ט"ו בשבט הגיע

[דתיה ברשת]

ט"ו בשבט הגיע../images/Emo140.gif

חג לאילנות

 

[נאמן למקורות]

../images/Emo39.gifסדר ט"ו בשבט..

http://www.moriya.org.il/Tob2.pdf

 

[נאמן למקורות]

התורה והעצים.

"שנה טובה!" לא, לא נלכדתי בתוך מכונת זמן. היום ה-15 לחודש שבט, ט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות! מסורות מיסטיות רואות ביום זה חשיבות רבה. מדוע? התורה והעצים נפתח בתורה עצמה. התורה מזהירה, שלא להשחית ולהרוס ללא צורך. גם בעת מצור על עיר אויב, אין להשחית עצי פרי. בניגוד לאופייה התמציתי של התורה, כאן היא מפרטת את הסיבה ואומרת לנו, כי בני האדם כמוהם, כ"עץ השדה" (דברים כ, י"ט). שורשינו נטועים עמוק בקרקע מוצקה. אנו תופסים את המציאות, קודם כל, בדרכים גשמיות ומוחשיות. רק אחר כך אנו צומחים מעל לשורשים. ענפינו מתארכים אל השמיים ואנו תרים אחר משמעות וכוונה. אנו מקדישים את חיינו ליצירת "פרי", כשאנו שואפים להותיר חותם, סימן, שגם אנחנו היינו פה. צדיק, איש קדוש, משול לעץ "הפוך". הוא ניזון מהשמים וה"פרי" שלו מוקדש לאדמה ולכל הברואים. כולנו שואפים לחיים מלאי משמעות, אך אנו נשחקים ומתעייפים בדרך. המיסטיקנים שואלים: מהיכן שואב הצדיק את כוחו? אחת התשובות לשאלה היא, כי הצדיק שואב את כוחו מ"עץ החיים" עצמו. מהו, אם כן, עץ החיים? עץ החיים התשובה מצויה בסיפור גן העדן, שם היו שני עצים - עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים (בראשית ב', 9). כשאדם וחווה גורשו מגן עדן, מנעו מהם מלאכים חמושים בחרבות לוהטות את השיבה לעץ החיים (בראשית ג', 22-24). גן עדן, במשמעותו המילולית, הוא גן של עידון, עדינות. בגן עדן הקשר שבין אלוקים לבריאה היה ניכר, נראה לעין. לא היו בו "קליפות" של גסות. לשטחיות והיוהרה האנושיות לא היה שם מקום והבורא נגלה במלוא הדרו. עץ החיים עמד במרכז הגן. הוא העניק לאדם את המזון הרוחני, שאפשר לו ולצאצאיו, להתעלות מעבר לגשמיות בשר ודם ולהגיע לקדושה. היה לו את הכוח לעשות זאת, משום שהוא היווה את התגלמותה המיסטית של התורה, עוד בטרם שהספר הקדוש הועלה על הנייר. עולמנו כיום אינו מאופיין בעידון. במקום להיזון מעץ החיים, כולנו חושבים על "הטעם" שהשאיר עץ הדעת "טוב ורע" בפינו. עץ הדעת הגיש לנו את התשוקה לרוע, שכוחה אינו נופל מזו של התשוקה לטוב. בט"ו בשבט אנו לומדים לשפר את עצמנו. כיצד עושים זאת? לשד העץ בואו נתבונן במשמעותו של יום זה בתודעה היהודית. ראשית, ביום זה ציווה ה' על משה ל"באֵר היטב" (דברים כ"ז, 8) את התורה. לבאר היטב, באיזה מובן? רש"י מלמד אותנו, כי המלים "באר היטב" כוונתן לכך, שמשה הסביר את התורה בשבעים שפות. במבט מעמיק, שיעור זה מלמד אותנו, כי ניתן למצוא את התורה בכל היבט והיבט של החיים (שהינם, כמובן, מקור השפה), כל עוד אנו כנים והגונים. אך לעתים הרגשות שלנו מוליכים אותנו שולל. נדמה לנו שאנו שואפים להגיע לעץ החיים, אבל האמת היא, שלא היינו מבחינים בו, אפילו אם היה נועץ בנו את ענפיו. דברים אחרים מסיחים את דעתנו. אחרי הכול, "התכבדנו" בטעימה מעץ הדעת "טוב ורע" ולעתים איננו מסוגלים כמעט להבחין בין שני העצים. משום כך אומרים לנו חכמי התלמוד, שבט"ו בשבט עלינו להתפלל לאתרוג טוב. אך סוכות כבר חלף מזמן. מדוע עלינו לחשוב על סוכות? מסיבה פשוטה: בימים אלה ממש, לשד העץ מלא והעץ מתחיל בתהליך, שבסופו יניב פרי. הדבר נכון לגבי כל העצים. מדוע מייחדים תפילה דווקא לאתרוג? משום שבשל צורתו, מסמל האתרוג לב. ביום זה עלינו להתפלל למען טוהר הלב. אנו חלשים ושבירים, אך בכוחה של התפילה להחזיר אותנו למקור, לאינסוף, לאלוקים. היא יכולה לאפשר לנו גישה לעץ החיים. טוהר הלב סבתי נהגה לומר לי, כי כאשר אני מבקשת משהו, עליי להיות בטוחה שאני רוצה אותו. אם אתם רוצים משהו, מה אתם עושים בנידון? בט"ו בשבט אנו שואלים: האם אנו באמת רוצים בטוהר הלב? אנו מפגינים את רצוננו זה ואת שאיפתנו למצוא את עץ החיים, בכך שאיננו משחיתים את העולם הגשמי שמסביבנו. דרך אחת לעשות זאת, היא לשנות את ההתייחסות שלנו לאוכל, שכן אוכל הוא התשוקה הגופנית החזקה ביותר שלנו. במהלך חיינו אנו צורכים כמות גדולה של מזון. זהו חלק מתוכניתו של אלוקים וכך הוא מאפשר לנו לחוש בנדיבותו וטוב לבו. המזון שאנו אוכלים והדרך בה אנו מתייחסים לפעולת האכילה, משפיעים על הדרך בה אנו חווים את חיינו. אלוקים הוא חלק ממנה, או שהוא נמצא מחוצה לה. בט"ו בשבט, אנו מגדירים מחדש את הדרך בה אנו מתייחסים לעולם, כשאנו מקדשים את האכילה. אנו מנסים לאכול בצורה מודעת, נעלה יותר - ואימפולסיבית פחות. קהילות רבות מציינות מאמץ זה בעריכת "סדר ט"ו בשבט" בצוותא. בסדר זה אוכלים פירות ויש שאוכלים 15 סוגי פירות, משום שזהו היום ה-15 בחודש שבט. בעודנו ניזונים מהם, אנו מנסים לראות בעיני רוחנו את השורש, מקור החיים. תנו לעצמכם לטעום ממהותה הרוחנית של ארץ ישראל, באמצעות אכילת פרותיה. אז מה אמרנו? "שנה טובה!" מאת: הרבנית צפורה הלר.

