טריו
מתוק
נשענת על הקיר, מחוספס לי בגב אבל מתוק לי בלשון.
לשון כרוכה בלשון, יש לך טעם אוורירי כזה, כמו העננים הרכים שהתפזרו הבוקר בשמים, לבנים ומצפים, ממש כמוני.
הידיים שלך שוקדות על קילוף השכבות ממני, לאט.
הידיים שלי מטיילות לך על העורף, על המצח, על הכתפיים, במורד החזה, מתחפרות בבטן הקשה שלך.
אוהבת לחמוד אותך עם ידי החוקרות, ממששות, מוודאות שלא חסרה אף קוביה בחפיסת השוקולד שלי.
מלוח
עכשיו כולך בתוך פי הפעור.
אתה מבין שהגעתי לשלב בו אני פאסיבית לגמרי, בו הפכתי ללוע, ותו לא. אתה אוחז בשערותי כבמושכות, ומדהיר את הסוס הגזעי שלך במסלול. מעגלים אין כאן, רק פנימה והחוצה, במהירות גוברת, אתה ארוך, מתי גדלת כך? מוצאת את עצמי תוהה איך הגוף יודע לבד להכניס חמצן דרך האף כשחלל הפה פשוט לא יכול להועיל לזה...
והטעם שלי,
שנמרח לי על כל הבלוטות בלשון המתלפפת על הזין שלך.
איזה מן טעם יש לי בעצם?
קצת מלוח, קצת....אין לי מילים לטעם הזה....
אילו מחשבות משונות יש לך בזמן הזה שהזין העבה והארוך שלו שהרגע היה בתוכך, מנסר את הפה שלך עכשיו לשניים?
שתי נשים מתגוששות זו עם זו בתוכי, האחת, מזדיינת, השניה מנתחת, אומרת המזדיינת למנתחת תלכי כבר להזדיין!!!
מריר
הפכת אותי לגמרי, לוחש לי באוזן מילים ששולחות זרמים של חשמל מעצם העצה עד עצם הזנב.
אומר לי ׳קוס׳ אומר לי ׳תחת׳, אני לא ממש במצב של עיבוד נתונים.
עכשיו אני נדפקת.
חזק.
אתה חובט בי עם האשכים.
הלבה הרותחת בתוכי עוטפת אותך בחמימות המבעבעת, גופך הנחשי על גופי השרוע, נמעך תחתיך לכל אורכו.
האגודלים שלך לשים את פלחי ישבני, אצבעותי אוחזות כצבת את הדגדגן התפוח, הפועם.
אתה בשלך ואני בשלי.
אני נמסה,
אני שלולית,
בעצם ביצה....
ערמה של איברים ונוזלים, ואתה מגיח לפתע החוצה ובידך הבטוחה בעצמה מורח את נוזלי על הנקב המכווץ.
חודר באחת, בלי להזהיר, הגרון שלך מפיק צלילים של תשוקה, אני נוהמת, החיה שבי כבר מזמן לקחה פיקוד.
מנסה להרים את האגן, להיטיב עם החדירה החזקה שלך, אך לשווא, אתה כבד ואני מרפה...
האצבעות שלי שורפות אותי, אני בתוך עצמי, באקסטזה שלי, לא שמה ליבי אליך, לתנועותיך שדועכות בהדרגה.
מתכווצת ורועדת חליפין, התודעה שלי מגיחה שוב.
מרגישה איך אתה מנשק אותי בעורף, בכתפיים, מלטף ברכות, שמוט, עדיין בתוכי, אך גופך כבר רפוי.
בגל הרעידות האחרון, אני מצליחה סופסוף לנשום, דרך סבך שיערי הסתור, הדבוק לפני.
רפויה עכשיו.
נושמת.
מלקקת שפתיים יבשות,
ממוטטת תחתיך,
זוחלת חזרה למציאות.
מתוק
נשענת על הקיר, מחוספס לי בגב אבל מתוק לי בלשון.
לשון כרוכה בלשון, יש לך טעם אוורירי כזה, כמו העננים הרכים שהתפזרו הבוקר בשמים, לבנים ומצפים, ממש כמוני.
הידיים שלך שוקדות על קילוף השכבות ממני, לאט.
הידיים שלי מטיילות לך על העורף, על המצח, על הכתפיים, במורד החזה, מתחפרות בבטן הקשה שלך.
אוהבת לחמוד אותך עם ידי החוקרות, ממששות, מוודאות שלא חסרה אף קוביה בחפיסת השוקולד שלי.
מלוח
עכשיו כולך בתוך פי הפעור.
אתה מבין שהגעתי לשלב בו אני פאסיבית לגמרי, בו הפכתי ללוע, ותו לא. אתה אוחז בשערותי כבמושכות, ומדהיר את הסוס הגזעי שלך במסלול. מעגלים אין כאן, רק פנימה והחוצה, במהירות גוברת, אתה ארוך, מתי גדלת כך? מוצאת את עצמי תוהה איך הגוף יודע לבד להכניס חמצן דרך האף כשחלל הפה פשוט לא יכול להועיל לזה...
והטעם שלי,
שנמרח לי על כל הבלוטות בלשון המתלפפת על הזין שלך.
איזה מן טעם יש לי בעצם?
קצת מלוח, קצת....אין לי מילים לטעם הזה....
אילו מחשבות משונות יש לך בזמן הזה שהזין העבה והארוך שלו שהרגע היה בתוכך, מנסר את הפה שלך עכשיו לשניים?
שתי נשים מתגוששות זו עם זו בתוכי, האחת, מזדיינת, השניה מנתחת, אומרת המזדיינת למנתחת תלכי כבר להזדיין!!!
מריר
הפכת אותי לגמרי, לוחש לי באוזן מילים ששולחות זרמים של חשמל מעצם העצה עד עצם הזנב.
אומר לי ׳קוס׳ אומר לי ׳תחת׳, אני לא ממש במצב של עיבוד נתונים.
עכשיו אני נדפקת.
חזק.
אתה חובט בי עם האשכים.
הלבה הרותחת בתוכי עוטפת אותך בחמימות המבעבעת, גופך הנחשי על גופי השרוע, נמעך תחתיך לכל אורכו.
האגודלים שלך לשים את פלחי ישבני, אצבעותי אוחזות כצבת את הדגדגן התפוח, הפועם.
אתה בשלך ואני בשלי.
אני נמסה,
אני שלולית,
בעצם ביצה....
ערמה של איברים ונוזלים, ואתה מגיח לפתע החוצה ובידך הבטוחה בעצמה מורח את נוזלי על הנקב המכווץ.
חודר באחת, בלי להזהיר, הגרון שלך מפיק צלילים של תשוקה, אני נוהמת, החיה שבי כבר מזמן לקחה פיקוד.
מנסה להרים את האגן, להיטיב עם החדירה החזקה שלך, אך לשווא, אתה כבד ואני מרפה...
האצבעות שלי שורפות אותי, אני בתוך עצמי, באקסטזה שלי, לא שמה ליבי אליך, לתנועותיך שדועכות בהדרגה.
מתכווצת ורועדת חליפין, התודעה שלי מגיחה שוב.
מרגישה איך אתה מנשק אותי בעורף, בכתפיים, מלטף ברכות, שמוט, עדיין בתוכי, אך גופך כבר רפוי.
בגל הרעידות האחרון, אני מצליחה סופסוף לנשום, דרך סבך שיערי הסתור, הדבוק לפני.
רפויה עכשיו.
נושמת.
מלקקת שפתיים יבשות,
ממוטטת תחתיך,
זוחלת חזרה למציאות.
