ט'

[חלומותשל אחרים]

ט'

אז השבוע אכלתי לפי התפריט. באמת באמת. אפילו קצת יותר. והמשקל- נדה. לא זז.
כל העבודה הקשה שלי וזה עדיין "לא מספיק". ושוב מוסיפים לי עוד קק"ל לתפריט ושולחים אותי לעוד שבוע של מאבקים בברכת "בהצלחה". תודה, אני באמת צריכה את זה.
המחשבות והמאבקים בראש לא מפסיקים. זה הכי נורא בלילות, אני פשוט לא מצליחה להירדם. כל לילה אני מחזיקה את עצמי בשיניים לא לחתוך משהו. כי אסור, כי זה "סימפטום" ולבית צריך להגיע בלי סימפטומים.

[וכן- נכנעתי. אני אלך לבית השיקומי]

 

[No longer]

זו לא כניעה רעה.

אני חושבת באמת ובתמים, ואחרי שראיתי אותך בוודאי, שזה לטובתך. שאת עושה, שוב, צעד אמיץ. וכמו שלפני האשפוז זה לא הרגיש לך ככה, גם עכשיו. אבל זה אמיץ.

 

[חלומותשל אחרים]

אבל זו עדיין כניעה

וזה מרגיש עוד יותר כניעה אחרי התגובה של גור אתמול
ואני יודעת שזה צעד אמיץ, אבל אני כל כך מפחדת
ואני ממש לא יודעת מה לעשות עם הערימת אפסי ביטוח לאומי הזאת :/

[ואת לא שלחת לי הודעה]

 

[ג ר נ י ו ם]

מותק

ד"ר גור הוא לא אלוהים... ואת עשית את הבחירה האת בשבילך, לא בשבילו, גם אם דעתו היתה תמריץ.

תחזיקי מעמד. את עושה דברים טובים ונכונים עבור עצמך, ולפעמים צריך לוותר על משהו (באופן זמני!) כדי להרוויח משהו גדול יותר.

 

[Amory]

גם אני חששתי מכל העניין עם ביטוח לאומי

בכל הקשור להמשך הקריירה שלי, ותחום טיפולי
בינתיים, לא מצאתי שום מקום שזה מהווה בעיה.
(פשוט אני זוכרת שכתבת שזה מפחיד אותך)

 

[פרפר בתוך אגרוף]

בשלב הזה

נשמע לי כאילו לא ללכת הייתה כניעה- כניעה לחולי, כניעה לתכתיבים חברתיים, למירוץ החיים.
הבית השיקומי זו בחירה שיש בה כח ואומץ. ותקווה.

הלוואי שיכול היה להיות אחרת. הלוואי שלא היית חולה, לא את, לא האחרות, לא אני. החולי עצמו הוא סוג של כניעה. כל מה שעושים כדי להפטר ממנו נמצא בעיני בסקלה אחרת...

 

[שישמים אחרים]

לא נכנעת.

בחרת. באותה המידה יכולת לבחור שלא, ואני שמחה שלא בחרת ככה. מאחלת לך שתמשיכי לבחור - בתפריט, בהחלמה, בוויתורים הקטנים והגדולים שאת צריכה לעשות כדי לעזור לך כמה שאפשר.
(ושוב,

על העמידה בתפריט)

 

[חלומותשל אחרים]

פשוט

כואב לי הלב.
אני לא רוצה את הבית הזה. ממש ממש לא.
אבל ... מה אם?
ואיך בכלל הגעתי למצב שבו זה נראה כאילו אין ברירה אחרת?
אני כל כך כועסת ומתוסכלת. אבל בעיקר פשוט עצובה וכואבת
ואלוהים כמה נמאס לי לבכות כבר.

 

[someone343]

יקרה

מבינה את הכאב והפחד.. אני חושבת שאת אמיצה וכל הכבוד לך!
מחזקת מרחוק ואת מוזמנת להמשיך לשתף אותנו!

 

[sanest]

אף אחד לא רוצה את זה. אף אחד לא חיפש את זה.
יש לה ברירה אחרת, היא פשוט הרבה יותר גרועה.
צריך להשלים אם זה שלפעמים צריך לעשות דברים שאנחנו לא רוצים, כי פשוט זה מה שצריך, וכי זה יוביל אותנו לדברים אחרים שאנחנו כן רוצים.
בעתיד תוכלי להביט אחורה ולהבין שעשית את הבחירה הנכונה.
ועם כל הקושי בבחירה הזאת, את חייבת להיות גאה בעצמך שעשית אותה!

הלוואי שיכולתי לנחם אותך. שולחת חיבוק ומקווה שהדברים יסתדרו בשבילך כמה שאפשר

 

[חורה]

בא לי לחבק אותך

ולהגיד לך שאת נפלאה ומקסימה ושאולי הבית השיקומי הוא הפיתרון