אני גם ט'
מאמינה שאם היה לי טיפול אינטנסיבי יותר זה היה יותר טוב.
אני אולי מתחילה טיפול קבוצתי. בנוסף לטיפול הרגיל זה לא ספציפית להפרעות אכילה אני מאמינה אבל אני אעדכן בהמשך. אני כבר מחכה לזה.
אבל זה לא טוב כי אני מחכה למשהו שיציל אותי. כל הזמן מחכה לדבר מבחוץ שיציל אותי. כי אני לא יכולה לעשות את זה לבד.
זה כל כך קשה. כמעט בלתי אפשרי , וכשזה מצליח ואני מצליחה לא לעשות את מה שהראש שלי אומר, אני לפעמים בשוק איך הצלחתי. כי זה כל כך חזק מרגיש.
שזה מפחיד אותי.
אני מרגישה שאני מעלה במשקל. ואני לא בתת משקל או משהו כזה.אני רזה אבל זה לא מרגיש לי טוב, לא יודעת למה אני נמשכת לאיך שהגוף נראה בתת משקל. אני גם בבית עכשיו לבד וזה קשה. עושה את הטקסים הרגילים שלי , שהם מסוכנים כי זה יכול להוביל ישר לזלילות , דברים מוזרים שאני עושה עם האוכל , לא אפרט.
מביא לי חרדה שחלק נכנס לגוף, אבל הצלחתי להפסיק ואני כותבת עכשיו. כן חישבתי את מה שאכלתי עכשיו . אבל אני אמורה לא לחשב כמה אכלתי כל היום. כי זה לא עושה לי טוב. וזה גורם לי לזלול יותר. אז אני רק כותבת . ורק בסוף היום שנאי ממש במיטה אני סופרת אם אני רוצה.
אני מוצאת שזה עוזר לי עם החרדה מהאוכל.
אני מרגישה שיש קשר בין החרדות שלי ממחטים , בחדירה של דבר לתוך הגוף ואולי גם לאוכל. קושי להכיל אותו כשאני מפוצצת אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני מרגישה שאני לא מסוגלת עם התחושה הזאת , שזה מחרפן אותי. ואני חייבת להתרוקן. ברוב המקרים אכילה "רגילה" גם אם התפוצצתי אני לא אקיא אלא אם כן זה זלילות מכוונות. ולפעמים תחושת ההתפוצצות גורמת לי לזלול עוד אולי כדי להקיא...
טוב אני סתם מספרת לכם פה דברים שאולי בכלל לא חשובים. אז סליחה על השטויות שלי.
יום נעים
קיקי
