ט

[simplistic]

ט

מתי אני אשתחרר מחוסר הנוחות לאכול ליד אנשים אחרים? אני פשוט שונאת לעשות את זה. תמיד נדמה לי שאחרים חושבים "מה היא צריכה לאכול בכלל?"....זה כ"כ מטופש שאני מתנצלת על ההודעה הזו בכלל.

 

[ג ר נ י ו ם]

אין לי תשובה בשבילך

אבל דווקא כאן נדמה לי שמשהו כמו CBT יכול מאוד לעזור. מעבר לזה, נשמע שעשית כל כך הרבה עם עצמך, אל תוותרי על לשחרר את עצמך גם מזה...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אל תתנצלי.

כולנו מכירות את זה. כולנו התמודדנו או מתמודדות עם הקושי הזה ועם המחשבות האלו.
אני לא יודעת להגיד מתי זה יקרה אצלך, אבל יודעת להגיד שאפשר לעשות את זה קל יותר, ויודעת להגיד שזה קשור מאוד לשני דברים-
א. שינוי התפיסה הזו שלא מגיע לך לאכול, שאסור לך וכו'. זו הרי מחשבה שיש לך על עצמך אוכלת בכלל, בלי קשר לאנשים אחרים. וככל שמצליחים לשנות את זה, ולזכור שמותר לך לאכול, ומגיע לך לאכול, קל יותר לאכול גם ליד אחרים.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/articles/article.aspx?forumid=198&aId=74715
ב. רק שינוי בהתנהגות מצליח לשבור את הפחד הזה. כל פעם שאת אוכלת ליד אנשים, בהתחלה דברים שמרגיש לך יותר בטוח- דברים קטנים, ירקות, פירות, ואח"כ דברים יותר גדולים, הפחד הזה נשבר קצת ואת מקבלת עוד אומץ לעשות את זה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מציעה לך גם

לפתוח כאן דיון בעניין.
בוודאי תקבלי הרבה תשובות מעניינות.

 

[קולדון]

אני מזדהה,

וגם לי קשה, ובעבר הלא רחוק היה לי הרבה יותר קשה.

אני חושבת שזה משתפר. ואצלי התחלתי להתמודד עם זה בשלבים.
לא מההתחלה לאכול דברים שהכי קשה לי, אלא ההיפך, בשיטת הcbt-
קודם כל דברים של רמת חרדה נמוכה יותר (מסטיק? משקאות מסויימים?) ובהדרגה להכיל את הרגשות שעולים, ולנסות שוב.
אחרי שאת משתלטת על דברים מהרמה הכי קלה, את יכולה להמשיך לטפס...
עיניין של עבודה עצמית.

 

[simplistic]

תודה על התגובות

ועל ההזדהות. עברתי באמת הרבה עם עצמי, ואין לי רצון לחזור אחורה. יש הרבה דברים שקורים עכשיו, ואני עם החרדה הקיומית שלי וחוסר האדפטיביות מנסה לא להחליק לדכאון שוב (ואלו דברים טובים, באמת אין שום סיבה). לכן צצים כל מיני רגשות קלוקלים וישנים כי אני מנסה להתפס בדברים שמוכרים לי. מחר יום חדש.