(ט?)

[simplistic]

(ט?)

הבטן שלי מכווצת לגוש חרדה אחד גדול, ושום דבר לא נכנס. מכריחה את עצמי לאכול יותר מפעם ביום, עושה ספורט כדי להפיג את המתחים (וכדי להרדם בלילה). מתעוררת מותשת אחרי לילות של חלומות זוועה.

אני צריכה להתחיל לכתוב תסריטים של חלומות האימה שלי, אולי אני ארוויח מזה משהו בסוף. מעייף מאוד לחיות בראש שלי, וכל מה שאני רוצה זה להפסיק לחשוב לרגע.

 

[clastic]

על מה את חולמת?

אם זה לא קשה מדי/פטי מדי לכתוב.

אני הייתי סובל מחלומות זוועה בתקופה של בולימיה קשה.
בעיקר חלומות בהם הייתי אוכל המון ואז מתעורר לפני ש"הספקתי"
להקיא בחלום, מבוהל ומבולבל ומנסה להיזכר אם באמת אכלתי
או אם זה היה רק חלום.

 

[clastic]

פטי*=פרטי

 

[simplistic]

לא, זה לא משהו כזה בכלל

למרות שלעיתים רחוקות אני חולמת שאני אוכלת משהו שאסור לי (באמת אסור מבחינה רפואית, לא "אסור"). זה בעיקר חלומות רדיפה, או בריחה ממשהו - למשל חלמתי שאני על אחד הגשרים הענקיים בעיר שאני גרה בה, ויש נחשול ענקי מהים שרודף אחרינו. דברים מבעיתים ואני מתעוררת בבוקר מותשת לגמרי.

 

[someone343]

מכירה את הלילות הקשים..
מקווה שיהיה קצת יותר קל בימים הקרובים

המשיכי לכתוב לנו!

 

[simplistic]

 

[כמהאפשר]

דר אוסוי אמר גם להיות טובה לעצמך..

אני חושבת שאולי את לא מצליחה ולא תמיד יודעת איך-
אבל את מנסה,
ומחפשת את הדרך.


זה לא פשוט ובעיניי זה גם לא מעט בכלל.

 

[simplistic]

זה נכון

בניגוד לתקופות אחרות, אני כן מנסה להיות טובה אל עצמי, לא לשפוט ולא להזיק. אבל הדחף להזיק הוא כל כך גדול בזמן האחרון, שאני מתחילה עוד פעם לעשות רומנטיזציה לדברים אפלים.

 

[כמהאפשר]

כל יום ביומו

כמו שכתוב בחתימה של- כל יום, כל רגע.
תמיד מנסים, תמיד אפשר לשנות הכל.

לפעמים הדחף חזק, אבל הוא אף פעם לא חזק מאיתנו.
אני חושבת שמאוד חשוב למצוא לעצמנו את המשפטים, המנטרות שמזכירים לנו מה חשוב,
את המשפטים שמאירים(ומעירים) אותנו. או מרדימים את הקולות הקשים.
ולשנן, לשנן, לשנן..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

נשמע כמו תקופה ממש מעייפת...

וזה לא רק מההודעה הזו.
מה אפשר לעשות שכן יחזיר לך שלווה וכוחות?
אולי את צריכה בתקופה הזו של המרחק והכל לעשות דברים שהם מחוץ לשגרה שלך- חוג אומנותי כלשהוא, נגיד,
מה את אומרת?

ממש מקווה בשבילך לסופ"ש רגוע וללילות שקטים.

 

[ג ר נ י ו ם]

מחבקת ומקווה לתקופה קלה יותר

וגם שאת מוצאת את האאוטלטים, את המקומות שבהם את יכולה להקל מעל עצמך את משא החרדה, אולי לחלוק אותו עם מישהו?...

 

[simplistic]

תודה רחלי וגרניום

ולמי שהתייחס/ה...אני לפני החלטות מאוד חשובות בחיים, ואני כבר לא ילדה קטנה, ויש עוד אנשים שצריך להתחשב בהם. ובא לי לזרוק הכל ולברוח, לכתוב רומנים על אי בודד ולא להתבגר. אני לא מוכנה עוד לוותר על החלומות שלי ולהיות עוד פרצוף בהמון. לפעמים אני חושבת: זהו? זה כל מה שהגעת אליו? זה מה שיש לחיים להציע? ואני יודעת שזה לא הכל, אבל צריך אומץ (שאני מנסה לגייס) כדי להתרחק מקריירה שהותוותה לי (במו ידי) ולקחת סיכון. יש שורה משיר של סטינג שמגדירה מאוד את מה שאני מרגישה כרגע : I'm walking on the mines I laid....

(שלח)

 

[חורה]

זה טוב שאת רואה

את הצד החיובי בסיוטים שלך
תכתבי, מכירה המון שזה עוזר להם