טרילוגיית "אנה" - חלק א`

[טיפה מרה]

טרילוגיית "אנה" - חלק א`

ממש מאוחר בלילה. פה, בבקעה חם אפילו בשעות האלה. אני במגדל שמירה שמשקיף על החלק המערבי של המוצב. אנה, תצפיתנית אצלנו, עולה אלי, מבואסת מהחיים. כבר הרבה זמן שאנחנו מסתובבים אחד סביב הזנב של השני. "מה קרה?" אני שואל והיא מספרת לי איך היא לא מסתדרת עם שאר הבנות ושהיא שונאת את המפקדת שלה. האמת? היא לא מחדשת לי כלום. את אותן תלונות כבר שמעתי ממנה ומשאר התצפיתניות. בתור חייל חרמן אני מיד חושב שזאת הזדמנות מושלמת לקצת נגיעות... "אני יודע מה יעודד אותך. בואי שבי פה על הכיסא" אנה מתישבת (שמוגבה בשביל שנוכל גם לשבת וגם לשמור). אני יורד על ברכיי מולה, מוריד לה נעל ועוד נעל. "מה בדיוק אתה חושב שאתה עושה?" והנה יורדות להן גרב ועוד אחת. "אין דבר מרגיע יותר ממסאז` בכפות הרגלים" אני עונה ותופס את רגלה הימנית בידיי. "תסמכי עלי" אני עונה למבטה השואל. אני מתחיל לעסות את כף רגלה, מקפיד ללחוץ בנקודות הנכונות. מיד אני מרגיש אותה נרגעת ומרפה את גופה.

 

[טיפה מרה]

טרילוגיית "אנה" - חלק א` המשך

אני מעביר את ידיי על כף רגלה, לוחץ עם האגודל ומחליק אותו מהעקב לקשת ומעסה את כריות כף הרגל - בכף הרגל מפוזרות כמה נקודות שאם לוחצים עליהן כראוי אפשר להרגיש את הלחיצה במקומות אחרים בגוף, למשל הצוואר או הגב, לחצתי לאנה בכרית כף הרגל בנקודה מסוימת שמגרה (אצל נשים) את איבר המין.לחצתי לה שם שוב ושוב, שומע אותה נאנחת חרישית. המשכתי כך במסאז` הזה בכל כף רגלה הימנית. אנה עצמה עינים, מתענגת על התחושה, היא הניחה את כף רגלה השנייה על ראשי, על פניי, מגישה את הקימור של הרגל אל שפתיי ואני נישקתי וליקקתי. אנה הגבירה את אנחותיה, מצחקקת מדי פעם כשלשוני דגדגה אותה. היא הגישה לפי את אצבעות כף רגלה ואני מצצתי אותן בתאווה אחת אחת, מקפיד להמשיך לעסות את כף רגלה השנייה. אנה פתחה את כפתורי חולצת המדים שלה ופשטה אותה, חושפת זוג שדיים קטנים ועגולים בתוך גופיה שחורה שמכסה בקושי חצי מבטנה. רוח קיצית נשבה והפטמות שלה הזדקרו. המשכתי עוד בפינוק הרגליים שלה..

 

[טיפה מרה]

טרילוגיית "אנה" - חלק א` המשך2

המשכתי עוד בפינוק הרגליים שלה ושמעתי אותה נאנחת בהנאה. הספקתי לרגע למצוץ לה את הרגל, הרמתי מבטי אליה "נעים לך?" שאלתי. אנה חייכה, חושפת גומות מתוקות כסוכר, "יותר מנעים לי" היא אמרה, הרימה מעט את אגנה מהכיסא, פתחה את כפתורי מכנס המדים שלה ופשטה אותם, חושפת לעיניי תחתוני כותנה לבנים, רטובים כל כך שכמעט נראה כאילו מישהו הספיג אותם במים. שקופים, ראיתי את ערוותה בעדם. אנה הביטה בי במבט שואל/מבקש. "בכיף" עניתי, מעביר את ידיי לאורך רגליה החטובות, מהשוק, אל הברך, אל הירך. תפסתי את התחתונים בשתי ידיי משניי הצדדים ומשכתי למטה. חושף את הכוס הרטוב שלה לאוויר הלילה החמים. חיוכה התרחב ופניה עטו ציפייה. הצמדתי את שפתיי לשפתי הכוס הרטוב של אנה מרגיש אותן נרטבות. מנשק מעט את השפתים, ערוותה מלטפת את פניי בתשוקה. הרחקתי את שפתיי, מלקק אותן, טועם את טעם נוזליה והם כמו מים לצמא. חוזר לנשק, מרים את רגליה בפישוק רחב אל חלון העמדה. מחדיר את שפתי לתוכ

