ט'

[חלומותשל אחרים]

ט'

מתגעגעת לרזון. לבטן הריקה והשטוחה, לרעב.
מתגעגעת לתחושת ההתעלות הזאת של - לא אכלתי X ימים
נזכרת בחיוך בפגישה הראשונה שלי עם הדיאטנית. בהיסטריה שלי מכמות מזערית של פחמימות, שאז נראתה לי עצומה.
נזכרת בבכי והרעד שלי שהתקבל לשם שינוי בהבנה.
כל כך רוצה את הגוף הזה- עם החיוורון והעצמות הבולטות.
מתגעגעת לתחושת הצריבה של חתך חדש.
יודעת שאני לא יכולה לחזור לשם יותר.
יודעת שזו בחירה שלי ושזו הבחירה הנכונה ולא מתחרטת עליה. אבל משהו בי עדיין כמו מתאבל על הויתור.
על הדברים שהיו ולא יחזרו יותר.

 

[lital172]

היי...

אנחנו לא יודעים למה אנחנו מתגעגעים לזה. אני חושבת שזה מילא בנו את הריקנות והבדידות. זה בסדר להתאבל לתת לך להבין ממה את נפרדת. אבל הכי חשוב שתהיי כנה עם עצמך. שתזכיר לעצמך כמה טוב ככה. כמה אפשר למלא את המקום החסר אצלך בלב בדברים אחרים לא הרס וכאב. אלא דברים של פריחה וגדילה עצמית. קשה להתמודד בחיים האלה בלי שיהיה לנו את המקום לברוח אליו אבל אנחנו חייבות להודות שזה רק מסבך את העניינים ואפשר לפנות לדרכים אחרות ובריאות. שולחת חיבוק והבנה .את מסוגלת.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מותר להתאבל

באמת השארת מאחור סוג של זהות.
קשה לזכור ברגעים כאלו שאכן עשית את הבחירה הנכונה,
אבל את מזכירה את זה, וכשיגמר הכח גם אנחנו כאן להזכיר את זה.
זו הבחירה הנכונה, את בונה לך עתיד טוב יותר.

מה מציף את הגעגוע עכשיו? מה חסר לך עכשיו שהחולי היה עוזר להתמודד איתו?

גאה בך על כל שניה של מאמץ.

 

[שישמים אחרים]

אני חושבת

שצריך להתאבל, וזה חלק מתהליך של פרידה. תהליך מודע, ואמיץ, ונכון - אבל גם מוותר על הרבה, נפרד. טוב שאת יודעת לעמוד מאחורי הבחירות שלך, טוב מאוד שאת יודעת להזכיר לך למה לא לחזור לשם. תתאבלי, ותחפשי התנהגויות בריאות שיחליפו את ההתנהגויות החולות, שיענו על הצרכים הרגשיים שלך בדרך אחרת. חדשה. בהצלחה, חלומות. זאת הודעה אמיצה ומרשימה, כמו הבחירה שלך.

 

[קולדון]

מאוד יכולה להזדהות איתך.

והרגשתי גם דברים דומים כשהחלטתי לוותר על סמים למשל, והרגשתי שכל האישיות שלי קצת תלוייה באויר ואני אצטרך למצוא אותה מחדש- ולא הייתי בטוחה כמה אני אוכל להשלים אי פעם עם המצב החדש..

אז כן, זה לא נעים בתחילת התהליך. וזו התמודדות, לא רק החלטה וזה לוקח זמן. מה שכן- עם הזמן הזה יתווספו לחיים שלך כל כך הרבה דברים טובים שפשוט לא היו יכולים להכנס או להשאר בחיים שלך במצב הקודם, ואת תרגישי יותר טוב.
אני מאמינה שחזרת לרקוד או שאת הולכת לעשות את זה בקרוב- שזה משהו שהיה תחת איום מקודם אם אני זוכרת נכון (שהמורה שלך לא רצתה לתת לך לרקוד במצב פיזי כזה והתנתה את ההמשך באישפוז)

את עושה את הסטאז ומסיימת את הלימודים- שזה, שוב, לא כל כך פשוט לעשות כשלא אוכלים.

וחוץ מזה- עוד חיים שלמים מחכים לך, שדברים חדשים יכנסו אליהם וימלאו אותם וכבר לא תתגעגעי לנחמה (העצובה) שיש בהפרעות אכילה. כי לא תצטרכי אותה.

 

[חלומותשל אחרים]

תודה למגיבות

ממשיכה להזכיר לעצמי מידי יום כמה שומדבר לא מובן מאליו.

 

[Hilla1987]

"יודעת שזו בחירה שלי ושזו הבחירה הנכונה ולא מתחרטת עליה." - להתאבל זה חשוב כי זה עוד שלב בדרך להחלמה אני חושבת אני לא מבינה בזה יותר מדיי אבל אני מקבילה את זה לדברים אחרים שגם שם כשנפרדים אז להתאבל זה שלב חשוב אבל לדעת שזו הדרך שבחרת את אמיצה ומרעיפה עליי הרבה השראה למרות הקושי מחזקת אותך להמשך הדרך!