אחת האנלוגיות הקשות והקולעות לגבי ט' באב היא
שמדובר ביום השואה של לפני השואה.
 
מדובר ביום אבל דתי שנמצא בסיומה של תקופה שנחשבת לאורך שנים לתקופת פורענות "קוסמית" שהצליחה לרכז לעצמה כמה מהאירועים הפחות טובים שארעו ליהודים וליהדות.
 
היום עצמו הוא יום שמסמל חורבן והרג שהיהודים סבלו מהם בשנים עברו (חורבן שני בתי המקדש וטבח וההרס בעיר ביתר אחרי המרד הגדול), הוא יום שמסמל את תחילת הגלות וחוסר השלטון של היהודים כאומה.
 
והיופי מבחינתי ביהדות הוא שלמרות כל זאת המיקוד הוא בסיבות הפנימיות למקרים ולא בגורמים החיצוניים.
 
המיקוד הוא לטפל ולהיות מודע לשנאת חינם, להבין מה הטעויות שנעשו בעבר ואיך אנחנו למדים מהם היום.
שמדובר ביום השואה של לפני השואה.
 
מדובר ביום אבל דתי שנמצא בסיומה של תקופה שנחשבת לאורך שנים לתקופת פורענות "קוסמית" שהצליחה לרכז לעצמה כמה מהאירועים הפחות טובים שארעו ליהודים וליהדות.
 
היום עצמו הוא יום שמסמל חורבן והרג שהיהודים סבלו מהם בשנים עברו (חורבן שני בתי המקדש וטבח וההרס בעיר ביתר אחרי המרד הגדול), הוא יום שמסמל את תחילת הגלות וחוסר השלטון של היהודים כאומה.
 
והיופי מבחינתי ביהדות הוא שלמרות כל זאת המיקוד הוא בסיבות הפנימיות למקרים ולא בגורמים החיצוניים.
 
המיקוד הוא לטפל ולהיות מודע לשנאת חינם, להבין מה הטעויות שנעשו בעבר ואיך אנחנו למדים מהם היום.
