טרספאס ואזרחי העתיד
- פותח הנושא jester789
- פורסם בתאריך
meandmeandme
New member
יופי של תמונות רעיה-
קבלי ח"ח!
קבלי ח"ח!
יש
הגענו קצת באיחור הישר אל תוך ההופעה של טרספס. מיד התמלאתי במחשבות מעודדות על עתיד העולם, והתחברתי כמו שצריך לאנרגיות של המקום, האנשים והלהקה. מתישהו הם ביצעו את אחד הקטעים החדשים שלהם שאיני זוכר את שמו (אולי עמית יעזור לי כאן? זה לא הקטע Morning Lights, אלא השני שהם עשו) והוא היה מעולה. אם נתייחס לתחילת דרכם של טרספס כאל סוג של מפץ גדול, אז הקטע הזה הוא מעין תחילת התגבשותן של גלקסיות. מתוך אינספור התווים וכל הבלאגן כל העסק מתחיל לקבל צורה יותר מוחשית, מובנת וקוהרנטית. אני אמתין בסבלנות ובתקווה שאכן המוסיקה שלהם תתקרר קצת. כרגע אני עדיין מרגיש שכל הוירטואוזיות והרעש שהם עושים קצת מנסים לכסות על העובדה שאין להם אמירה מוצקה ומובהקת מבחינה אמנותית. אבל אי אפשר לבוא אליהם בתלונות, מאחר והם לא באו והצהירו שהם מתיימרים לעשות משהו מסוים. הם הופיעו לפתע, ומאז הם קיימים וזה מה שהם עושים. מה שאני אומר בגדול זה שאני אוהב את כיוון ההשתנות שלהם. הייתי שמח אם זה היה קורה מהר יותר, אבל זה צריך לקרות באופן טבעי ונוח לחברי הלהקה. אם תהליך כזה יתחיל לקרות מהר מדי, הוא עלול להביא למצב שהם יאבדו את השליטה על האמנות שלהם. יותר מדי מאמץ בלתי ממוקד הוא פשוט בזבוז אנרגיות חסר תכלית. וזה מחבר אותי לנקודה שבה איבדתי אותם אתמול בהופעה. זה היה כשהם ביצעו את Mad House Blues שנדבק לי לראש בנסיבות שלא ארחיב עליהן. כך או כך, אני מכיר את המנגינה ואת המילים ולמרות שזה בלוז, אני אפילו שר את זה איתם. כבר בהופעה הקודמת התאכזבתי לגלות שהשיר הזה הפך לקורבן התעללות קשה מצד הנגנים. נראה כאילו בכל הופעה הם מכניסים אליו איזה ציטוט חדש, והכיוון לא מעודד. הפעם זה היה הנושא מתוך Mission Impossible. "בלוז, מה יש", אמר גיל שטיין לפני שהם ביצעו את הקטע. מה יש? כנראה שלא הרבה. הקטע הזה הופך את כל ההופעה שלהם למופע בידור, ואותי באופן אישי זה משעמם. אחרי הקטע הזה הם המשיכו לנגן די הרבה זמן, אבל אני כבר הייתי במקום אחר. הסתובבתי לי בחוץ, בלובי המרווח של הצוללת הצהובה, והצצתי לכיוון השולחן שעמד בכניסה, ושעליו הונחו שלושה עותקים של הדיסק של "יובל רון ואזרחי העתיד". כבר ברשת התפעלתי מהעטיפה המאוד מושכת. שם האלבום, כמו שמות הקטעים, מאוד מבטיחים, ומבססים ציפיה גדולה למוסיקה שמקדימה את זמנה, ומנסה להביא את העתיד לאלו שמתים שיתחיל כבר. אבל עם כל הכבוד להתפתחויות הטכנולוגיות של האנושות בשנים האחרונות (ולי יש הרבה מאוד כבוד לאלה), חוץ מאלו שעוסקים בנושא בהתלהבות, אף אחד לא יכול ממש ליהנות מהן, פשוט כי רוב האנשים עסוקים בלשרוד את המלחמה הנוראית שהעולם חווה עכשיו. כרגע נוח לי לחלק את העולם לאנשים שמחוברים לטרגדיה בצורה זו או אחרת, ולאנשים שנמצאים במצב תמידי של הדחקה או בריחה ממנה. וזאת בלי לקבוע, כמובן, מהי הדרך ה"טובה", כי אין לי שמץ של מושג מה עדיף. זו כנראה בחירה די שרירותית שכל אחד (כמעט) יכול לבחור, כי אסקפיזם קיים בכל המעמדות, ובאינספור צורות. המוסיקה של אזרחי העתיד לא ממש מתייחסת לזוועות העולם שלנו, לפחות לא בצורה ישירה. אפשר להבין אותם. שמעתי פה ושם שמישהו מחברי הלהקה מתייחס למוסיקה כאל אקספירמנטלית. עד כמה שידוע לי, אקספרימנט זה ניסוי, שתוצאתו אינה ידועה. לא כך הדבר עם אזרחי העתיד. כשלכל הנגנים חוץ מהמתופף (הענק, יציב כספי) יש עמוד תווים, אני לא ממש רואה מקום לניסויים שהולכים למקום לא