(ט?)

simplistic

New member
(ט?)

הבטן שלי מכווצת לגוש חרדה אחד גדול, ושום דבר לא נכנס. מכריחה את עצמי לאכול יותר מפעם ביום, עושה ספורט כדי להפיג את המתחים (וכדי להרדם בלילה). מתעוררת מותשת אחרי לילות של חלומות זוועה.

אני צריכה להתחיל לכתוב תסריטים של חלומות האימה שלי, אולי אני ארוויח מזה משהו בסוף. מעייף מאוד לחיות בראש שלי, וכל מה שאני רוצה זה להפסיק לחשוב לרגע.
 

clastic

New member
על מה את חולמת?

אם זה לא קשה מדי/פטי מדי לכתוב.

אני הייתי סובל מחלומות זוועה בתקופה של בולימיה קשה.
בעיקר חלומות בהם הייתי אוכל המון ואז מתעורר לפני ש"הספקתי"
להקיא בחלום, מבוהל ומבולבל ומנסה להיזכר אם באמת אכלתי
או אם זה היה רק חלום.
 

simplistic

New member
לא, זה לא משהו כזה בכלל

למרות שלעיתים רחוקות אני חולמת שאני אוכלת משהו שאסור לי (באמת אסור מבחינה רפואית, לא "אסור"). זה בעיקר חלומות רדיפה, או בריחה ממשהו - למשל חלמתי שאני על אחד הגשרים הענקיים בעיר שאני גרה בה, ויש נחשול ענקי מהים שרודף אחרינו. דברים מבעיתים ואני מתעוררת בבוקר מותשת לגמרי.
 

someone343

New member


מכירה את הלילות הקשים..
מקווה שיהיה קצת יותר קל בימים הקרובים

המשיכי לכתוב לנו!
 

כמהאפשר

New member
דר אוסוי אמר גם להיות טובה לעצמך..

אני חושבת שאולי את לא מצליחה ולא תמיד יודעת איך-
אבל את מנסה,
ומחפשת את הדרך.


זה לא פשוט ובעיניי זה גם לא מעט בכלל.
 

simplistic

New member
זה נכון

בניגוד לתקופות אחרות, אני כן מנסה להיות טובה אל עצמי, לא לשפוט ולא להזיק. אבל הדחף להזיק הוא כל כך גדול בזמן האחרון, שאני מתחילה עוד פעם לעשות רומנטיזציה לדברים אפלים.
 

כמהאפשר

New member
כל יום ביומו

כמו שכתוב בחתימה של- כל יום, כל רגע.
תמיד מנסים, תמיד אפשר לשנות הכל.

לפעמים הדחף חזק, אבל הוא אף פעם לא חזק מאיתנו.
אני חושבת שמאוד חשוב למצוא לעצמנו את המשפטים, המנטרות שמזכירים לנו מה חשוב,
את המשפטים שמאירים(ומעירים) אותנו. או מרדימים את הקולות הקשים.
ולשנן, לשנן, לשנן..
 
נשמע כמו תקופה ממש מעייפת...

וזה לא רק מההודעה הזו.
מה אפשר לעשות שכן יחזיר לך שלווה וכוחות?
אולי את צריכה בתקופה הזו של המרחק והכל לעשות דברים שהם מחוץ לשגרה שלך- חוג אומנותי כלשהוא, נגיד,
מה את אומרת?

ממש מקווה בשבילך לסופ"ש רגוע וללילות שקטים.
 
מחבקת ומקווה לתקופה קלה יותר

וגם שאת מוצאת את האאוטלטים, את המקומות שבהם את יכולה להקל מעל עצמך את משא החרדה, אולי לחלוק אותו עם מישהו?...

 

simplistic

New member
תודה רחלי וגרניום

ולמי שהתייחס/ה...אני לפני החלטות מאוד חשובות בחיים, ואני כבר לא ילדה קטנה, ויש עוד אנשים שצריך להתחשב בהם. ובא לי לזרוק הכל ולברוח, לכתוב רומנים על אי בודד ולא להתבגר. אני לא מוכנה עוד לוותר על החלומות שלי ולהיות עוד פרצוף בהמון. לפעמים אני חושבת: זהו? זה כל מה שהגעת אליו? זה מה שיש לחיים להציע? ואני יודעת שזה לא הכל, אבל צריך אומץ (שאני מנסה לגייס) כדי להתרחק מקריירה שהותוותה לי (במו ידי) ולקחת סיכון. יש שורה משיר של סטינג שמגדירה מאוד את מה שאני מרגישה כרגע : I'm walking on the mines I laid....

(שלח)
 

חורה

New member
זה טוב שאת רואה

את הצד החיובי בסיוטים שלך
תכתבי, מכירה המון שזה עוזר להם
 
למעלה