ט

[שישמים אחרים]

ט

אני מסוממת (בנזודיאזפינים, בממרשם)
נדמה לי שנאנסתי
(אני כותבתבלי להאמין לעצמי)
יש לי טיםול מחר
זה גורם לי לאכול פחות וךחות
בבקשה, אל תחבקו אותי.
סליחה על זה

 

[No longer]

אני יודעת שמתבקש לכתוב על זה

שמה קורה ושאני דואגת נורא. (אמת לאמיתה.)
אבל משהו בזה מרגיש לי כאילו התחלת תהליך נכון. כאילו אלו כל הרגשות שאת אמורה להרגיש עכשיו (מצערות הנסיבות, מצער שאת אמורה. כמובן.)
אמרתי היום משהו ואני חושבת שהוא נכון גם לגבייך
יש הבדל בין כאב של הרס לבין כאב של בניה. כאב של פגיעה וכאב של החלמה. הכאב של ההחלמה, הוא נוראי, הוא בלתי נסבל. אבל הוא מוביל לאנשהו.
את חושבת שזה הסוג הזה?

 

[שישמים אחרים]

אני לא יודעת

לאן זה מוביל, נו לונגר (אהובה). כרגע אני הולכת אחורנית. אני מוצאת את עצמי נלחמת על דברים שכבר השגתי קודם. בכל רגע אני מאבדת קצת. אז כואב לי ואני מאבדת ואין לי מושג לאן זה מוביל. (אבל אומרים שיהיה טוב, לא?)

 

[No longer]

חברה יקרה בדיוק הקריאה לי קטע מ

ספר בשם "קציצות", שמתאר איך כשאנחנו מגיעים למקום מסוים ושוכחים מה רצינו לעשות בו, אנחנו צריכים תמיד לחזור אחורה, למקום בו התחלנו, ולהיזכר באותו מקום מה היה הדבר שהעלה את הצורך ההוא מלכתחילה. זה לרוב יזכיר לנו מה התכוונו לעשות ולאן מתקדמים מכאן. כלומר, לפעמים חוזרים אחורה במטרה להתקדם קדימה. או במילים אחרות, החלמה היא לא דרך לינארית. אבל את בדרך הנכונה, ואת גם לא לבד.

 

[שישמים אחרים]

(ט?) "פעם שאלתי את אלונה

מה באמת היה קורה אם היינו שוכחים אותו עד עכשיו. אני חושבת שזה היה כשהייתי בכיתה א'. אתם כבר הייתם בכיתה ד' אז. והיא אמרה לי שאם לא היינו נזכרים בזה, עכשיו היינו צריכים לפרק את כל מה שעשינו עד היום, עד שהכל יהיה כמו אז. היא אמרה שזה בדיוק מה שעשינו כשנזכרנו. חזרנו את כל הדרך שכבר נסענו ולקחנו אותו. ואם היינו נזכרים רק עכשיו, היינו צריכים לפרק את כל מה שבנינו ולהקיא את כל מה שאכלנו ולמכור את כל מה שקנינו. היינו גם צריכים לחפש ולקנות בחזרה את האוטו שהיה לנו אז, ורק אחר-כך היינו יכולים לנסוע לקחת אותו."

(גדי טאוב, "מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב")

- ככה זה מרגיש. (הלוואי שדוב היה נשאר שכוח לנצח. אין לי כח לפרק ולהקיא ולמכור כדי לחזור ולהביא אותו - אותי - משם).

ואני לא לבד.

 

[No longer]

אני לא חושבת שאני מתחרטת שנזכרתי בדוב

כי זה לא שהחיים שלי נראו אחרת לפני זה. הם נראו בדיוק כמו עכשיו, רק בתוספת האימה של 'מה לא בסדר איתי' ו'אני יודעת שקרה משהו אבל לא יודעת מה.'

 

[שישמים אחרים]

(תודה על זה)

 

[ג ר נ י ו ם]

אני מצטרפת לדברים החכמים של נו לונגר מעלי

ורוצה להוסיף שאני נורא, נורא מצטערת שזה קרה, ונורא מצטערת שזאת ידיעה מסובכת כזאת, שאי אפשר לעכל וחייבים ללמוד, לאט לאט, איך להוציא מתוך עצמך ואל העולם (או הטיפול בתור התחלה).

ועוד משהו: ויניקוט (נדמה לי) אמר פעם שמטופלים מסוימים יכולים לצאת באופן יצירתי מתקופות של רגרסיות, או שהרגרסיות עצמן יכולות, אצל המטופלים האלה, להפוך באופן יצירתי לקרש קפיצה למקום אחר, בריא יותר, בחייהם. אני חושבת שיש סיכוי לא רע שאת אחת מאלה.

אני מקווה שאת ישנה שינה שקטה עכשיו.

 

[שישמים אחרים]

זה הדבר הכי מאמין

שאמרו לי כבר הרבה זמן, גרניום.
(אז קראתי ולא הבנתי שאת מדברת עליי ואז בכיתי ואז לא ידעתי מה עושים עם כל זה. תודה).

 

[lital172]

יקרה.

מגיע לך את כל החיבוקים והאהבה והליטופים בראש והכוחות. איך עכשיו אחרי הטיפול? המחשבות התאזנו לך טיפה? תכתבי לנו אל תשארי עם זה לבד....

 

[שישמים אחרים]

תודה, ליטל.

(אני לא יודעת מה מגיע לי אבל אני ממש צריכה שלא יתקרבו אליי, כרגע. סליחה). אחרי הטיפול, בקצרה: רע. ניסיתי לכתוב עוד למטה. תודה...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ההבנה הזו

היא קשה מנשוא,
ולא סתם עושים סביבה סיבובים ארוכים,
וחוזרים אליה ובורחים ממנה.

לכאורה אולי עדיף היה לא לדעת,
אבל אנחנו יודעים שהגוף יודע ולכן הידיעה מנהלת אותנו גם בלי שנכיר בזה,
ובתהליך ההכרה, עם כל הכאב הנוראי שהוא מביא איתו, יש גם התחלה של התרה. לא של הכאב. זה כואב לתמיד. של הניתוק הנורא בין חלקי הידיעה, של הסודות מעצמך בתוך עצמך, של הכפיה להתנהלויות מסוימות בין אם הן טובות בין אם לא.

מקווה שמאז כבר אפשר לחבק, ושאת קצת מחבקת את עצמך.
שיהיה יום כיפור קל וגמר חתימה טובה.

 

[שישמים אחרים]

תודה, רחלי.

(עדיין אסור והמילים שלך נגעו לליבי)

 

[שישמים אחרים]

ט

אני כבר לא מסוממת. אני עושה לי דברים איומים מאז הטיפול ההוא. בעבודה, שהיא השטח המוגן שלי ממני. (היתה השטח המוגן שלי ממני). בשאר הזמן אני עסוקה בזה שהשמנתי. זאת בעיה.
(ואז, בשקט, אני מספרת לעצמי שלא זאת הבעיה אבל נדמה שאני ממש ממש בצרות).

 

[levshavur]

לשישמים אחרים

שלום לך
את באמת נשמעת במצב קשה ואני אשמח לעזור כמה שאני יכולה אם את רוצה תשלחי לי מסר
כי אני דואגת ואכפת לי...
לבשה

 

[שישמים אחרים]

תודה, לבשה.