ידוע. בשביל זה לא צריך תווים. יש, כמובן, אלתורים במוסיקה הזאת, אבל בקושי אפשר לקרוא לזה אקספרימנט, כי יש לה כבר שם אחר - פיוז'ן. ומדובר באלתורים שמגודרים במסגרת ידועה מראש. נכון גם שבסגנון הזה הולכים מאוד רחוק עם הפרשנויות ההרמוניות ואפשר לעשות הרבה מאוד דברים על אקורד אחד, שלא לדבר על שישים אקורדים, אבל זה רחוק מלהיות ניסוי. זה יותר מרגיש כמו מיומנות מאוד (מאוד מאוד) מפותחת, הרבה מעל למוסיקאי המתחיל הממוצע. לאזרחי העתיד יש יכולות טכניות והבנה הרמונית/מלודית הרבה מעל למוסיקאי הרוק המתקדם הממוצע. מה שבכל זאת היה לי חסר במוסיקה זה, כמו אצל טרספס, היכולת להתאפק ולא לצעוק כל הזמן. ההופעה שלהם היא צווחה אחת גדולה ועצבנית. כולם מנגנים הכי מהר והכי חזק כל הזמן, לא נחים לרגע. זה בהחלט מראה פסיכוטי, שבשלב מסוים התיש אותי. בכל זאת, היו שני רגעים שמאוד עזרו לי שלא לשקוע בעולם החלומות שלי. הדואט של אופיר (הקלידן) ויובל (הגיטריסט) היה מעולה. רגע מזוקק של כנות בלי פוזה, רגע אמיתי שבו יכלתי לשמוע באמת את מה שיש להם לומר. לצערי הרגע הזה היה קצר מאוד, ומיד אחריו הם חזרו לצווח בקולי קולות בפול ווליום כפול שבע. רגע אחר (בעצם קטע אחר) היה הביצוע המעולה לקטע Looking Glass שכתב אלן הולדסוורת'. קטע יפה שזכה לביצוע מעולה והמחיש עד כמה ההרכב הזה זקוק לגישה הלחנתית הרבה יותר מרוסנת. אולי זה ידרוש מאמץ עילאי מהנגנים, לרסן את עצמם ולנגן קצת יותר לאט ברגעים מסוימים, אבל זה יכול לעשות מהפך מוחלט בחוויה של הקהל. ולמרות כל מה שכתבתי, גם לגבי טרספס וגם לגבי אזרחי העתיד, היושר האמנותי שלהם הוא הנכס החשוב ביותר שיכול להיות להם. כל דבר שהם יעשו צריך להיות מחובר לנצח ליושר הזה, וכל עוד זו בדיוק החוויה שהם רוצים להעביר לקהל, אסור להם לשנות אף תו.
הגענו קצת באיחור הישר אל תוך ההופעה של טרספס. מיד התמלאתי במחשבות מעודדות על עתיד העולם, והתחברתי כמו שצריך לאנרגיות של המקום, האנשים והלהקה. מתישהו הם ביצעו את אחד הקטעים החדשים שלהם שאיני זוכר את שמו (אולי עמית יעזור לי כאן? זה לא הקטע Morning Lights, אלא השני שהם עשו) והוא היה מעולה. אם נתייחס לתחילת דרכם של טרספס כאל סוג של מפץ גדול, אז הקטע הזה הוא מעין תחילת התגבשותן של גלקסיות. מתוך אינספור התווים וכל הבלאגן כל העסק מתחיל לקבל צורה יותר מוחשית, מובנת וקוהרנטית. אני אמתין בסבלנות ובתקווה שאכן המוסיקה שלהם תתקרר קצת. כרגע אני עדיין מרגיש שכל הוירטואוזיות והרעש שהם עושים קצת מנסים לכסות על העובדה שאין להם אמירה מוצקה ומובהקת מבחינה אמנותית. אבל אי אפשר לבוא אליהם בתלונות, מאחר והם לא באו והצהירו שהם מתיימרים לעשות משהו מסוים. הם הופיעו לפתע, ומאז הם קיימים וזה מה שהם עושים. מה שאני אומר בגדול זה שאני אוהב את כיוון ההשתנות שלהם. הייתי שמח אם זה היה קורה מהר יותר, אבל זה צריך לקרות באופן טבעי ונוח לחברי הלהקה. אם תהליך כזה יתחיל לקרות מהר מדי, הוא עלול להביא למצב שהם יאבדו את השליטה על האמנות שלהם. יותר מדי מאמץ בלתי ממוקד הוא פשוט בזבוז אנרגיות חסר תכלית. וזה מחבר אותי לנקודה שבה איבדתי אותם אתמול בהופעה. זה היה כשהם ביצעו את Mad House Blues שנדבק לי לראש בנסיבות שלא ארחיב עליהן. כך או כך, אני מכיר את המנגינה ואת המילים ולמרות שזה בלוז, אני אפילו שר את זה איתם. כבר בהופעה הקודמת התאכזבתי לגלות שהשיר הזה הפך לקורבן התעללות קשה מצד הנגנים. נראה כאילו בכל הופעה הם מכניסים אליו איזה ציטוט חדש, והכיוון לא מעודד. הפעם זה היה הנושא מתוך Mission