ט'

[חלומותשל אחרים]

ט'

שמנה שמנה שמנה שונאת אותי. שונאת את הגוף הזה, שונאת את הבטן הזאת. רוצה ולא רוצה לקצץ. בינתיים מחזיקה מעמד. איך אני אמורה לאכול עם כל השומנים האלה שתלויים עליי בכל מקום???? איכס. איכס אחד גדול. במקלחת שוב רוצה לפצוע. מחזיקה את עצמי כי "אנחנו לא מחזיקים פה אנשים עם פגיעה עצמית". אם יעיפו אותי מהאשפוז הזה אני יודעת שאני אתחרט יותר, אז אסור לי לפצוע יותר. פשוט אסור וזהו. יותר מהכל אני שונאת את ההפרעה הזאת. שונאת את מה שהיא עשתה לי, את מה שהיא עשתה למשפחה שלי. שונאת את העיוות במראה, את הרעב, הקיצוצים, ההקאות, החתכים, הצלקות, הכל. די כבר הפרעה מחורבנת! צאי לי מהראש... תני לי כבר לחיות.. בבקשה..

 

[קולדון]

את גיבורה

וכל הכבוד לך. באמת. לא פשוט מה שאת מתארת, עובר לי כמו יסורי גמילה ממש. את מתחזקת אבל. אני רואה הרבה שפיות בהודעה שלך לצד הקושי. את יודעת ומודעת לעצמך... זו באמת הדרך. והגוף מתאזן ובמיוחד- ההרגשה כלפיו מתאזנת. באמת. את תעברי את התהליכים, ויהיה לך קל להרגיש עצמך בתוך הגוף. במיוחד אחרי שתלמדי לקבל את עצמך... זה הולך ביחד...

 

[מאפרת בשאנטי]

בכל יום את מתקרבת לשם

בכל יום ההפרעה יוצאת לך מהראש עוד קצת.. ועוד קצת.......... כמובן שהחרא הזה לא הולך בלי מאבק אלים, אבל את תנצחי. מעריצה אותך.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

יפה שלנו.

את יודעת מה נכון, יודעת מה צריך לעשות ומה לא, ויודעת גם מה להגיד לעצמך. תשתמשי בשנאה הזו לחולי כדי לנצח אותו. לי נותר רק לחבק אותך מרחוק. שולחת לך המון כוחות.

 

[ילדונת~]

מקללה לברכה

רק להיום 11 בפברואר במהלך ההחלמה למדנו להיות אסירי תודה…יש לנו מחלה, אבל אנו כן מחלימים. טקסט בסיסי, עמוד 8 התמכרות פעילה לא הייתה קייטנה; רבים מאתנו בקושי יצאו מזה חיים. אבל לקטר על המחלה ולקונן על מה שהיא עשתה לנו, לרחם על עצמנו בגלל המצב שהיא גרמה לנו - דברים אלה רק משאירים אותנו נעולים ברוח של מרירות וטינה. הדרך לחופש ולגדילה רוחנית מתחילה במקום בו המרירות מסתיימת ובעזרת קבלה. אי אפשר להכחיש את הסבל שנגרם בידי ההתמכרות. אולם, מחלה זו היא שהביאה אותנו למכורים אנונימיים; בלעדיה, לא היינו מחפשים ולא היינו מוצאים את ברכת ההחלמה. המחלה בודדה אותנו ובכך אילצה אותנו לחפש חברה. היא גרמה לנו לסבול, ובכך העניקה לנו את הניסיון הנחוץ כדי להעניק עזרה לאחרים, עזרה שאף אחד אחר לא מתאים כמונו להציע. ההתמכרות הכריחה אותנו ליפול על הברכיים ובכך נתנה לנו את האפשרות להתמסר להשגחתו של כוח עליון אוהב. אנו לא מאחלים לאיש את מחלת ההתמכרות. אבל העובדה היא שאנו המכורים חולים בה - ויותר מזה, אלמלא מחלה זו לא היינו מתחילים אף פעם במסע הרוחני שלנו. אלפי אנשים מחפשים כל חייהם את מה שאנו מצאנו במכורים אנונימיים: חברותא, תחושה של מטרה, וקשר הכרתי עם כוח עליון. היום, אנו אסירי תודה על כל דבר שהביא אלינו ברכה זו. רק להיום: אקבל את העובדה שיש לי מחלה ואתמיד לבקש את ברכת ההחלמה שלי. כל הזכויות שמורות לאנ-איי, שרותים עולמיים 2009 ©