ט'

[2b mind]

ט'

פעם, לפני 5 שנים, הייתי הילדה עם הנייר טואלט, זאת שמנגבת את הדם, זאת שמביאה את הסמרטוט שיחבוש את הפצע.
הם היו שניים, רוסים ושיכורים. היה ויכוח, הייתה דקירה, ועוד אחת ועוד אחת.
ישר בלב. לא היה מה לעשות. ועדיין ניסינו.. ניסיתי...

בפעם אחרת אני הבחורה הכי צעירה באוטובוס.
הרכב שלפנינו בולם בפתאומיות, גם האוטובוס עוצר.
החלון של האוטו שלפנינו מנופץ, מונח עליו תיק של אישה.
האישה על הכביש, יש לה חור בראש, ממנו יוצא דם.
אני הבחורה שמחזיקה ידיים רועדות ומתחלפות.
זאת שלא אומרת כלום, אבל כולם צריכים אותה שם.

היום אני הבחורה עם הז'קט,
זאת שהסתכלה לאישה הכחולה בעיניים
רגע לפני שהיא לא הייתה שם יותר.

 

[lital172]

זה קשה לעבור אירועים כאלו

במיוחד שמהכתיבה שלך מרגיש שברגעים האלו את היית הכי צריכה מישהו שיעזור לך לנשום ולעבור איתך את הרגע הזה. ובכל זאת הלכת ודאגת וחבשת. וזה המון. יצאת מהכאב שלך.. והתחברת לאחרים . ובעיני זה משהו מאוד נוגע.. ואני חושבת ומקווה שאת גאה בעצמך שעזרת לאחרים שהיה להם קשה גם. עצוב לשמוע שלמרות הכל שום דבר לא עזר. החיים לא מובנים ואין תשובות לכל השאלות ובכל זאת פעלת נכון ומהלב. ואני בטוחה שהחזקת הרבה אנשים שם לא לאבד את עצמם בתוך זה.... ואני מקווה שלאט לאט תוכלי להניח לזה. לכל הזכרונות הקשים. והחרדה שיש ברגעים האלה. ולרגע אחד להיות הבחורה שעוזרים לה ותומכים בה בטיפול... שולחת לך חיבוק גדול. טוב שכתבת.

 

[hory0]

יקרה כל כך..

קראתי אותך. והרגשתי אותך. שוב ושוב.
והרגשתי שאין בי מילים שיוכלו להביע את מה שהלב מרגיש.

זה חוויה קשה נורא.
ואת מדהימה.
וזה כואב ככ.

שולחת חיבוק חזק, עם המון אהבה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זכרונות קשים

קשה לדמיין אותך צעירה כל כך מתפקדת ככה בתוך הסיטואציות האלו.
אני מניחה שזה לא מספר רק על יכולות מרשימות,
אלא גם על איזה ניתוק מהסיטואציה...

נזכרת בזה עכשיו בגלל סיטואציה דומה או בגלל מקום רגשי דומה?

 

[2b mind]

השלישית הייתה אתמול. (ט)

רגע אחד היא הייתה לגמרי חיה, וברגע שאחרי כבר לא. לקח למד"א נצח להגיע.
הפנים שלה לאט לאט איבדו את הצבע, השפתיים נהיו כחולות...

לרגע אני לא מרגישה שיש לי יכולות מרשימות.
אולי רק יכולות של להיות בזמן הלא נכון במקום הלא נכון.




(אני מפחדת נורא)

 

[שישמים אחרים]

זה מפחיד.

אני מקווה שעם הזמן תצליחי שלא להשליך ממה שהיית עדה לו עלייך. זאת לא יכולת שלך שאינה בסדר; זה צירוף מקרים אכזרי.
מחבקת. בקרוב באמיתי.

הרבה אהבה.

 

[levshavur]

Bמיינד

שלום לך
כואב לקרוא שעברת חוויות קשות כל כך...
לגביי הרוסים, אני גדלתי בתוך המנטליות הזאת שבה אלימות ושכרות באים ביחד. אני מכירה את האימה הזאת..
וזה חלק של פוסט טראומה שכל כך מעיקה עם זכרונות שבאים בלי להודיע מראש...אני מקווה שתוכלי לדבר על זה בטיפול, נכון זה פצע מדמם, אבל בטיפול אפשר להקל. תנסי לחשוב שזה לא קורה עכשיו...גם אם יש לך את התחושות והמראה של אז...
אני למדתי להפעיל את המחשבה של "זה לא קורה לי עכשיו, אפילו אם זה כואב"...לאט לאט הזכרונות יהיו קצת יותר בצד...ואני מקווה שתוכלי לחיות חיים תקינים אפילו עם הזכרונות.
זה חלק מההשרדות שלי אחרת הייתי מתחרפנת כבר מזמן...אחד הדברים שעזרו לי זה היכולת לדבר על זה בלי להדחיק...את הסיפור שלי פתחתי פעם ראשונה אצל המורה שלי לגיטרה (גיליתי שהיא תרפיסטית במוזיקה ולא רק מורה) גם לסבתא סיפרתי אבל לא הכל... אחר כך הייתה התערוכה שאירגן אל"י (האגודה להגנת הילד ) היו שם 8 ציורים שלי (היא נקראה "אני בעד ילדים, אני נגד אלימות") אחר כך עליתי, באופן אנונימי, לשידור ברדיו בתוכנית "שנינו יחד וכל אחד לחוד" שהנושא היה אלימות במשפחה...חצי שעה ישבו הפסיכולוגים ודיברו איתי...וכיום אני נותנת הרצאות על סיפור החיים שלי ומקבלת תשלום...
כך שהיכולת לדבר, להוציא את הכאב החוצה, אפילו שזה מפחיד בהתחלה זה שווה
אני מקווה שתצליחי...
לבשה