 

[טיפה מרה]

טרילוגיית "אנה" - חלק א` המשך 3

מחדיר את שפתיי לתוכה, מוצץ ומלקק את המיץ של הכוס שלה. הלשון שלי מטיילת בתוכה למעלה ולמטה, מלקק ומלטף את שפתיי הכוס שלה בשתיי אצבעות מחוספסות. אנה נאנקת בהנאה, משתדלת ללא הצלחה לגנוח בשקט. היא מלטפת את רגליה ואז תופסת את ראשי, מצמידה אותי אליה כמבקשת שלא אעז להפסיק. ואני ממשיך, שתי האצבעות שלי חודרות מעט לתוכה, שפתיי מוצאות את הדגדגן ומוצצות אותו, אני מרגיש את הרעד עובר בגופה, כל שריריה מתכווצים, גופה נדרך, היא מצמידה אותי חזק ואני יונק את מיציה בצמא. ואז מגיע הפיצוץ, מעביר גלים של חשמל, תשוקה ועונג בכל גופה שמתכסה צמרמורת "אההההההה" היא פולטת וגומרת לי בפנים ועודני מלקק אותה. השחר מתחיל לעלות, עוד מעט יבואו להחליף אותי. כל גופה רפוי עכשיו והיא מעט מסוחררת, מניחה את רגליה על כתפיי. ואני לא מפסיק ללקק אותה, בעצם אלו יותר ליטופים עדינים ומרגיעים, היא מלטפת את שערי. אני מחדיר שתי אצבעות לתוכה, מזיין אותה לאט. "גמרתי" "אני יודע"

 

[טיפה מרה]

טרילוגיית "אנה" - חלק א` הסוף.

"גמרתי" "אני יודע" היא מסתכלת עלי במבט תוהה. אני שותק. האצבעות שלי עדיין מזיינות אותה לאט. "מה? שוב?" אני לא עונה רק האצבעות שלי מתחילות לעבוד ביתר מרץ. אנה שומטת את ראשה לאחור, מתענגת על אורגזמה שלישית שכבר מתגבשת ובאה. אני מנשק את ערוותה, מסניף את ריחה. השמש עוד לא יצאה אבל השמיים כבר בהירים, אני שומע קולות של בוקר מהמוצב למטה. האצבעות שלי חודרות אליה שוב ושוב, אני מכוון אותן כך שישפשפו את הדגדגן שלה בלי הפסקה. והיא גמרה שוב, נושכת את שפתה שלא לצעוק. "אלדד, אני תוך 3 דקות אני מחליף אותך, אחי" אני שומע מלמטה. אני נפרד מאיברה הבוער והרטוב בנשיקה קטנה. מביט באנה. אני חושב שכדאי שתתלבשי. אני אומר בחיוך.אנה מתלבשת; מכנסיים חולצה גרביים נעליים. "אני חיבת לך" היא מחייכת והולכת. חבר שלי בא ומחליף אותי. אני יורד מהמגדל. הוא צועק לי מלמעלה "אח שלי, יש`ך משהו לספר לי?" אני מביט למעלה - הוא מנפנף בזוג תחתונים לבנים ורטובים... בקרוב חלק ב

 

[על כל הקופה]

חזק ומחרמן

 

[טיפה מרה]

לא אהבתם את סיפור אנה? בקושי תגובה.

 

[צוק איתן]

דווקא כן. אבל לא הבנתי

את סדר הפרקים וחלקי הפרקים. למה לא תפרסם את הכל בהודעה אחת מסודרת?

 

[בת מלכה]

../images/Emo48.gif יקר שלי

ימי הצבא העליזים... הייתי חולה, סליחה על האיחור בתגובה

 

[הגחלת הלוחשת]

לפעמים יש תחושה ש

שמעלים לכאן משהו ואף אחד לא מתייחס או לא אוהב את מה שכתבנו -כי אין תגובות . והקריאה שלך של "אף תגובה אף אחד לא אהב את אנה" רק מחזקת גם אצלי את התחושה הזאת . יש כמה אפשרויות א. או שלא אוהבים -במקרה שלך אהבתי ואכן חטאתי שלא כתבתי ב. או שלא מרגישים צורך להגיב - ואם זאת לא היתה יצירה אלא העלאת נושא בפורום אקטואליה אז מילא , עוד אפשר היה להחליק את זה . אבל כשמדובר ביצירה ואין כל ביקורת ( ותהיה טובה או רעה )זה מוציא את החשק לכתוב שוב .