 

[D BOOK]

כמה שיחות על ט"ו בשבט

מאתר ברסלב ישראל. הנה זה,תהנו.

 

[אביעד שר שלום]

מהגיגיי לט"ו בשבט

במחלוקת הידוע שבין הפוסקים אם נכון לברך שהחינו על אכילת האתרוג. שיש פוסקים כיון שבירך שהחינו על נטילתו בחג הסוכות, שוב אין לברך שהחינו על אכילתו. אבל יש פוסקים שחילקו בין נטילתו לאכילתו. וממילא אף שבירך שהחינו על נטילתו, מברך שוב על אכילתו. אצל אחינו עדות המזרח נהגו שלא לברך שוב על אכילתו. בשבת האחרונה במסגרת אחד משיעורי שהעברתי לבני עדות המזרח, אמרתי את שעלה ברעיוני אסמכתא לדבר בדרך צחות. לפי מה שאמרו במסכת סוכה (לה ע"א) תנו רבנן, פרי עץ הדר (ויקרא כג. מ), עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג. והנה בסוכות יש מצוות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' (שם). מצוות הלקיחה היא בפרי עץ הדר. דהיינו יש דגש מיוחד על נושא העץ. לא כן באכילת האתרוג שאז מדובר מפרי האתרוג. וממילא אף שבסוכות בירכנו כבר שהחינו על נטילת פרי עץ האתרוג. עם כל זאת, באכילת פרי האתרוג לבד אין לברך שוב שהחינו, כיון שטעם עצו וטעם פריו שוה, וכבר בירכנו על עצו בסוכות. יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין עמך יהיו כמותך. פירותיך מתוקין וצלך נאה, אמת המים עוברת תחתיך

 

[נאמן למקורות]

מתוך ספר התודעה.