Impossible. "בלוז, מה יש", אמר גיל שטיין לפני שהם ביצעו את הקטע. מה יש? כנראה שלא הרבה. הקטע הזה הופך את כל ההופעה שלהם למופע בידור, ואותי באופן אישי זה משעמם. אחרי הקטע הזה הם המשיכו לנגן די הרבה זמן, אבל אני כבר הייתי במקום אחר. הסתובבתי לי בחוץ, בלובי המרווח של הצוללת הצהובה, והצצתי לכיוון השולחן שעמד בכניסה, ושעליו הונחו שלושה עותקים של הדיסק של "יובל רון ואזרחי העתיד". כבר ברשת התפעלתי מהעטיפה המאוד מושכת. שם האלבום, כמו שמות הקטעים, מאוד מבטיחים, ומבססים ציפיה גדולה למוסיקה שמקדימה את זמנה, ומנסה להביא את העתיד לאלו שמתים שיתחיל כבר. אבל עם כל הכבוד להתפתחויות הטכנולוגיות של האנושות בשנים האחרונות (ולי יש הרבה מאוד כבוד לאלה), חוץ מאלו שעוסקים בנושא בהתלהבות, אף אחד לא יכול ממש ליהנות מהן, פשוט כי רוב האנשים עסוקים בלשרוד את המלחמה הנוראית שהעולם חווה עכשיו. כרגע נוח לי לחלק את העולם לאנשים שמחוברים לטרגדיה בצורה זו או אחרת, ולאנשים שנמצאים במצב תמידי של הדחקה או בריחה ממנה. וזאת בלי לקבוע, כמובן, מהי הדרך ה"טובה", כי אין לי שמץ של מושג מה עדיף. זו כנראה בחירה די שרירותית שכל אחד (כמעט) יכול לבחור, כי אסקפיזם קיים בכל המעמדות, ובאינספור צורות. המוסיקה של אזרחי העתיד לא ממש מתייחסת לזוועות העולם שלנו, לפחות לא בצורה ישירה. אפשר להבין אותם. שמעתי פה ושם שמישהו מחברי הלהקה מתייחס למוסיקה כאל אקספירמנטלית. עד כמה שידוע לי, אקספרימנט זה ניסוי, שתוצאתו אינה ידועה. לא כך הדבר עם אזרחי העתיד. כשלכל הנגנים חוץ מהמתופף (הענק, יציב כספי) יש עמוד תווים, אני לא ממש רואה מקום לניסויים שהולכים למקום לא ידוע. בשביל זה לא צריך תווים. יש, כמובן, אלתורים במוסיקה הזאת, אבל בקושי אפשר לקרוא לזה אקספרימנט, כי יש לה כבר שם אחר - פיוז'ן. ומדובר באלתורים שמגודרים במסגרת ידועה מראש. נכון גם שבסגנון הזה הולכים מאוד רחוק עם הפרשנויות ההרמוניות ואפשר לעשות הרבה מאוד דברים על אקורד אחד, שלא לדבר על שישים אקורדים, אבל זה רחוק מלהיות ניסוי. זה יותר מרגיש כמו מיומנות מאוד (מאוד מאוד) מפותחת, הרבה מעל למוסיקאי המתחיל הממוצע. לאזרחי העתיד יש יכולות טכניות והבנה הרמונית/מלודית הרבה מעל למוסיקאי הרוק המתקדם הממוצע. מה שבכל זאת היה לי חסר במוסיקה זה, כמו אצל טרספס, היכולת להתאפק ולא לצעוק כל הזמן. ההופעה שלהם היא צווחה אחת גדולה ועצבנית. כולם מנגנים הכי מהר והכי חזק כל הזמן, לא נחים לרגע. זה בהחלט מראה פסיכוטי, שבשלב מסוים התיש אותי. בכל זאת, היו שני רגעים שמאוד עזרו לי שלא לשקוע בעולם החלומות שלי. הדואט של אופיר (הקלידן) ויובל (הגיטריסט) היה מעולה. רגע מזוקק של כנות בלי פוזה, רגע אמיתי שבו יכלתי לשמוע באמת את מה שיש להם לומר. לצערי הרגע הזה היה קצר מאוד, ומיד אחריו הם חזרו לצווח בקולי קולות בפול ווליום כפול שבע. רגע אחר (בעצם קטע אחר) היה הביצוע המעולה לקטע Looking Glass שכתב אלן הולדסוורת'. קטע יפה שזכה לביצוע מעולה והמחיש עד כמה ההרכב הזה זקוק לגישה הלחנתית הרבה יותר מרוסנת. אולי זה ידרוש מאמץ עילאי מהנגנים, לרסן את עצמם ולנגן קצת יותר לאט ברגעים מסוימים, אבל זה יכול לעשות מהפך מוחלט בחוויה של הקהל. ולמרות כל מה שכתבתי, גם לגבי טרספס וגם לגבי אזרחי העתיד, היושר האמנותי שלהם הוא הנכס החשוב ביותר שיכול להיות להם. כל דבר שהם יעשו צריך להיות מחובר לנצח ליושר הזה, וכל עוד זו בדיוק החוויה שהם רוצים להעביר לקהל, אסור להם לשנות אף תו.
F u n k y M o n k
New member
מסכים באופן כללי, אבל אוסיף...
