצת נרגע ומסתדר אני חוטפת כאפה
 
יקירתי

לגוף יש את זמן ההחלמה שלו, הוא בונה את עצמו מחדש. כמה זמן היית בתוך ההפרעה? שנים... לוקח זמן להחלים אחרי התעללות ארוכה כזו.
בסופו של דבר, אם תתמידי בטיפול, את תגיעי לאיזון. אין שום סיבה שלא.
קחי נשימה עמוקה ופשוט תני לגוף, לביולוגיה, לעשות את מה שצריך.

וחוץ מזה, את תמיד יכולה להוציא עצבים בריקוד...
 

רגישה1855

New member


כל כך מזדהה עם המילים שלך...עם התחושה שלך....
לא יודעת כמה זה כל כך עוזר ההזדהות הזאתי...
מצטערת שאין לי כל כך מילים
אבל שולחת באמת חיבוק ענק ענק, עם מלא כוחות!!
כאן איתך, ובשבילך

איך את היום?
 


היה יום של מאבקים
מול המראה, מול הבגדים, מול האוכל
הראש חזר חודשים אחורה.... האובססיות חוגגות
אבל היה אוכל.
כמו שרחלי אומרת- להפריד מעשים ממחשבות. זה לגמרי הנחה אותי היום.
 

TinaBa

New member
חלומות יקרה,

מקווה שאת מצליחה לראות כמה כל יום כזה של הפרדת מחשבות ממעשים הוא יום של נצחון עצום!



 
כן

מבחינתי כל התקופה הזאת זה ניצחון עצום. הייתי אמורה להיות כלואה במחלקה עכשיו, ואני לא. וזה בזכותי.
[רק שיהיה כבר ראשון הבא]







[חושבת עלייך הרבה אבל לא יודעת מה/איך לכתוב לך
]
 
קשה לי (ט')

אני מרגישה שמנה, עצומה, ענקית
המספר הזה שראיתי לא עוזב אותי לרגע
ההרגשהשל בגדים על העור מחרפנת אותי
חתכתי. אחרי הרבה זמן שלא.
אני אני אוכלת. העיקר לשמור על התפריט המחורבן הזה. העיקר לרשום כל פירור שאני מכניסה לפה.
 

תמרה45

New member
הי חלומות

אני קוראת אותך, מבינה אותך, ועצוב לי לראות ולשמוע אותך ככה..
יחד עם זה, הנה את שומרת על התפריט,
ואת מצויינת על זה!
תחשבי שאת עושה מה שהכי נכון לך, וזה גדולה ענקית,
גם שאת מרגישה עכשיו חרא, גועל,
את לא מפקירה את עצמך ביד התחושות
אלא בידי האמת ומה שנכון לך..
ויגיעו ימים יפים וטובים... אם תדבקי בדרך הזאת שנכונה וטובה,
הדרך שמפוקחת ושמורה, יגיעו ויהיו לך ימים טובים, של תחושות טובות..
מוחה את הדמעה שעל לבך...
נשיקות, חיבוק ואהבה,
איתך,
תמרה
 

קולדון

New member
ואיזו מדהימה את שאת עושה את זה.

אני כל כך מעריכה ומכבדת אותך. זה מסוג הדברים שרק מי שעבר אותם בעצמו יכול להבין עד כמה חוזק נפשי צריך כדי להתמודד עם זה.

את מלכה.
וזה כן יהיה יותר קל ושפוי ונורמאלי. תעברי את התקופה הזו, את תתחזקי מזה, את תתגברי על זה. את תגיעי למקום שאת תאהבי ותכבדי את הגוף שלך ואת זה אני כותבת ספציפית לך, אישית, אני באמת מאמינה בזה. את בנאדם שעובד עם הגוף שלו, ולכן הוא חשוב לך בעוד רמות ומכוונים אחרים שמי שלא עובד עם הגוף פחות מבין, לדעתי.
את תגיעי למקומות שתרצי את הגוף שלך חזק ושרירי ובריא, כדי שתוכלי לרקוד יותר שעות וימים, וכדי לעמוד בזה נפשית ולהמשיך לקבל מזה את מה שזה נותן לך, ומה שזה נותן לך פי מיליון יותר שווה מאנורקסיה. את יודעת את זה עכשיו, ואת רק תפנימי את זה יותר ויותר ככל שתמשיכי להלחם על עצמך.

נשיקות!!
 

תמרה45

New member
לייק לכל מילה!!

לא הייתי יכולה לתאר ולכתוב בעוז ובאומץ כמו שאת עשית ואמרת. ממש אמרת!! מצטרפת ומרשה לעצמי להתחזק ממך גם בעצמי!!!
 

hory0

New member


חולמת מדהימה כל כך,
את נמצאת בתהליך משמעותי, אמיץ וקשה, תהליך שאת משקיעה בו כל כך הרבה מעצמך, וכל כך נלחמת בו עליך. ואני מעריכה אותך על זה כל כך!
וכן, לצערי כל תהליך מביא עימו רגעים של קושי, דווקא מתוך התמודדות, דווקא מתוך ניסיון לנסוק מעלה, את נפגשת עם קשיים בגבהים שלא עפת בהם קודם. ולעיתים זה קשה מדי. וזה בסדר. זה בסדר שקשה, וזה מובן כל כך שכואב, והלוואי והיה אפשר לדלג על החלק הזה. אבל כנראה שזה חלק משמעותי, שאת צריכה להתמודד איתו כדי להמשיך עוד ועוד מעלה. תזכרי שאת בתהליך כל הזמן, וזה העיקר..לא לוותר..לא בקושי ולא בימים טובים.

אני מבינה שהפעם זה היה בלתי נסבל וחתכת. משהו שלא עשית מזמן. ושזה שובר בפני עצמו. שזה מעמיד בלעג את השמירה על התפריט. אבל זה לא כך.
כשיש קושי עצום לעיתים אנו לא מסוגלים להיות 100%, כי זה יותר ממה שיש ביכולתנו לשאת ברגע הנתון הזה. וזה קורה לכולנו. אבל חשוב שזה יישאר רגע אחד כזה. נכון, הלוואי והיה לך את הכוחות לנהוג ברגע הזה אחרת, אבל לא הצלחת *הפעם*, ולרגע החולשה גברה, ופגעת בעצמך באיזה שהיא דרך.
אבל, אני יודעת ומכירה את הכוחות המופלאים שיש בך. ויש לי ידיעה ברורה שאת תמשיכי לצמוח גם מהשבר הזה. ואת יודעת למה? כי את עשית כבר מזמן בחירה עיקשת ובלתי מתפשרת בך ובחייים האמיתיים שמגיע לך לחיות. ועם כזו בחירה, ועם דרך כל כך משמעותית שעברת, וטעמת מהחיים, אני יודעת שכבר לא תחזרי לאחור.

וכן לשמור על התפףריט בתוך הקושי העצום הזה, זה הישג מדהים וכל כך לא נתפס מבחינתי. תני לעצמך להבין את זה ולא ללעוג לך כי פגעת בצורה אחרת.

אז תנסי בימים הקשים האלו לעטוף אותך בכל האנשים והדברים שיכולים להעניק לך כוח, או לכל הפחות להעסיק אותך ולהשכיח לרגע מהקושי העצום.
אני מקווה שהיום כבר יותר פשוט,
שולחת לך המון כוחות,
וחיבוק חם ואוהב!
 
למעלה