טריכוטילומניה
האמור מטה נועד להשכלה כללית בלבד ולא נועד כייעוץ רפואי ו\או משפטי, אינו מחליף בדיקה או הערכה רפואית, ובכל מקרה מהווה דעה אישית ולא מקצועית. בכל שאלה כיצד לנהוג יש להיוועץ ברופא המטפל.
לחזור לפסיכיאטר המטפל ולהגיד לו שאת עדיין סובלת, ואם מאיזושהי סיבה את לא יכולה או לא רוצה או לא מסוגלת לעשות את זה - אז ללכת לפסיכיאטר אחר.
טיפול בטריכוטילומניה - באופן כללי:
טיפולים פסיכולוגיים והתנהגותיים:
(1) ישנו CBT מסוג Habit Reversal Therapy (או בקיצור
HRT) שהוכח כיעיל (כל פעם שיש דחף לתלוש עושים משהו עם הידיים שלא מאפשר טכנית גם לעשות את זה וגם לתלוש שיער, למרות שיש ב-HRT יותר מזה כמובן)
(2) שנו טיפול מאסכולת ה-CBT המשתייך ל-"גל השלישי" שנקרא Acceptance and Commitment Therapy (
ACT שגם הוכח כיעיל,
(3) ישנו טיפול התנהגותי שנקרא
Decoupling, נוגעים בשיער ובקרקפת עד לשיא הדחף ואז פשוט מזיזים את הידיים למטרה אחרת (ניתן לקרוא על הפרוטוקול באינטרנט, טיפול מעניין ויעיל)
(4) ניתן להשתמש בטכניקה מהפרדיגמה של Exposure and Response Prevention (
ERP שבה את שמה את הידיים בכוונה במנח שבו את נוהגת לתלוש (לדוגמא ידיים ממש על השיער והקרקפת) ובכוונה לא מזיזה אותם בכלל ככה למשך 5 דק', או 10 דק', או 15 דק' (אפשר לעלות בהדרגה במשכי הזמן), וזה מרגיל אותך לסרב לדחף - רק שאת מזמינה את זה מתי שנוח לך ולא בזמן "התקף" תלישה ולכן זה מעצים ונותן כח ולא רק מתסכל (למרות שזה מן הסתם גם מתסכל לפחות בהתחלה).
תרופות: זיפרקסה, N-acetylcisteine (או בקיצור: NAC), ואחריהם Clomipramine (אנפרניל \ מרוניל), ואחריו תרופות אחרות (SSRIs, Naltrexone, פנרגן, אריפליי).
אמצעי מניעה פיסית \ הפחתת נזק: לשים כפפות שמקשות על התלישה (רצוי משהו קצת מסורבל שלא מאפשר תנועות עדינות מספיק), אם יש "התקף" אז לשבת על הידיים של עצמך וכל פעם שהם יוצאות פשוט להחזיר וככה להישאר זמן משמעותי (לדוגמא חצי שעה) עם משהו שמעביר לך את הזמן "בכיף" (סידרה לדוגמא, אם זה אפשרי), במידה ואת גם חופרת בעור וכדו' אז להקפיד על קציצת ציפורניים, אם יש לך "מכשירים" שאת משתמשת בהם לחפירות או לתלישות אז לזרוק אותם לפח (גם אם בסוף תקני עוד זה יקח זמן וזה מפחית את הקשר בין החפירה למכשיר). אם שום דבר לא עוזר - מבקשים מחבר טוב \ בן\בת-זוג \ קרוב משפחה לעזור לך להגביל ל-X זמן את תנועות הידיים שלך (כבר היה לי מקרה עם מטופלת שהלכה שבועות עם כפפות ללא מקום לאצבעות שהיו קשורות בצורה שאי-אפשר להוריד אותם בלי עזרה, ויש עוד אפשריות כמובן) ואת הפרוטוקול הזה עושים מידי פעם וחוזרים עליו לפי הצורך.
טיפולים נוירומודולטוריים: יש מקרים בספרות הרפואית שטופלו באמצעות TMS. הניסיון והראיות מוגבלים והעלות יקרה, ולכן מטבע הדברים נגיע ל-TMS אחרי שניסינו דברים אחרים (לפחות היום).
האמור לעיל נועד להשכלה כללית בלבד ולא נועד כייעוץ רפואי ו\או משפטי, אינו מחליף בדיקה או הערכה רפואית, ובכל מקרה מהווה דעה אישית ולא מקצועית. בכל שאלה כיצד לנהוג יש להיוועץ ברופא המטפל.
________________________________________________________
ד"ר יוסף בן-שטרית, פסיכיאטר ובעל תואר בפסיכולוגיה,
[URL='http://www.innerlyft.com']www.innerlyft.com[/URL]