לדעתי, "מתיש" הוא האופן הטוב ביותר לתאר את ההופעה. שתי הלהקות באו להפגין יכולות, להשוויץ בצעצועים החדשים, ובטריקים שהם יודעים לעשות. אף לא רגע אחד של ירידת מתח. אין תנועה בין חזק לחלש, בין מהיר לאיטי, המוזיקה כל הזמן מאוד מהירה, מאוד מלאה, ומאוד חזקה. בשלב מסויים (אפילו שלב מוקדם) זה מתיש. מאוד. טראספס (שבטרם ההופעה, ההיכרות שלי איתם התבססה על שמיעות חפוזות של קטעים מסויימים) הם ללא ספק מעבדים בחסד, וגם וירטואוזים למדיי, אבל לטעמי לוקים בחסר בכל הקשור ללחן. התחושה היא שרוב המוזיקה שלהם מאולתרת, או מולחנת באופן בסיסי- שעל גבו אילתורים. יותר קטעים מולחנים בהחלט ישפרו את הצליל. הוא ישאר לא לטעמי (אני לא חובב את האחחים הגדולים א.ל.פ, ספק אם אחבב את טראספס אי פעם), אבל אולי יהי מהנה יותר. אזרחי העתיד בהחלט יודעים מה הם רוצים, ויודעים מה הם עושים, אל הגימור הסופי ביצירות שלהם, הטאצ' האחרון שהופך כל שיר מוקלט לשיר מופק כראוי, זה חסר. אולי בדיסק זה יותר טוב, למרות שקשה לי להאמין, אבל להם יש עוד הרבה ללמוד. לטעמי, הם מנסים לעשות סגנון תובעני מאוד, ובכדי לעמוד בסטנדרטים שהציבו לעצמם, יקח זמן עד שיהפכו לאקט מוביל. (יש לציין, או להזהיר, שאין לי שום הבנה ממוסדת במוזיקה, וכל שכתבתי הוא דעתי בלבד- ודעתו של הדיוט, בכלליות...אף אחד לא מחוייב לקחת שום מילה ברצינות)
לדעתי, "מתיש" הוא האופן הטוב ביותר לתאר את ההופעה. שתי הלהקות באו להפגין יכולות, להשוויץ בצעצועים החדשים, ובטריקים שהם יודעים לעשות. אף לא רגע אחד של ירידת מתח. אין תנועה בין חזק לחלש, בין מהיר לאיטי, המוזיקה כל הזמן מאוד מהירה, מאוד מלאה, ומאוד חזקה. בשלב מסויים (אפילו שלב מוקדם) זה מתיש. מאוד. טראספס (שבטרם ההופעה, ההיכרות שלי איתם התבססה על שמיעות חפוזות של קטעים מסויימים) הם ללא ספק מעבדים בחסד, וגם וירטואוזים למדיי, אבל לטעמי לוקים בחסר בכל הקשור ללחן. התחושה היא שרוב המוזיקה שלהם מאולתרת, או מולחנת באופן בסיסי- שעל גבו אילתורים. יותר קטעים מולחנים בהחלט ישפרו את הצליל. הוא ישאר לא לטעמי (אני לא חובב את האחחים הגדולים א.ל.פ, ספק אם אחבב את טראספס אי פעם), אבל אולי יהי מהנה יותר. אזרחי העתיד בהחלט יודעים מה הם רוצים, ויודעים מה הם עושים, אל הגימור הסופי ביצירות שלהם, הטאצ' האחרון שהופך כל שיר מוקלט לשיר מופק כראוי, זה חסר. אולי בדיסק זה יותר טוב, למרות שקשה לי להאמין, אבל להם יש עוד הרבה ללמוד. לטעמי, הם מנסים לעשות סגנון תובעני מאוד, ובכדי לעמוד בסטנדרטים שהציבו לעצמם, יקח זמן עד שיהפכו לאקט מוביל. (יש לציין, או להזהיר, שאין לי שום הבנה ממוסדת במוזיקה, וכל שכתבתי הוא דעתי בלבד- ודעתו של הדיוט, בכלליות...אף אחד לא מחוייב לקחת שום מילה ברצינות)
חברים, תודה שבאתם
אני שמח לשמוע שנהניתם, וכמובן שמח תמיד לקבל ביקורת עניינית. ההופעה בצוללת סבלה מסאונד נוראי על הבמה, אני לא יודע מה היה באולם עצמו, אבל על הבמה היה בלתי נסבל; מסכים לגבי תיאור של חוסר ליטוש - זאת היתה נגזרת של נסיונות כושלים לנסות להבין מה לכל הרוחות קורה במוניטורים, ואיך אנחנו שומעים מה אנחנו עושים.. חוסר הליטוש הזה לא קיים (לטעמי) בדיסק, שכן כמו שציינתי הוא תוצר ישיר של בעיה טכנית שהיתה במקום (ומשום מה לא נמצא לה פתרון). דוגמאות מהדיסק (להתרשמות) ניתן להוריד