 

[טיפה מרה]

../images/Emo39.gifהשמח שהבראת

אכן חסרת לי... דרך אגב אני מניח שלא יצא לך לראות את הסיפור שלי "המילים שהיא לחשה" חבל, הוא נכתב בהשראתך. ברוכה השבה ודרך אגב, נסיכות לא מבקשות סליחה - הן יודעות שאין צורך - כולם סולחים להן תמיד ואני איני יוצא מן הכלל פה.

 

[בת מלכה]

I just did

בהמלצתך. מדהים! אין לך מושג מה עשית לי בכלל. תתקרב, אני אלחש לך באוזן...

 

[טיפה מרה]

אם לא תרצי בי אני אלך

את צועקת - אני בא את לוחשת - אני בא אין תקווה - אני בא ... תרקדי איתי ...

 

[בת מלכה]

ולס או סמבה?

 

[bugbuster]

אכן. העדר תגובות הוא מהמתסכלים

שישנם לכותב. למען ההגינות חייבים לציין שאי תגובה הריהי גם תגובה, אלא שראוי לסייג זאת ואולי לנסות להעמיד במקום. משהו מאוד כוחני בתגובות בפורומים. לפני היות הרשת מה היו עושים בעלי דחפי כתיבה, שולחים בהיתרגשות רבה ובנהמת לב ממש מעטפה לעורך עיתון / מוסף / או הוצאת ספרים. ממתינים זמן רב לתשובה שכשנתקבלה הייתה פעמים רבות קרה ומעקרת ממש. ההגבה באינטרנאט היא מיידית. ואין כאן גורם וצינור ביניים של עורך או הוצאה לאור כחוליה מתווכת, אלא ישירות לעיני הקוראים עצמם. כלומר הכתיבה נחשפת מיד לקהל המגיב בו במקום או איננו מגיב. המחמיר יראה באי התגובה תגובה. הפטליסט גם יראה בה הוכחה ניצחת לכישלון, והרי אין זה כך. ניתן לדעתי לחשב מיספרית את יחס הקוראים למגיבים, והוא יהיה פסיק פסיקו של פסיק להערכתי. קל להגיע לנתון הזה, כיוון שכל הפורומים נמצאים תחת מנייה, וכל כניסה נמנית. חלוקת מיספר הכניסות למיספר התגובות תביא לדעתי לא רק למיספר ליחס הפשוט הזה אלא לדבר מה נוסף, לו יושווה בשאר האתרים, ליחס קבוע בדרך כלל. להערכתי ממש קבוע. קונסטנט. לו כך הדבר הרי התשובה כבר איננה ברגישות גולשי פורום זה או אחר אלא תופעה סוציולוגית היתנהגותית. לגבי פורום כמו פנטזיות מיניות, ישנה כנראה בעיה נוספת. רבים נוטים לא להודות בפנטזיות המיניות שלהם, (מה שמהווה נקודת מחשבה עצומה כשלעצמה!) ובכך ממעיט מהכתובים מלכתחילה, ובו בזמן גם מהמגיבים, שהרי לו הגבתי היזדהיתי, הודתי בפנטזיותי הדומות בפרט או בפינטוזי המיניים בכלל. הדוגמא של טרילוגית אנה מדברת בעד עצמה. הכתיבה טובה. וכאן המקום חגי להעיר לך, אנא ערוך את הכתיבה. העלה את כל הכתיבה על ממסמך וורד וספור תווים. נפח התווים בתפוז מניח את הדעת ועומד על 6500 כמדומני. זהו נפח משמעותי, המאפשר רציפות ורהיטות טובים. להלן נתוני הכתיבה שלך כולה, מילים 776 תווים (ללא רווחים) 4203 תווים (עם רווחים) 3432 (בפועל יימצאו פחות תווים כייוון שתחלית כל פרק חזרה על מיספר מילים בחפיפה.) הווה אומר כל ההודעות כולן בטריךלוגית אנה ניתנות להעלאה בהודעה אחת. העיר נכון צוק איתן על אי הסדר. החשובה ביותר היא תגובתה של גחלת לוחשת. גחלת בכנותה מכה על חטא אי התגובה. האמירה הזו מחייבת ניתוח. גחלת איננה מגיבה רגילה, כיוון שהיא עצמה כותבת. ככזו היא מודעת היטב למהו היצר והדחף ממש אי שקט של כותב לעקוב אחר התגובות שניתקבלו. כלומר גחלת איננה מגיבה / לא מגיבה "אופיינית" מתוך המאות והאלפים שקוראים ולמעט מניית הסטטיסטיקה איש לא יודע מה עבר בליבם כשניכנסו קראו, (היתגרו,) והלכו ויצאו ללא מילה. קל יהיה להיתפס להאשמות "תרבותיות" או אחרות, אינני ממהר אליהן. הייתי שמח לדעת כיצד הדברים "בתרבויות" אחרות, ולא אתפלא אם ישנו מיתאם או אף חפיפה באותו יחס קורא / מגיב. מילה אישית, כמנהל פורום אינני מגיב לכל כתיבה. אולי חלומו של מנהל פורום הוא שכל כתיבה תיזכה לתגובות רבות מבלי שיצטרך הוא להיות פעמים רבות מגיב ראשון או אף כמעט יחיד. בנוסף, אני ממתין פעמים רבות לסוף השירשור, במיוחד אם מצויין שהמשכים יבואו. ואם בתגובות עסקינן, הכתיבה טובה. אלמנט ההפתעה בניפנוף התחתונים ביד החייל המחליף כתוב היטב, ואכן נותן טעם של כן להמשך.