(4) ספר התודעה - פרק שלשה עשר: וקבעו חכמים את יום חמשה עשר בשבט כיום גבול בין שנה לחברתה, כיון שביום זה כבר יצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות, וכל חנטה של פֵּרות שהאילן יוציא מכאן ואילך, ברכת השנה החדשה תהא: בט"ו בשבט, כבר אגורים דשנה ושמנה של האדמה בתוכה, ממה שגשמי החורף הפרוה, וכל נטיעות שנוטעים מט"ו בשבט ואילך - בחזקת שיקלטו יפה ויוציאו פֵּרות: ראש השנה - והוא חול: אף על פי שט"ו בשבט נקרא ראש השנה, לא נקרא כן אלא לענינו, זה שנאמר בפרק הקודם לענין מעשר פֵּרות האילן, אבל אין בו לא איסור מלאכה, ולא משתה ושמחה, ולא זכר בתפילה: אף על פי כן, משנים בו מעט משאר ימים, שינוי למעליותא, ונוהגים בו קצת יום טוב: אין אומרים בו תחנון, ולא בתפילת המנחה שלפניו כיון שמעלת היום מתחילה עם הערב, ואין עושים בו הספד למת, ואם חל בשבת אין אומרים 'אב הרחמים' שענינו הזכרת נשמות המתים: ונוהגים להרבות בו באכילת פֵּרות ארץ ישראל, ולהדר לאכול פרי חדש שעדיִן לא אכלוהו בשנה זו, כדי לברך עליו 'שהחיָנו': ומה בין ראש השנה זה לשאר ראשי השנה (מלבד אחד בתשרי) שאין עושין בהם שינוי של הֶכר יום טוב כלל, ובזה משנים מעט? -: לפי שיש בראש השנה זה מענין שבח ארץ ישראל. כי ביום זה מתחדש כח האדמה שבארץ ישראל להניב תנובתה ולהוציא פֵּרותיה ולהראות שבחה; ורוב שבחה של ארץ ישראל על פֵּרות האילן נאמר, ככתוב (דברים ח): אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ - הרי שבחה של ארץ ישראל בשני מיני דגן וחמשה מיני פֵּרות האילן; שדבש האמור כאן, בדבש תמרים הכתוב מדבר. יום שאדמת ארץ ישראל מחדשת בו כחותיה להוציא שמנה ודובשה, יום של שמחה הוא לישראל נוחליה, אוהביה ומצפיה: וכשישראל אוכלין מפֵּרות הארץ ונהנים מטובם, הרי הם מברכים עליהם תחילה וסוף למי שהנחילם ארץ חמדה זו, ומתפללים אליו שיחדש נעוריה ונעוריהם כמקדם וככל אשר הבטיח לאבותיהם אברהם יצחק ויעקב; ככתוב באותה פרשה שמדברת בשבחה של ארץ ישראל: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: עוד טעם, שראש השנה לאילן הוא גם שעת תפילה ודין גם לאילן, שכך היא מידתו של הקדוש ברוך הוא שבכל תחילת הצמיחה של אחד מברואיו הוא סוקר את כל עתיו עד סוף כל מעשיו ואז עת תפילה היא לבקש על הצלחתו: והתורה המשילה את האדם לעץ השדה, הרי שיום זה מעין יום הדין הוא גם לאדם שנמשל בעץ, וזהו אפיה של אומה זו, של ישראל, שהם שמחים ביום של דין. יצא הדין כאשר יצא, ובלבד שיראו הכל שיש דין ויש דַיָּן. ומפני שישראל אוהבים דין ושמחים בו, לכן הם יוצאים זכאים בדין: תפילה על אתרוג נאה: כתוב בספר 'בני יששכר', וזו לשונו: 'מה שקבלנו מאבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ויפה ומהודר שיזמין השי"ת בעת המצטרך למצוה, כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות, והוא כפי הזכות של כל אחד מישראל - הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה, שיזמין לו השי"ת לעת המצטרך את הפרי עץ הדר. והנה תפילתו תעשה פֵּרות'. עד כאן לשונו:

 

[נאמן למקורות]

תפילה על האתרוג...

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתברך כל אילנות האתרוג להוציא פירותיהם בעתם, ויוציאו אתרוגים טובים יפים ומהודרים ונקיים מכל מום, ולא יעלה בהם חזזית, ויהיו שלמים, ולא יהיה בהם שום חסרון ואפילו עקיצת הקוץ, ויהיו מצויים לנו ולכל ישראל אחינו בכל מקום שהם לקיים בה מצות נטילה על הלולב בחג הסוכות שיבא לחיים טובים ולשלום, כאשר צויתנו בתורתך ע"י משה עבדך ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות, ויהי רצון מלפניך אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתעזרנו ותסייענו לקיים מצוה זו של נטילת לולב והדס וערבה ואתרוג כתיקונה בזמנה בחג הסוכות שיבוא עלינו לימים טובים ולשלום, בשמחה ובטוב לב, ותזמין לנו אתרוג יפה ומהודר ושלם וכשר כהלכתו. ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתברך כל מיני האילנות ויוציאו פירותיהם בריבוי שמנים וטובים, ותברך כל הגפנים שיוציאו ענבים הרבה שמנים וטובים, כדי שיהיה היין היוצא מהם מצוי לרוב לכל עמך ישראל לקיים בו מצות קידוש ומצות הבדלה בשבתות וימים טובים, ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרא שכתוב לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלוקים את מעשיך, באתי לגני אחותי כלה, אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי איכלו רעים שתו ושכרו דודים. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. (תפילת הבן איש חי, להתפלל בטו בשבט על אתרוג נאה, מתוך ספר לשון חכמים)

 

[הפלאות של עליזה1]

הנה עוד משהו נחמד לטו בשבט