מהאתר שלנו http://www.rotf.us בעמוד ה- Music. כמו כן, אשמח לשמוע התרשמויות מאנשים ששמעו את הדיסק במלואו. ההופעה בחיפה מאידך התאפיינה לדעתי בסאונד מצויין, והיתה (כתוצר ישיר של זה) טובה בהרבה; בכלל הערב בחיפה היה מצויין. אריק - הדואט בינינו היה אף הוא מסורס כתוצאה של סאונד נורא.. ממש פחדתי ללחוץ על הקלידים בכדי לא לקבל שוב מכות דיסטורשן נוראיות (שהיו במוניטורים שלנו, הייתי בטוח שגם בקהל); אני מקווה לתת גם לרגעים אלו מענה הולם (עם סאונד אנושי) בהזדמנות אחרת, שכן כל ההופעה סבלה מנחיתות לעומת היכולת האמיתית, ובפרט הקטע הזה. ההופעה (בירושלים) כללה קטעים רגועים בין היתר, לא הכל היה באותה רמת אנרגיה, לטעמי. לסיכום, שמח שהגעתם, שנהניתם, ושהשילוב של שני אלו נותן דחיפה (שכל כך נחוצה..) למוסיקה האומנותית בישראל. מקווה לראות אתכם באירועים נוספים (ביום חמישי אנחנו עם אוקטובר המצויינים וחמישיית אלברט בגר בב"ש, ובתחילת יולי אנחנו בת"א) אופיר שורץ
אני שמח לשמוע שנהניתם, וכמובן שמח תמיד לקבל ביקורת עניינית. ההופעה בצוללת סבלה מסאונד נוראי על הבמה, אני לא יודע מה היה באולם עצמו, אבל על הבמה היה בלתי נסבל; מסכים לגבי תיאור של חוסר ליטוש - זאת היתה נגזרת של נסיונות כושלים לנסות להבין מה לכל הרוחות קורה במוניטורים, ואיך אנחנו שומעים מה אנחנו עושים.. חוסר הליטוש הזה לא קיים (לטעמי) בדיסק, שכן כמו שציינתי הוא תוצר ישיר של בעיה טכנית שהיתה במקום (ומשום מה לא נמצא לה פתרון). דוגמאות מהדיסק (להתרשמות) ניתן להוריד מהאתר שלנו http://www.rotf.us בעמוד ה- Music. כמו כן, אשמח לשמוע התרשמויות מאנשים ששמעו את הדיסק במלואו. ההופעה בחיפה מאידך התאפיינה לדעתי בסאונד מצויין, והיתה (כתוצר ישיר של זה) טובה בהרבה; בכלל הערב בחיפה היה מצויין. אריק - הדואט בינינו היה אף הוא מסורס כתוצאה של סאונד נורא.. ממש פחדתי ללחוץ על הקלידים בכדי לא לקבל שוב מכות דיסטורשן נוראיות (שהיו במוניטורים שלנו, הייתי בטוח שגם בקהל); אני מקווה לתת גם לרגעים אלו מענה הולם (עם סאונד אנושי) בהזדמנות אחרת, שכן כל ההופעה סבלה מנחיתות לעומת היכולת האמיתית, ובפרט הקטע הזה. ההופעה (בירושלים) כללה קטעים רגועים בין היתר, לא הכל היה באותה רמת אנרגיה, לטעמי. לסיכום, שמח שהגעתם, שנהניתם, ושהשילוב של שני אלו נותן דחיפה (שכל כך נחוצה..) למוסיקה האומנותית בישראל. מקווה לראות אתכם באירועים נוספים (ביום חמישי אנחנו עם אוקטובר המצויינים וחמישיית אלברט בגר בב"ש, ובתחילת יולי אנחנו בת"א) אופיר שורץ
MajorWinters
New member
אפשר מעט הסבר על בלוז?../images/Emo19.gif
אני לא חושב שהבנתי ממילותיך מהו בלוז. לעובדה שלקוחים שם ציטוטים מיצירות מוכרות שמתי לב לבד. אבל האם זה הגדרה לבלוז? אני לא בטוח שהבנתי אותך :S
אני לא חושב שהבנתי ממילותיך מהו בלוז. לעובדה שלקוחים שם ציטוטים מיצירות מוכרות שמתי לב לבד. אבל האם זה הגדרה לבלוז? אני לא בטוח שהבנתי אותך :S
meandmeandme
New member
אני חושב שהכוונה הייתה
כשהוא אמר "בלוז, מה יש" הכוונה היא לזה שבלוז הוא ברובו מאולתר ולכן ניתן לשנות ולהכניס חלקים חדשים (כמו הנושא ממשימה בלתי אפשרית).
כשהוא אמר "בלוז, מה יש" הכוונה היא לזה שבלוז הוא ברובו מאולתר ולכן ניתן לשנות ולהכניס חלקים חדשים (כמו הנושא ממשימה בלתי אפשרית).
