טריוויה

טריוויה

שאלה אחת, תשובה אחת. תמה תקופה, תם פרק. עכשיו, מי יודע לאן הולכים מכאן. כבר כמה ימים מרגישה שונה, מרגישה שביני לבינך זה לא מה שהיה קודם. מרגישה שמשהו השתנה. ניסינו להתחמק מזה, ניסינו לדבר על זה, ניסינו…. שאלה אחת, תשובה אחת. נגמר. משהו בפנים נשבר. ביני לבינך, היה רק הווה. לא עבר, לא עתיד, רק הווה. עכשיו חוזרת במחשבות לעבר שלי ושלך, להווה. לעתיד. יש עתיד? אפשר בכלל לדבר על עתיד? שאלה אחת, תשובה אחת….. עכשיו נשארת, עם המון שאלות… בלי תשובות בכלל. שאלות ששואלת את עצמי, שאלות שכבר לא אשאל אותך. חוקי המשחק השתנו. עכשיו הדברים נראים כל כך אחרת, הכל כל כך לא ברור יותר. שאלה אחת, תשובה אחת. הרבה יותר ברור. רק שאלה אחת…… למה? למה הייתי חייבת לשאול? "לימים זה נשכח כאיננו אבל כשהערב אורב אומר לך כך בינינו פחות אבל כואב על מה שנפצע בי, נפצע והגליד כמעט ואינני חושב לומדים לחיות עם זה ככה פחות אבל עוד כואב עם כוס ורקיק אפשר להמתיק אין קץ לבריחות זה לא נעלם רק רחוק או נרדם וכואב אבל פחות לא נעלם רק רחוק כואב אבל פחות" מילים – יהונתן גפן
 

האלי

New member
בבדידות האנשים יוצאים קשים

מעטים יוצאים ממנה נשכרים יש הפוחד מהדממה, יש המגלה בה נחמה... (לא יודע מי כתב, לא בטוח שציטטתי נכון) אבל בעיני השיר הזה כל כך מתאים לכאן ועכשיו.
שלך, האלי.
 
../images/Emo7.gif לפחות טוב שזה נגמר..........

הווה ללא עבר.....מוסכם. הווה ללא עתיד.....אסון בהווה. כואב------- אבל טוב, אפילו - מצויין, שזה נגמר. נגמר עכשיו, ולא ב..עתיד. והיית חייבת לשאול, למען העתיד!
 

מייקי69

New member
לא טובה בטריוויה

ויושבת כבר איזה יומיים מול הטרוויה שלך. ויותר מיומיים מול זו שלי. וכן, זה כואב פחות, הרבה פחות. הרבה הרבה פחות. ובימים אלה, אני מוצאת את עצמי מתגעגעת. לכאב. כי איך אמא שלי היתה אומרת? לפעמים מספיק שיכאב, כדי שתדע שאתה חי ומרגיש. לא יאומן, אני חושבת לעצמי, אבל לפעמים עדיף הכאב - על מצב של "אין-תחושה".
 
למעלה