ט'

Hilla1987

New member
ט'

באמת שרק להתרוקן יספיק לי.
מכירים את התחושה הזאת שבא לי להיות יפה? ורזה?
כמו שהפסיכיאטר שלי אמר (אמנם חזר בו אבל זה לא אומר שזה לא מהדהד לי בראש) המשקל תקוע. יורדת ועולה ויורדת ועולה שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע.
המינון של הכדורים עלה הפחדים והחרדות התחזקו הדיכאון אומר לי שלום ובואפן כללי דיי נמאס לי לחיות ככה לא בא לי לצאת מהבית מרוב שאני מרגישה רע עם עצמי,
את מכוערת אבל חייבת לעבוד ואין ברירה וקוברת את עצמי תחת ים עבודה לא יוצאת להפסקות החוצה כלום רק שלא יראו אותי
בא לי להיעלם מכאן ולהיקבר תחת הר של אוכל.

בריאות.
 
אוי...

כואב לקרוא אותך ככה.
אני כל כך יודעת איך זה מרגיש, ויודעת שכמה שאזכיר שאת נפלאה לא משנה את ההרגשה בבוקר כשצריך לקום לעוד יום של מלחמה בכל החששות.
אין לי פתרון קסמים לאיך מרגישים טוב יותר,
אבל אולי את יודעת על עצמך מה גורם לך להרגיש יפה יותר ובטוחה יותר בעצמך, ואפשר להעזר בו.
נגיד, בגדים מסוימים, או איפור מסוים. ואז שווה להשקיע יותר זמן וכסף כדי לצאת קצת יותר בטוחה החוצה.

חוץ מזה שהפסיכיאטר אומר דברים קשים, יש גם דברים מעודדים? ומה בטיפול הפסיכולוגי?

 

Hilla1987

New member
תודה רחלי...


הוא אומר הרבה דברים מעודדים וגם הפסיכולוגית אבל הוא אמר את זה בצורה אינסטינקטיבית כשהוא הסתכל בתיק שלי... וכשהוא הבין שהמשקל לא באמת תקוע הוא התנצל וחזר בו אבל זה גם מה שאני מרגישה... אין בי עדיין את המקום לחמלה עצמית הבנה עצמית הרבה ביקורת עצמית יש בי כרגע...
הדברים שיוצאים בטיפולים השונים הם קשים והם מחזירים הרבה מאוד שנים אחורה דברים שלא פתחתי מעולם או שפתחתי וסגרתי ממש מהר ואני לא מצליחה להתמודד עם האוכל בצורה מסודרת ונכונה מכל הבלאגן שזה יוצר... אבל אני מצפה מעצמי כן לעשות את זה.

תודה אהובה... ואיזה באסה שפיספסתי מפגש :(

שיהיה שבוע טוב...!
 

מאי1992

New member
אני לא אשכח

אני לא אשכח לעולם משפט שהייתה למישהי להגיד באחת מהקבוצות תמיכה שהייתי בהן.
אחרי בולמוס נוראי ומתמשך אני קמה למחרת בבוקר - שמה עלי את החזייה ותחתונים הכי סקסים, הבושם הכי יקר שלי וכן גם חיוך מזויף.
בהתחלה צחקתי הרי אני יודעת ומכירה את הרגשת הגועל אחרי בולמוס והקאה מטורפת..איך התנהגות כה מזויפת יכולה לעזור.
ולהפתעתי, חיקיתי בדיוק את אותה התנהגות.
שמתי את ה212 המהמם שלי, יצאתי מהבית למרות שבתוך תוכי וכל מה שחבתי משנייה לשנייה זה כמה אני שמנה ומכוערת.
יצאתי, ראיתי אנשים וזה עזר.
אני חושבת שדווקא לקבור את עצמך בעבודה ובדיכאון לבד עם עצמך עושה עוד יותר רע. אני מכירה את התחושה של בא לך להיעלם..להיות מתחת לשמיכה ולא לצאת ופשוט לא להתקיים יותר.
כן השגרה והעבודה מציל אני יודעת..לעשות הכל כדי לא להתעסק בעצמך. אבל כן אפשר לנסות אפילו קצת וגם אם מזוייף לצאת עם חברה לכוס קפה או סתם להתאוור בחוץ.
תומכת ומחזקת!
 

Hilla1987

New member
היי מאי..

יש משהו במה שאת אומרת אבל התחושה הצבועה הזאת... התחושות שמתערבלות בפנים...
תודה על התמיכה יקרה!
 
למעלה