לא
כשהוא אמר "בלוז, מה יש", הוא התכוון לכך שלמרות שאנחנו (הקהל והלהקה) נמצאים בתוך קונטקסט של הופעה אמנותית "מתקדמת", הם הולכים לבצע קטע פולקלור אמריקאי שמבוסס על התבנית ההרמונית הכי שחוקה במאה העשרים. ועל זה באמת צריך להתנצל. או, לחילופין, להצדיק את השימוש בתבנית הזאת. אבל טרספס לקחו את הבלוז ועשו איתו שימוש מאוד סטנדרטי ומוכר - קטע הוואי בידורי באווירה קופצנית ועליזה. אלא מה? הקהל ישב על הכסאות והשתעמם, ואני מניח שזה בגלל שכל מי שהגיע ידע שהוא בא לראות הרכב פרוגרסיב, ומה פתאום אני מקבל בלוז לפרצוף? שוב, אני לא יכול לכתוב דברים כאלה בלי להוסיף את ההסתייגות שהזכות הבלעדית לתכנון התכניה שמורה לחברי טרספס ומותר להם לעשות מה שבראש שלהם. אבל לדעתי זה לא הוסיף שום דבר. המוסיקה ממילא מפוצצת באנרגיה וקופצנית, ואני לא רואה שום טעם להגיש קטע שיש בו את כל אלה, ואין בו שום תוכן של ממש. בידור לשמו. אם המטרה היא לעשות הפוגה מרמת האינטנסיביות הגבוהה במיוחד של הקטעים, אז אפשר לעשות הרבה דברים אחרים. ולשאלה הקונקרטית, בלוז זה מבנה מוסיקלי אמריקאי ("שחור") שנשחק למוות במאה העשרים כשלמעשה לא מפסיקים לנגן אותו עד היום. זה פשוט מאוד - פולקלור אמריקאי. לפולקלור הרוסי יש מהלכים הרמוניים רוסיים מובהקים, לאמריקאים יש את הבלוז. הוגן לציין שאני באופן אישי סולד מהבלוז כי עבורי הוא מסמל חזרה לנקודה שאני אף פעם לא הייתי בה. יש אנשים שמנמקים את הרצון ליהנות מהבלוז בכך שהוא עושה להם טוב בנשמה ושהוא מחזיר אותם לשורשים (למרות שסביר להניח שרק אחוז מזערי מהם ממש קטפו כותנה בשדות תחת שמש יוקדת). אין לי שום בעיה עם זה. שיהנו. אני, כל עוד זה תלוי בי, לא רוצה בחיים שלי לשמוע יותר את המהלך הזה.
כשהוא אמר "בלוז, מה יש", הוא התכוון לכך שלמרות שאנחנו (הקהל והלהקה) נמצאים בתוך קונטקסט של הופעה אמנותית "מתקדמת", הם הולכים לבצע קטע פולקלור אמריקאי שמבוסס על התבנית ההרמונית הכי שחוקה במאה העשרים. ועל זה באמת צריך להתנצל. או, לחילופין, להצדיק את השימוש בתבנית הזאת. אבל טרספס לקחו את הבלוז ועשו איתו שימוש מאוד סטנדרטי ומוכר - קטע הוואי בידורי באווירה קופצנית ועליזה. אלא מה? הקהל ישב על הכסאות והשתעמם, ואני מניח שזה בגלל שכל מי שהגיע ידע שהוא בא לראות הרכב פרוגרסיב, ומה פתאום אני מקבל בלוז לפרצוף? שוב, אני לא יכול לכתוב דברים כאלה בלי להוסיף את ההסתייגות שהזכות הבלעדית לתכנון התכניה שמורה לחברי טרספס ומותר להם לעשות מה שבראש שלהם. אבל לדעתי זה לא הוסיף שום דבר. המוסיקה ממילא מפוצצת באנרגיה וקופצנית, ואני לא רואה שום טעם להגיש קטע שיש בו את כל אלה, ואין בו שום תוכן של ממש. בידור לשמו. אם המטרה היא לעשות הפוגה מרמת האינטנסיביות הגבוהה במיוחד של הקטעים, אז אפשר לעשות הרבה דברים אחרים. ולשאלה הקונקרטית, בלוז זה מבנה מוסיקלי אמריקאי ("שחור") שנשחק למוות במאה העשרים כשלמעשה לא מפסיקים לנגן אותו עד היום. זה פשוט מאוד - פולקלור אמריקאי. לפולקלור הרוסי יש מהלכים הרמוניים רוסיים מובהקים, לאמריקאים יש את הבלוז. הוגן לציין שאני באופן אישי סולד מהבלוז כי עבורי הוא מסמל חזרה לנקודה שאני אף פעם לא הייתי בה. יש אנשים שמנמקים את הרצון ליהנות מהבלוז בכך שהוא עושה להם טוב בנשמה ושהוא מחזיר אותם לשורשים (למרות שסביר להניח שרק אחוז מזערי מהם ממש קטפו כותנה בשדות תחת שמש יוקדת). אין לי שום בעיה עם זה. שיהנו. אני, כל עוד זה תלוי בי, לא רוצה בחיים שלי לשמוע יותר את המהלך הזה.
הרחבה והתמקדות
למעשה פולקלור זו מוסיקת עמים. לכל עם יש את המוסיקה העממית שלו, שמזקקת הלך רוח מסוים בשלב זה או אחר בהסטוריה של העם הזה. אני אהיה חוצפן אם אבוא "בתלונות" לאמריקאים השחורים, שעמם סבל מדיכוי תחת שלטון הלבנים במשך מאות שנים, ואדרוש מהם להפסיק מיד. אבל לעתים קרובות מאוד נעשה שימוש חסר אותנטיות בבלוז, וזה מעביר בי חלחלה. וזהו מסר שאמור לצאת לכל המוסיקאים המבדרים שמנגנים בלוז ללא הצדקה (ושקוראים את הפורום...) : סבלת? בסדר גמור, תמציא לך מוסיקת סבל משלך, אל תגנוב את הסבל של השחורים האמריקאים. גנב.
