ט
אני חסרת אונים, לבעיות אין פתרון כשאני לבד. וכשאני בזוגיות הן הופכות לבעיות קשות, יומיומיות, מייאשות.
וכל קשר שהיה לי ונגמר, נגמר עם אותה תחושת כישלון. שוב דפקתי את הכל עם הבעיות שלי. שוב נהיו לי בעיות חדשות וזכרונות חדשים קשים לאוסף. שוב אני הולכת לאסוף את השברים במשך שנה ככה, עד לסיבוב הבא.
וכל מה שאני עושה לא עוזר. אני אומרת את האמת שלי, מנסה לשתף, הולכת לטיפול.
האמת כל הזמן משתנה ומתגלה ולמה שאני אומרת אין ערך ומשמעות אמיתיים. אני לא מצליחה באמת לתקשר ככה. אני לא מחוברת לעצמי בשיט.
אני לא מצליחה לעשות את זה, זה כואב לי מידי, מעייף אותי, מחרפן אותי ומלחיץ.
לא מצליחה להרגיש, וכשאני מרגישה זה מפחיד אותי ונראה לי עצמתי מידי. ואין לי אמון באף אחד, גם לא ממש בעצמי. לא מצליחה לשחרר.
אין לי מושג איך יוצאים מהלופ הזה.
אני אפילו לא ממש מצליחה להגיד במילים מה הולך איתי
אני רק יודעת שרע לי.. רע לי ממש. ואני מפחדת לשתף את החבר כי בדיוק עברנו מין משבר כזה וכמעט נפרדנו, וזה יעמיס עליו, כבר ככה העמסתי עליו הרבה.
אני מרגישה כל כך לבד. הלוואי שלפחות הייתי מבינה מה קורה איתי.
הפסיכולוגית שלי אומרת שזה נראה כאילו הייתה לי איזו טראומה שאני לא זוכרת, או שלחילופין הדברים שסיפרתי לה היו הטראומה הזו, וכל מה שאני יודעת הוא, שמהתחלה הרגשתי דפוקה, מהרגע הראשון, עוד הרבה הרבה הרבה לפני הפעם הראשונה, לפני הנשיקה הראשונה, לפני הכל. כבר מגיל ממש צעיר הייתי עם אותן המחשבות בראש.
נראה לי שהקשר הנוכחי לא יחזיק ככה עוד הרבה זמן.. הוא לא מבין אותי, אני בעצמי לא מבינה כלום. אני לא מצליחה להתקרב, יש מלא מתחים עוד מהמשבר האחרון, ואין לי מושג מה אני אמורה לעשות עכשיו..
אני חסרת אונים, לבעיות אין פתרון כשאני לבד. וכשאני בזוגיות הן הופכות לבעיות קשות, יומיומיות, מייאשות.
וכל קשר שהיה לי ונגמר, נגמר עם אותה תחושת כישלון. שוב דפקתי את הכל עם הבעיות שלי. שוב נהיו לי בעיות חדשות וזכרונות חדשים קשים לאוסף. שוב אני הולכת לאסוף את השברים במשך שנה ככה, עד לסיבוב הבא.
וכל מה שאני עושה לא עוזר. אני אומרת את האמת שלי, מנסה לשתף, הולכת לטיפול.
האמת כל הזמן משתנה ומתגלה ולמה שאני אומרת אין ערך ומשמעות אמיתיים. אני לא מצליחה באמת לתקשר ככה. אני לא מחוברת לעצמי בשיט.
אני לא מצליחה לעשות את זה, זה כואב לי מידי, מעייף אותי, מחרפן אותי ומלחיץ.
לא מצליחה להרגיש, וכשאני מרגישה זה מפחיד אותי ונראה לי עצמתי מידי. ואין לי אמון באף אחד, גם לא ממש בעצמי. לא מצליחה לשחרר.
אין לי מושג איך יוצאים מהלופ הזה.
אני אפילו לא ממש מצליחה להגיד במילים מה הולך איתי
אני רק יודעת שרע לי.. רע לי ממש. ואני מפחדת לשתף את החבר כי בדיוק עברנו מין משבר כזה וכמעט נפרדנו, וזה יעמיס עליו, כבר ככה העמסתי עליו הרבה.
אני מרגישה כל כך לבד. הלוואי שלפחות הייתי מבינה מה קורה איתי.
הפסיכולוגית שלי אומרת שזה נראה כאילו הייתה לי איזו טראומה שאני לא זוכרת, או שלחילופין הדברים שסיפרתי לה היו הטראומה הזו, וכל מה שאני יודעת הוא, שמהתחלה הרגשתי דפוקה, מהרגע הראשון, עוד הרבה הרבה הרבה לפני הפעם הראשונה, לפני הנשיקה הראשונה, לפני הכל. כבר מגיל ממש צעיר הייתי עם אותן המחשבות בראש.
נראה לי שהקשר הנוכחי לא יחזיק ככה עוד הרבה זמן.. הוא לא מבין אותי, אני בעצמי לא מבינה כלום. אני לא מצליחה להתקרב, יש מלא מתחים עוד מהמשבר האחרון, ואין לי מושג מה אני אמורה לעשות עכשיו..