 

[p n i n u s h]

צודק באגי

אני מאלה שקוראים המון וכמעט ולא מגיבים לא יודעת למה לא מגיבה לא ניתחתי את הסיבה אבל אוהבת להיות פה אתם כותבים נפלא תמשיכו

 

[מודה ועוזבת]

אנה לא גומרת אנה מאחרת....

אתה רואה?שווה להתבכיין לפעמים. הסיפור מהמם.אני בכל אופן נמנעתי גם כן מלהגיב. יש לי סיפור דומה. יאללה חייבת לעוף להופעה של משינה. אוהבת'כם. שבוע טווווווווווווווווווווווב.

 

[טיפה מרה]

תודה תודה תודה

כמה דברים: 1. סליחה שהתבכיינתי (פשוט חשבתי שאולי אתם כבר לא אוהבים אותי...) 2. מצטער על הבלאגן - זה באמת לא היה בכוונה האמת שאין לי מושג מה עשיתי לא נכון - אני די גרוע במחשבים (אבל מחר יוצא לקורס!!!) 3. הסיבה שאני כותב את ההמשכים בתגובות היא בגלל שאת רוב הסיפורים אני כותב בפלאפון ושם אין כמעט מקום. 4. הימים האחרונים קצת מטורפים לכן עובר קצת זמן בין כתיבה לכתיבה ולעיתים אני נאלץ לעצור באמצע... 5. אני אוהב את כולכם מאוד מאוד... אתם גדולים... כולכם...באמת!!!

 

[blackwedding]

תתבכיין...

תרגיש חופשי; גם בשביל זה אנחנו כאן ! לפעמים אני גם מרגיש אכזבה מחוסר תגובות, אבל לפעמים, צריך לשים דברים בפורפוציות; אני כותב כאן, משתף אתכם, ברגשות, בתשוקות, בפנטזיות/מציאות שלי; לפעמים באמת חשוב לי לדעת מה אנשים חושבים, שיגיבו, שיתנו לי את תשומת הלב הקטנה הזאת שגורמת לי לחייך ולרצות להמשיך לכתוב; אבל... תמיד אני כותב מתוך דחף לשחרר משהו שיושב ל בבטן וזה היתרון הגדול,אם או בלי תגובות. מודה, שהרבה פעמים, אני מתרגש, כמעט נחנק (במובן החיובי של המילה) ולא תמיד יודע איך להגיב, מה לכתוב... (נו, טוב, גם מתבייש לפעמים), אז קח את זה באיזי, איש, אתה עושה עבודה נפלאה! בהזדמנות זאת, תרשו לי להודות לכל מי שהשאיר לי הודעות השבוע, הצלחתם לרגש אותי ולגרום לי להסמיק, תודה, תודה, שולח חיבוק וירטואלי לכוווולם שבוע טוב

 

[הגחלת הלוחשת]

טיפה אמרת

דברים שנוגעים לכולנו , זו אינה התבכיינות . כל כותב שמעלה יצירה ומשתף בחוויה , פנטזיה , מצפה לשמוע תגובה . כשהיא נעלמת ושוקעת כאבן שאין לה הופכין , זה מבאס וה"התבכיינות " שלך שבעיני בכלל לא התבכיינות היא כמיהה לביקורת . כולנו ככותבים מוצאים את עצמינו כמהים לביקורת . כשאני כותבת את המילה ביקורת הכוונה גם לביקורת בונה שממנה מפיקים טיפים שיכולים לתת לנו כלים לכתיבה הבאה . ואני לא מסכימה איתך באגי בעניין שחוסר תגובה גם היא סוג של תגובה, זאת לא תגובה , לפחות לא כולם יפרשו אותה כך ועדיפה בעיני התגובה הכתובה מאשר הדממה .