ט'

ט'

עשיתי היום תאונה. זאתומרת לא עשיתי והאמת שאין אמשים,כי זה היה סיבוב שלא רואים ממנו כלום, אז הוא לא ראה אותי ואני לא ראיתי אותו,והאמת שלא קרה יותר מדי,ועשר דקות אחר כך, רק החלפנו פרטים ועפתי לעבודה,כבר איחרתי ברבע שעה. מזל שאבא בחו"ל , ואני ביומיים חופש שבוע הבא (מזל) אז יש לי יומיים לסדר את האוטו כאילו לא קרה כלום. גם לאמא לסיפרתי,החנתי את האוטו בסוף הרחוב שלא יראו כלום. אבל להפעיל ביטוח אני לא יכולה כי האוטו על שם אבא שלי ואסור שהוא יידע. אבל אין לי כסף.גם לשלם עכשיו על הנזק,גם לשלם על הטיפול בסוף החודש, גם לסגור את המינוס. חזרה לי ההצפה במקלחת ומתחת לכיור,הייתה קופסאת קרטון בלויה עם כמה מזכרות שלקחתי מהבית של סבתא אחרי שנפטרה, לא שחכתי שהיא שם, אבל מסתבר שלגמרי שחכתי מה לקחתי. זכרתי שלקחתי משם את המלחיה והפלפליה והשעון חול שהיא במטבח,את הסינור של המטבח והמצלמות של סבא. וגם את המספרים מהתיק וטרינריה של סבא. המספרים שבן דוד שלי החדיר לתוכי כששכבתי בחדר אורחים אצל סבתא, עירומה על המיטה, והוא והאחים שלי צחקו,וגם אני. ממש ממש צחקתי. ואז אבא נכנס ושאל מה אנחנו עושים,וסגר את הדלת. פעם הייתי ממש עסוקה לחפש ראיות. עד היום אני הולכת עם התשובות שחזרו עוד לפני גיל 16 מהבדיקות איידס בתעודת זהות ובארנק יש את הממצאים של הגניקולוגית מהבדיקה הראשונה ליד התעודת מילאוים בארנק יש את הביטול הפרופיל הנפשי ועוד מחברות וקלסרים שלמים אבל אפילו לא אמת אחת אמיתית
 
אוף....

כל כך עצוב לי לחשוב עלייך שם. תמיד נראה לי שאת כל כך מוצפת כל הזמן בזכרונות ומזכרות...שלפעמים בא לי פשוט להגיד לך לקחת מזוודה ולהתרחק מהכל. הלוואי ויכולתי לתת לך קצת שכחה (לא שיש לי עודפים...). להמציא לך חיים חדשים , עם זכרונות ילדות מאושרים יותר... זה לא פרקטי , אבל זה מה שעלנ לי לראש כשקראתי. סליחה אם זה פשוט סתם...לא מועיל.
 

lital172

New member
וכל כך מגיע לך אחרת.

בא לי לתת לצבוע לך עולם חדש. שלעולם לא תדעי את המושגים הכואבים האלו. שהכל יפתח לך כמו דף חדש נקי ולבן. ותוכלי למלא אותו בזכרונות אחרים שכל כך מגיעים לך. בא לי שיהיה לך הכי הרבה נשימות בעולם. שלא תפחד לנשום. שתרגישי שאת ראויה להכל. באמת להכל.
 
דאגתי לך אתמול אחרי שדיברנו..

קיוויתי שתתקלחי ותלכי לישון, ושתהיה לך שינה רגועה ולילה שקט. עצוב לי כלכך לקרוא כמה הלילה הזה היה רחוק ממה שקיוויתי בשבילך. אהובה... ההודעה הזאת שוברת את הלב. היא גורמת לי לרצות לצרוח בשבילך. ואבא שלך אידיוט. סליחה אבל הוא פשוט אידיוט. איזה בנאדם לעזעזל רואה שפוגעים בבת שלו ככה ופשוט סוגר את הדלת? איך הוא יכול לחיות עם זה? ועם הידיעה שגם שנים אחרי הוא לא עשה פיפס בשביל לתמוך בך, בשביל להיות שם בשבילך. איך?? הילדה שלו. זה לא נתפס. זה לא הגיוני. כמה שאת מספרת יותר מה הלך שם, וכל האנשים שלמרות כל הנורות האדומות והצעקות לא עשו כלום זה יותר מכעיס, יותר מטלטל. יקירתי, יש לך את הראיות- גם הפיזיות המוחשיות אבל, לצערי, גם את הנפשיות. אלה שאת נושאת עם עצמך. האנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליך, הכי אוהבים ומגנים פגעו בך, לא שמרו עליך, ומעבר לזה- לא כיפרו על זה גם שנים אחרכך. אבל אני רוצה להזכיר לך, שוב- שעכשיו יש גם אנשים אחרים. אנשים שמאמינים לך בכל ליבם שאוהבים אותך המונים ויודעים כמה שאת מדהימה וכמה שאת מנצחת. חיבוק גדול. http://www.youtube.com/watch?v=TAJY1GC0vUA
 
אני מאוד מאוד מזדהה עם החיפוש אחר ראיות

אם כי יודעת היטב (רציונלית, תיאורטית ופרקטית) שאונס וגילוי עריות הם מסוג הדברים שגם כשהם עומדים מולך וצועקים "אני אונס! אני גילוי עריות!" כמעט בלתי אפשרי לזהות אותם. אבל אני כן מאמינה בסימנים, והתיק שלי מלא בהם (תמונות, ספרים, דובי קטן, משחק ילדים, דברים שכתבו לי. הם הולכים איתי לכל מקום כדי להזכיר את מה שאני צריכה לזכור). אולי אפשר למצוא חפצים כאלה גם עבורך? אולי דברים שאת כתבת? אולי משהו שהמטפלת שלך כתבה? סימנים של אהבה. סימנים שלא עובדים עם "ודאות" או "אי ודאות", כי במקרים האלה אי הודאות היא לפעמים הודאות היחידה (אני ברורה?). ואני עם גלית. תזרקי את המספרים האלה. בבקשה. מחבקת חזק.
 
למעלה