ט'....
לא טוב נמאס לי להמשיך ולנסות כששום דבר לא באמת קורה גם ככה אני בקושי מצליחה לשכנע את עצמי לצאת מהמיטה מלבד הארוחות אין לי כוחות להמשיך זה מרגיש חסר טעם.. מנסה לחשוב על הפעם האחרונה שהרגשתי שקט עצמי או פחות מדוכאת או שווה משו אפילו ת'הודעה הזאת לקח לי יותר מחודש לפתוח מתחושה של "אנלא שווה ת'זמן של הבנות(והבנים) שקוראות(ים) בפורום" ויותתר מזה שעוד מישו יגיב בכלל לי? למה? אני הרי לא שווה את זה? אני אפילו לא יודעת למה אני כותבת ככ רוצה למחוק ומנסה להכריח ת'צמי להשאיר תמילים שנכתבו וקצת לשחרר ולא להשאיר את כל התחושות האלה לבד אולי בכל זאת מישי(ו) מסיבה לא ברורה לקרוא ולהגיב אולי מתוך הזדהות או משו כזה.. אני בטיפול התחלתי טיפול חדש לפני חודשים ולפי איך שזה נראה עכשיו זה מרגיש חסר סיכוי ומיותר מתגעגעת למטפלת הקודמת רוצה לחזור למקום הישן והמוכר.. רוצה לחזור להרגלים ישנים זה לא מרגיש שאצליח להחזיק ת'צמי ככה עוד הרבה זמן ולפי איך שאני מרגישה כל יום זה לא נראה שגם קצת זמן נשאר כל יום יותר ויותר ארוך, קשה ומיגע מהקודם וכל יום זה נראה ש"גרוע מזה כבר לא יהיה" אבל הזמן עובר ומכיח לי שאכן אפשר להרגיש גרוע יותר שגם את הכוחות הבודדים שחשבתי שיש ליי להחזיק השגים מסוימים שהרגשתי שהצלחתי - אין לי.. וכל מה שהשגתי השגתי לבד ולא בזכות הטיפולים שהייתי בהם זה לא שהם לא היו טובים זאת אני שלא מצליחה להעזר לבוא ולהגיד שקשה לבוא ולשתף פעולה הינה עוד כישלון שבי להודות באמת בפני האחר שקשה לזה שבאמת יכול לעזור מבחינה מקצועית לזה שרואה גם פנים ולא רק מילים כתובות.. וגם פה זה לא פשוט לי בכלל הינה גם את ההודעה הזאת לקח לי יותר מחודש לכתוב את אותן מילים שרצות בראש ולהוציא החוצה וגם עכשיו אני מוחקת כל מילה כמה פפעמים עד שהיא נכתבת ונשארת.. אוף
לא טוב נמאס לי להמשיך ולנסות כששום דבר לא באמת קורה גם ככה אני בקושי מצליחה לשכנע את עצמי לצאת מהמיטה מלבד הארוחות אין לי כוחות להמשיך זה מרגיש חסר טעם.. מנסה לחשוב על הפעם האחרונה שהרגשתי שקט עצמי או פחות מדוכאת או שווה משו אפילו ת'הודעה הזאת לקח לי יותר מחודש לפתוח מתחושה של "אנלא שווה ת'זמן של הבנות(והבנים) שקוראות(ים) בפורום" ויותתר מזה שעוד מישו יגיב בכלל לי? למה? אני הרי לא שווה את זה? אני אפילו לא יודעת למה אני כותבת ככ רוצה למחוק ומנסה להכריח ת'צמי להשאיר תמילים שנכתבו וקצת לשחרר ולא להשאיר את כל התחושות האלה לבד אולי בכל זאת מישי(ו) מסיבה לא ברורה לקרוא ולהגיב אולי מתוך הזדהות או משו כזה.. אני בטיפול התחלתי טיפול חדש לפני חודשים ולפי איך שזה נראה עכשיו זה מרגיש חסר סיכוי ומיותר מתגעגעת למטפלת הקודמת רוצה לחזור למקום הישן והמוכר.. רוצה לחזור להרגלים ישנים זה לא מרגיש שאצליח להחזיק ת'צמי ככה עוד הרבה זמן ולפי איך שאני מרגישה כל יום זה לא נראה שגם קצת זמן נשאר כל יום יותר ויותר ארוך, קשה ומיגע מהקודם וכל יום זה נראה ש"גרוע מזה כבר לא יהיה" אבל הזמן עובר ומכיח לי שאכן אפשר להרגיש גרוע יותר שגם את הכוחות הבודדים שחשבתי שיש ליי להחזיק השגים מסוימים שהרגשתי שהצלחתי - אין לי.. וכל מה שהשגתי השגתי לבד ולא בזכות הטיפולים שהייתי בהם זה לא שהם לא היו טובים זאת אני שלא מצליחה להעזר לבוא ולהגיד שקשה לבוא ולשתף פעולה הינה עוד כישלון שבי להודות באמת בפני האחר שקשה לזה שבאמת יכול לעזור מבחינה מקצועית לזה שרואה גם פנים ולא רק מילים כתובות.. וגם פה זה לא פשוט לי בכלל הינה גם את ההודעה הזאת לקח לי יותר מחודש לכתוב את אותן מילים שרצות בראש ולהוציא החוצה וגם עכשיו אני מוחקת כל מילה כמה פפעמים עד שהיא נכתבת ונשארת.. אוף