היי
סבלנות... אני רק יכולה להגיד לך מעצמי, כשחלק מתהליך ההחלמה שלי יצא שהעליתי מאוד במשקל, וכדי להתאזן שוב הייתי צריכה ממש לעבור תהליך איטי, בריא, ויציב.
את כמובן יכולה לדפוק ירידה בקיצוניות ובבום. מה שיצא לך מזה, זה קודם כל עוד הפרעת אכילה (וכבר אחת זה מספיק נוראי) ושאר צרות אחרות שנלוות לכל מה שקשור להפרעות אכילה.
מצד שני, בתהליך בריא ומחזק את כן תצליחי לרדת במשקל ולהגיע למקום שטוב וטבעי לגוף שלך.
כרגע את סובלת מהפרעת אכילה ולכן האוכל ממלא אצלך מקום רגשי שלא קשור לפונקציה שאוכל אמור למלא. בתהליך ההחלמה את כן תדעי להחליף את האוכל בביטוי הרגשות.
מה שקורה, ולפחות ככה זה היה אצלי, שנניח היה לי קשה להרגיש רגשות מסויימים, כמו כעס או עצבים, אז במקום להרגיש "אני כועסת" או "אני עצבנית", הרגשתי רעב. למרות שבכלל לא הייתי רעבה, או לחילופין אם חצי שעה קודם סיימתי ארוחה מלאה.
הייתי פשוט מרגישה רעב במקום הרגש שהיה לי קשה להכיל.
אח"כ, מתוך ההבנה שזה מה שאני עושה, החלטתי להתחיל לטפל בזה.
אי אפשר לעשות את התהליך הזה כשאת כל הזמן יורדת על עצמך ככה. זה רק יוביל אותך לעוד אכילה רגשית ולא תצאי מהמעגל הזה.
אפילו אם הכי בא לך להגיד על עצמך שמנה או כלבה או כל המילים הקשות האלו שיוצא לי לקרוא בהודעות שלך- את תצטרכי להתאפק. ממש ככה. להתאפק ולהגיד לעצמך מלים אחרות, יותר הגיוניות ושקולות. מילים כמו- שאת חולה, אבל את מטפלת בעצמך. מילים כמו, את במשקל עודף וצריכה לרדת- אבל זו לא אשמתך, כי את חולה. ואת צאי מזה כי את תכנסי למסלול של החלמה והמסלול הזה קיים.
אני לא המצאתי לעצמי את הפיתרון. הקשבתי כמו ילדה טובה למטפלים שלי, העברתי אליהם את השליטה, ביצעתי את המשימות שהם נתנו לי, שהיו בין היתר גם להפסיק לרדת על עצמי ולהתחיל לפתח חשיבה יותר מפרגנת כלפי עצמי. זה לא היה קל, אבל מבטיחה לך- שזה עובד.
את יכולה למצוא את התקווה מהמון מקרים של הצלחה, כולם פחות או יותר באותו האופן- לשבור את המעגל ההרסני ולאפשר לדברים חדשים לתפוס את הפוקוס.
אם את רוצה לרדת במשקל, להגיע למקום מאוזן ותקין מבחינה נפשית ופיזית- את תהיי חייבת לא לרחם על עצמך, לא לוותר לעצמך, לעבוד מאוד קשה ולהלחם קודם כל בשנאה העצמית.
את מפנה את השנאה הזו כלפי עצמך, אבל יש איזשהו רגע בחיים שלך שבו פתחתי את הפרעת האכילה שלך. לא נולדת ככה. ויש סיבה לזה שזה קרה, ברוב המקרים זה קשור לדברים שקרו בחיים, דברים חיצוניים שאין שליטה עליהם. תנסי לחשוב מתי בערך זה התחיל, ולחשוב מה פחות או יותר קרה במציאות של החיים שלך במקביל, ותראי. לפעמים זה כל כך כואב ששוכחים שזה היה משהו חיצוני בכלל. ואז מפנים את השנאה פנימה, ומתחילים את המעגל ההרסני שכבר נראה שלא משנה מי התחיל מה ומתי.