למעשה פולקלור זו מוסיקת עמים. לכל עם יש את המוסיקה העממית שלו, שמזקקת הלך רוח מסוים בשלב זה או אחר בהסטוריה של העם הזה. אני אהיה חוצפן אם אבוא "בתלונות" לאמריקאים השחורים, שעמם סבל מדיכוי תחת שלטון הלבנים במשך מאות שנים, ואדרוש מהם להפסיק מיד. אבל לעתים קרובות מאוד נעשה שימוש חסר אותנטיות בבלוז, וזה מעביר בי חלחלה. וזהו מסר שאמור לצאת לכל המוסיקאים המבדרים שמנגנים בלוז ללא הצדקה (ושקוראים את הפורום...) : סבלת? בסדר גמור, תמציא לך מוסיקת סבל משלך, אל תגנוב את הסבל של השחורים האמריקאים. גנב.
MajorWinters
New member
אתה יכול בבקשה להרחיב../images/Emo19.gif
על ההרכב של בלוז וכד'? תודה!
על ההרכב של בלוז וכד'? תודה!
הגישה שלך לא נכונה
אתה מתייחס לזה באופן נורא אגרסיבי, כאילו מדובר במלחמה, כיבוש, שיכות. אני לא בטוח שזו התייחסות שמתאימה כל כך למוזיקה ולז'אנרים מוזיקליים. גם אני לא אוהב בלוז, אבל כשיודעים איך לשלב היטב אותו במוזיקה מעניינת (ברוק מתקדם יש לא מעט בלוז, גם אם זה לא באופן של I-IV-V-I וכו') זה דווקא מקפיץ את המוזיקה ואני לא רואה כל פסול בכך. כשרוני פיטרסון מנגן בלוז בארץ זה פתטי, אבל שיהנה. הוא מרגיש אמריקאי נורא, וזה נראה לו "קול" - יופי, אני פשוט צוחק עליו, אבל לא רק לכושים שסבותיהם סבלו מדיכוי שמורה הזכות הפואטית והיושר האינטלקטואלי לנגן בלוז. זה פולקלור, כפי שאמרת, בדיוק כמו כל פולקלור אחר, והעובדה שמקורו בסבל אינה משנה את העובדה שזה לגיטימי לנגן את זה, כמו... כל פולקלור אחר. [אגב, לדעתי בווריאציות על אשכולית יש קטע מסויים שהוא בלוזי ביותר, ולטעמי זה אחד הקטעים היותר טובים ביצירה. אז כנראה שאתה נופל בבור של עצמך
]
אתה מתייחס לזה באופן נורא אגרסיבי, כאילו מדובר במלחמה, כיבוש, שיכות. אני לא בטוח שזו התייחסות שמתאימה כל כך למוזיקה ולז'אנרים מוזיקליים. גם אני לא אוהב בלוז, אבל כשיודעים איך לשלב היטב אותו במוזיקה מעניינת (ברוק מתקדם יש לא מעט בלוז, גם אם זה לא באופן של I-IV-V-I וכו') זה דווקא מקפיץ את המוזיקה ואני לא רואה כל פסול בכך. כשרוני פיטרסון מנגן בלוז בארץ זה פתטי, אבל שיהנה. הוא מרגיש אמריקאי נורא, וזה נראה לו "קול" - יופי, אני פשוט צוחק עליו, אבל לא רק לכושים שסבותיהם סבלו מדיכוי שמורה הזכות הפואטית והיושר האינטלקטואלי לנגן בלוז. זה פולקלור, כפי שאמרת, בדיוק כמו כל פולקלור אחר, והעובדה שמקורו בסבל אינה משנה את העובדה שזה לגיטימי לנגן את זה, כמו... כל פולקלור אחר. [אגב, לדעתי בווריאציות על אשכולית יש קטע מסויים שהוא בלוזי ביותר, ולטעמי זה אחד הקטעים היותר טובים ביצירה. אז כנראה שאתה נופל בבור של עצמך
נפלתי
אבל אין בלוז במובן שאני לא יכול לסבול. יש שימוש בסולם פנטטוני, שהוא לא שייך באופן בלעדי לבלוז, אבל אין בשום פנים ואופן את המהלך הזה שכתבת. עם זה יש לי בעיה. האגרסיביות היא בעיקר אסתטיקה במקרה שלי, ולא תוכן. זה נוצר כנראה בגלל שיצא לי לבלות יותר מדי במייקס פלייס בגלל סיבות כאלה ואחרות, ושם הבלוז הגיע עם פוזה שפשוט לא הבנתי מה המקור שלה, ולא אהבתי את זה. בראייה יותר כוללנית, אני נוהג לעסוק באמנות ולא בפולקלור, והטיעונים שלי באים מהכיוון הזה. לא לשווא ציינתי שוב ושוב שמהכיוון הפולקלוריסטי אין לי מה לומר בנושא - פולקלור זה פולקלור והכל מותר. אבל כשבלוז נכנס בקונטקסט של אמנות, צריכה להיות סיבה טובה מאוד.
אבל אין בלוז במובן שאני לא יכול לסבול. יש שימוש בסולם פנטטוני, שהוא לא שייך באופן בלעדי לבלוז, אבל אין בשום פנים ואופן את המהלך הזה שכתבת. עם זה יש לי בעיה. האגרסיביות היא בעיקר אסתטיקה במקרה שלי, ולא תוכן. זה נוצר כנראה בגלל שיצא לי לבלות יותר מדי במייקס פלייס בגלל סיבות כאלה ואחרות, ושם הבלוז הגיע עם פוזה שפשוט לא הבנתי מה המקור שלה, ולא אהבתי את זה. בראייה יותר כוללנית, אני נוהג לעסוק באמנות ולא בפולקלור, והטיעונים שלי באים מהכיוון הזה. לא לשווא ציינתי שוב ושוב שמהכיוון הפולקלוריסטי אין לי מה לומר בנושא - פולקלור זה פולקלור והכל מותר. אבל כשבלוז נכנס בקונטקסט של אמנות, צריכה להיות סיבה טובה מאוד.
