ק צ ת מ ה כ ו ל
New member
טריגר
גוף צמוד לקיר, פנים מופנות לכיוון המראה. עיניים מופנות לכיוון הריצפה, עם הזמן עולות למעלה ולמעלה. דואגות שהן רואות הכול. רואות, ונגעלות. למעלה - למעלה - אני כבר כולי מלאה בגועל. ואז זה קורה- עיניים פוגשות עיניים בהשתקפות של המראה. העיניים שלי נראות עצובות מאי פעם, אני חושבת. המבט שלי מלא בכל כך הרבה בושה, פחד.. פחד גדול יוצא מהם. אני משמיטה את מבטי מטה שוב. ההתמודדות עם המבט שלי קשה מנשוא. כל השומן, כל הכאב.. זה נראה עוד יותר נורא ממה שהיה לפני שראיתי את עיניי במראה. דרך ההשתקפות של המראה, מבטי תופס בטעות תמונה ישנה שלי מפעם.. חיוך קטן שמלווה בגיחוך ובו בזמן געגוע קטן לעצמי, מתוך המחשבה על האדם שהייתי פעם. איך גרמתי לה לברוח, ואיך משום מה אני לא באמת רוצה אותה פה שוב, למרות הגעגוע. אני מלאה באכזבה, בכאב. אני מיואשת מעצמי ומחיי. נהייתי עייפה מדי, ועצובה מדי, בשביל להיות מוכנה ויכולה להמשיך הלאה. עיניים פוגשות עיניים שוב.. מה קרה לך, אני חושבת בפחד גדול. לשנייה אפילו הטעתי את עצמי. כמעט נפלתי בשקרים שאני מספרת, אבל לא. אני יודעת את האמת. אני יודעת שלמרות כל המסכות שאני שמה עליי, וכל החומות וכלובים שאני מוודא שנמצאים סביבי- אני בסך הכול ילדה קטנה ומפוחדת, שפשוט יותר מדי מבוהלת בשביל להיות מי שהיא באמת. i'm just a little girl, cries in a face of a monster, who lives in her dreams. but is their anyone out there, cause it's getting harder and harder to breathe.
גוף צמוד לקיר, פנים מופנות לכיוון המראה. עיניים מופנות לכיוון הריצפה, עם הזמן עולות למעלה ולמעלה. דואגות שהן רואות הכול. רואות, ונגעלות. למעלה - למעלה - אני כבר כולי מלאה בגועל. ואז זה קורה- עיניים פוגשות עיניים בהשתקפות של המראה. העיניים שלי נראות עצובות מאי פעם, אני חושבת. המבט שלי מלא בכל כך הרבה בושה, פחד.. פחד גדול יוצא מהם. אני משמיטה את מבטי מטה שוב. ההתמודדות עם המבט שלי קשה מנשוא. כל השומן, כל הכאב.. זה נראה עוד יותר נורא ממה שהיה לפני שראיתי את עיניי במראה. דרך ההשתקפות של המראה, מבטי תופס בטעות תמונה ישנה שלי מפעם.. חיוך קטן שמלווה בגיחוך ובו בזמן געגוע קטן לעצמי, מתוך המחשבה על האדם שהייתי פעם. איך גרמתי לה לברוח, ואיך משום מה אני לא באמת רוצה אותה פה שוב, למרות הגעגוע. אני מלאה באכזבה, בכאב. אני מיואשת מעצמי ומחיי. נהייתי עייפה מדי, ועצובה מדי, בשביל להיות מוכנה ויכולה להמשיך הלאה. עיניים פוגשות עיניים שוב.. מה קרה לך, אני חושבת בפחד גדול. לשנייה אפילו הטעתי את עצמי. כמעט נפלתי בשקרים שאני מספרת, אבל לא. אני יודעת את האמת. אני יודעת שלמרות כל המסכות שאני שמה עליי, וכל החומות וכלובים שאני מוודא שנמצאים סביבי- אני בסך הכול ילדה קטנה ומפוחדת, שפשוט יותר מדי מבוהלת בשביל להיות מי שהיא באמת. i'm just a little girl, cries in a face of a monster, who lives in her dreams. but is their anyone out there, cause it's getting harder and harder to breathe.