ט'
איך להתחיל? שוב באה ותופסת מקום. אני לא מרגישה ראויה למקום הזה שאני תופסת פה או במקומות אחרים, אצל אנשים אחרים. רע לי ממש רע לי ואני רוצה שזה יפסק כבר שנים שאני נלחמת ככדי להרגיש טוב יותר מנסה טיפולים שונים, מקומות שונים, מנסה ומנסה וכבר אין לי כוחות לנסות אין לי כח לבול יותר אני רוצה שזה יפסק כבר שהרעש הזה שבתוך הראש ירגע שהפלשבקים ירגעו שהדחף לפגוע בעצמי ירגע. הפסקתי להאמין שזה יכול להפסק אז רק שירגע טיפה של כל דקה תיהיה 60שניות של סבל שלא כל שעה תיהיה 60 דק' של סבל שלא כל יום יהיה 24 שעות של סבל. אני מרגישה שהדבר היחיד שיכול לגאול אותי מהסבל הזה יהיה לגאול אותי מהחיים האלה, פשוט לא להיות יותר. למה אני מחכה בכלל? למה אני לא עושה שום דבר? אין בי הרי טיפת אמון שמשהו יכול להשתפר ואם חשבתי שמהמצב בו אני נמצאת אפשר לעלות אז גילתי שגם מתהום אין סופי אפשר להמשיך ליפול עוד ועוד. הפסיכאטרית שואלת איך אני מרגישה ואני אומרת שרע לי אבל ממעיטה במילים לא מספר הכל לא מצליחה לתאר את הקושי הזה את הכמיהה למוות היא שואלת אם יש לי כוונות אובדניות ואני משקרת ואומרת שלא, לא מוכנה לסבול עוד אשפוז לא רוצה להכנס ולצאת מבתי חולים כל הזמן אני רוצה שיתנו לי למות בשקט. נמאס לי לחיות בשביל אחרים הם יסתדרו גם בלעדי ואולי יהיה להם טוב יותר בלי העול הזה של לדאוג לי כל הזמן. לשלוח?
איך להתחיל? שוב באה ותופסת מקום. אני לא מרגישה ראויה למקום הזה שאני תופסת פה או במקומות אחרים, אצל אנשים אחרים. רע לי ממש רע לי ואני רוצה שזה יפסק כבר שנים שאני נלחמת ככדי להרגיש טוב יותר מנסה טיפולים שונים, מקומות שונים, מנסה ומנסה וכבר אין לי כוחות לנסות אין לי כח לבול יותר אני רוצה שזה יפסק כבר שהרעש הזה שבתוך הראש ירגע שהפלשבקים ירגעו שהדחף לפגוע בעצמי ירגע. הפסקתי להאמין שזה יכול להפסק אז רק שירגע טיפה של כל דקה תיהיה 60שניות של סבל שלא כל שעה תיהיה 60 דק' של סבל שלא כל יום יהיה 24 שעות של סבל. אני מרגישה שהדבר היחיד שיכול לגאול אותי מהסבל הזה יהיה לגאול אותי מהחיים האלה, פשוט לא להיות יותר. למה אני מחכה בכלל? למה אני לא עושה שום דבר? אין בי הרי טיפת אמון שמשהו יכול להשתפר ואם חשבתי שמהמצב בו אני נמצאת אפשר לעלות אז גילתי שגם מתהום אין סופי אפשר להמשיך ליפול עוד ועוד. הפסיכאטרית שואלת איך אני מרגישה ואני אומרת שרע לי אבל ממעיטה במילים לא מספר הכל לא מצליחה לתאר את הקושי הזה את הכמיהה למוות היא שואלת אם יש לי כוונות אובדניות ואני משקרת ואומרת שלא, לא מוכנה לסבול עוד אשפוז לא רוצה להכנס ולצאת מבתי חולים כל הזמן אני רוצה שיתנו לי למות בשקט. נמאס לי לחיות בשביל אחרים הם יסתדרו גם בלעדי ואולי יהיה להם טוב יותר בלי העול הזה של לדאוג לי כל הזמן. לשלוח?