רוני פיטרסון
הוא באמת אמריקאי, אז אני לא מבין מהבעיה שהוא מנגן בלוז. המיקום הספציפי בו הוא מנסה לעשות את זה? יש לזה קהל גם בארץ, אתה יודע? אני אישית הייתי בכמות נכבדת של הופעות בלוז, חלקן של חומר "מקורי", והיו אנשים שבאו וגם מאוד נהנו. האם יש בעיה עם בלוז שמנוגנים על ידי גברים לבנים? כי אז אתה בעצם מבטל את אריק קלפטון, גארי מור, ג'ף הילי, סטיבי ריי וון, ועוד עשרות מלכי גיטרה לפחות, שכולם לבנים, וחובבי בלוז. הבלוז הוא בכלל לא פולקור של העבדים, הוא התפתח מאותו פולקלור והפך לז'אנר מוסיקלי בפני עצמו. אז כן, ז'אנר די מוגבל, שלא ממש מתפתח לשום מקום. אתה יודע, בכל זאת כושים. (סתם סתם סתם!)
הוא באמת אמריקאי, אז אני לא מבין מהבעיה שהוא מנגן בלוז. המיקום הספציפי בו הוא מנסה לעשות את זה? יש לזה קהל גם בארץ, אתה יודע? אני אישית הייתי בכמות נכבדת של הופעות בלוז, חלקן של חומר "מקורי", והיו אנשים שבאו וגם מאוד נהנו. האם יש בעיה עם בלוז שמנוגנים על ידי גברים לבנים? כי אז אתה בעצם מבטל את אריק קלפטון, גארי מור, ג'ף הילי, סטיבי ריי וון, ועוד עשרות מלכי גיטרה לפחות, שכולם לבנים, וחובבי בלוז. הבלוז הוא בכלל לא פולקור של העבדים, הוא התפתח מאותו פולקלור והפך לז'אנר מוסיקלי בפני עצמו. אז כן, ז'אנר די מוגבל, שלא ממש מתפתח לשום מקום. אתה יודע, בכל זאת כושים. (סתם סתם סתם!)
דרך אגב
אני לא יודע איזה מין בלוז טרספאס ביצעו, אבל באופן עקרוני, אין שום סיבה שלא יהיה אפשר לגוון בבלוז ולהוציא ממנו יותר ממה שמוציאים ממנו בדרך כלל. כמו למשל בYerbluze מהאלבום הלבן של הביטלס, שמלבד שיש לו עיבוד יוצא דופן לבלוז, גם יש בו מעבר מבלוז של 8\6 לבלוז של 4\4 ובחזרה. (מצד שני, כמעט כל האלבום הזה הוא פארודיה עצמית)
אני לא יודע איזה מין בלוז טרספאס ביצעו, אבל באופן עקרוני, אין שום סיבה שלא יהיה אפשר לגוון בבלוז ולהוציא ממנו יותר ממה שמוציאים ממנו בדרך כלל. כמו למשל בYerbluze מהאלבום הלבן של הביטלס, שמלבד שיש לו עיבוד יוצא דופן לבלוז, גם יש בו מעבר מבלוז של 8\6 לבלוז של 4\4 ובחזרה. (מצד שני, כמעט כל האלבום הזה הוא פארודיה עצמית)
מאיה מבולבלת
New member
אני בספק...
שמה שטרספאס עשו זה בלוז... בהופעה לי זה לא נשמע בלוז בכלל וגם בדיסק זה לא נשמע בלוז ובכלל הקשר בין הקטע הזה לבלוז לי נראה כמיקרי בהחלט .. האמת היא שאני בכלל לא מבינה על מה הדיון פה... אז הם הכניסו להופעה משהו שהוא לא פרוגרסיב טהור , נו אז מה?! אני אישית נורא נהנתי מההופעה שלהם גם מהאילתורים שלהם בהופעה גם מהחומר החדש שלהם (לי נראה שהם התפתחו מוזיקלית). אני חושבת שההתחברות שלהם לקהל לא הייתה מי יודע מה, אבל יכול להיות שזה פשוט הקהל הירושלמי..
שמה שטרספאס עשו זה בלוז... בהופעה לי זה לא נשמע בלוז בכלל וגם בדיסק זה לא נשמע בלוז ובכלל הקשר בין הקטע הזה לבלוז לי נראה כמיקרי בהחלט .. האמת היא שאני בכלל לא מבינה על מה הדיון פה... אז הם הכניסו להופעה משהו שהוא לא פרוגרסיב טהור , נו אז מה?! אני אישית נורא נהנתי מההופעה שלהם גם מהאילתורים שלהם בהופעה גם מהחומר החדש שלהם (לי נראה שהם התפתחו מוזיקלית). אני חושבת שההתחברות שלהם לקהל לא הייתה מי יודע מה, אבל יכול להיות שזה פשוט הקהל הירושלמי..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.