טרי מהתנור:

[גילעד 63]

כולם זכו

להכיר את המולידים. ההבדלים הם בין מי שיש לו זכרון של זה ולמי שאין לו. אני נמסרתי בגיל שלושה ימים. ברור שאין לי שום זכרון על הזמן הזה אבל זה לא אומר שמה שקרה בזמן הזה לא הותיר את רישומו.
אין ספק שזה שונה עם ילדים שאכן זוכרים בבירור תמונות ואפילו אירועים.

 

[יסמין@]

אם אתה מתכוון

לחוויות של העוברים בתוך הרחם - אז בוודאי. אם אתה מתכוון לחוויות של תינוק מחוץ לרחם - לא כולם. לפעמים לוקחים את התינוק/ת מייד מייד אחרי הלידה לחדר אחר והוא או היא לא רואים את היולדת אפילו לשנייה אחת.

 

[גילעד 63]

אני מתכוון גם וגם

אין ספק שכל תינוק מכיר את יולדתו ברמה מאד בסיסית והישרדותית. במיוחד בשלושת החדשים האחרונים להריון.
ברור שיש מקרים בהם התינוק מופרד מאימו מייד לאחר השלמת הלידה ותינוקות אלה לא חוו את יולדתם מחוץ לרחם.
בכל המקרים יש רמה כזו או אחרת של היכרות בין אם בתוך הרחם או מחוצה לו. בכל מקרה שמדובר בתינוקות מדובר ברמת היכרות שנרשמת במערכת המאד בסיסית והישרדותית של התינוק שאין לנו גישה מודעת לזכרון הזה או לרישום של החוויות האלה. זה לא אומר שאין השפעה של האירועים עלינו שהרי הקישורים במוחו של התינוק מתחילים לקרות כבר ברחם בשלבים האחרונים של ההריון וכל החוויות "נרשמות" ומחוברות לקונוטציות הרגשיות או החושיות חוויתיות שלהן.

 

[יסמין@]

כן. ואפשר להגיע

לזכרונות הלא מילוליים האלה בכל מיני דרכים: היפנוזה, ריברסינג, מדיטציות ועוד.

 

[לוטוסאור]

יש חוויות שהן רגשיות ולא חשוב בכלל כמה זמן

אני חושבת שעצם הידיעה של ילד שאומץ. הוא מבין שיש 'שם' מישהי שהביאה אותו לעולם.
הכמיהה תמיד תהיה שם ברמה כלשהי. בעוצמות שונות ובהדחקות שונות.
זה כל כך ראשוני שקשה להתעלם מזה.
אפילו אם הילד לא שהה שעה עם האם הביולוגית, הוא יודע אותה בנפשו.
גם אם ההורה הראשון/הביולוגי פגע בילד.
הילדים מפתחים בתוך עצמם מערכת יחסים עם הפוטנציאל הלא ממומש הזה.
ועם הדיאלוג הזה אנחנו צריכים לג'נגל בתבונה.

 

[יסמין@]

לג'נגל

האסוציאציה שלי היא של פעילות קדחתנית, כשמחזיקים באוויר הרבה אובייקטים ומנסים לתפוס אותם.
עבורי באופן אישי מתאימה יותר המילה: לאפשר.

 

[לוטוסאור]

לג'נגל בלהטוטי החיים

בשבילי ג'ינגול זה אומנות נפלאה של שליטה, תוך תנועה.
היכולת לתפוס מכאן ומשם, להעביר, לראות הכל, להיות בשליטה
וליצור מופע יפה ומרתק
מיומנות עם עליזות וראייה רחבה.

 

[יסמין@]

איזה יופי!

מעניין שעבורך הנושא כל כך פעיל, קשור לשליטה, ליצירה, לראייה.
אצלי הנושא קשור דווקא בלאפשר, לקבל, להכיל, להקשיב, להאזין.
מעניין: 2 חושים שונים, 2 אסטרטגיות (לא המילה המדויקת, אבל עכשיו לא מוצאת אחרת) שונות.
איזה יופי כל המגוון האנושי, כל האפשרויות. הכל טוב ויפה ואישי וייחודי.

 

[לוטוסאור]

נכון, זה יפה

ואני מניחה שאצל כולנו יש זמנים של גישת ג'ינגול פעילה
ויש זמנים של גישת איפשור בנוכחות והכלה.

 

[יסמין@]

בוודאי

וגם בנושאים שונים ננקטות דרכי פעולה שונות
ולפעמים באותו נושא, בזמנים שונים - דרכי פעולה שונות.
התכוונתי לדרך הפעולה העיקרית בנושא הנידון בשרשור הזה.

 

[גילעד 63]

אני חושב שהג׳אגלרים

האמיתיים הם דווקא הילדים שמנווטים בין כל התחושות שיש להם בפנים
למול המציאות

 

[לוטוסאור]

כבודו של כל ג'אגלר במקומו מונח

מלאכת ההורות והמאמצים שמושקעים בה בכל רמות הקיום
מתקיימת לצד מלאכת הילדים לגדול באופן הכי נכון עבורם.
גם ללא קשר לאומנה ולאימוץ ובייחוד של אימוץ ואומנה.
(הלא משפחות אחרות מתמודדות עם נושאים אחרים וגם אנחנו לפרקים מעלים
על כס המלכות התמודדויות מעבר לאימוץ/אומנה )
בכלל להיות ילד זו משימה קשה ביותר, לא רק לילדים שעברו
משפחות, המאמץ הפיסי, המנטאלי, החברתי, הנפשי והרוחני עצומים.
שמחה שבחרנו בני ואני ללוות זו את זה, זה את זו בחיים הללו.

 

[גילעד 63]

מקבל

כבוד לכל משתתפי הקרקס הזה של החיים

 

[יסמין@]

 

[English]

לוטוס כרגיל מלאת אור

ותיקה ממך אבל לומדת ממך כל הזמן. והפעם אני מאמצת את המשפט "להיות ילד זו משימה קשה ביותר".

 

[China8]

בנות נהדרות כמו תמיד

אני בהחלט יכולה להבין את הרגשת חוסר הפייריות שהקטנה מרגישה.
ובכלל, כשאני קוראת סיפורי אימוץ לקטנה ראיתי שהרבה מהם מספרים על מסע לארץ רחוקה, אבא ואמא נסעו לקצה השני של העולם להביא אותך וכולי.
אני די מצפה לשאלות דומות עוד שנה-שנתיים. הרי לא נסענו לשום מקום, המתוקה שלנו הייתה כל כך קרוב, מתחת לאף. טוב שיש דרמות אחרות שנוגעות לאימוץ שלה כדי שזה לא יהיה ממש לא פייר

 

[גילעד 63]

עכשיו כשאני חושב על זה

זה באמת לא פייר. גם אותי הביאו מממש קרוב. אני צריך לדבר עם ההורים שלי על זה. לא יכלו להתאמץ קצת? לנסוע קצת יותר רחוק?

 

[יסמין@]