טריגר...

טריגר...

במסגרת שיעורי ההילינג שלי אני נעשית מאוד מודעת להרבה מאוד דברים שאני עושה...
דברים שבעבר הייתי קצת פחות מודעת אליהם...
פתאום הכל צץ לי מול העיניים, הסיטואציות שאני נמצאת בהם
התגובות שלי לסיטואציות האלה...
ואחד הדברים הבולטים שככה הזדקר יותר מכולם...
ההורות שלי...
פתאום שמתי לב שהרבה דברים שאמרתי לעצמי שאין מצב שאתנהג כמו אמא שלי...
אני מוצאת את עצמי מתנהגת בדיוק כמוה, מגיבה אותו הדבר כמו שהיא הגיבה לאותן סיטואציות...

תמיד חשבתי שאני מתנהגת אחרת לגמרי, מגיבה אחרת לגמרי...
ופתאום זה לא.....

מעניין...
 
עוד מעט תגלי

שאת גם עושה תנועות שהיא עושה
ואני לא מתכוון להנפת אצבע משולשת למי שחותך אותך בכביש
 
אצלי זה שונה מהרוב

אני לא מדברת על הקלישאות הרגילות (אם תלך חולה תהיה חולה), אבל אני מגלה שהמון דברים שנאמרו לי היו נכונים, וכל מיני הבטחות שעשיתי (אני לא אהיה כמו ההורים שלי), התגלו כבלתי ישימות, כי לא תמיד יש דרך אחרת נכונה, או טובה יותר.
אני מוצאת את עצמי מכריחה את הילד שלי להכין שיעורים, למרות שכילדה ואף כמתבגרת הבטחתי לעצמי שאתן לילד שלי להחליט לבד אם הוא רוצה ללמוד, אבל היום אני מביטה בילד הזה, שלפעמים יכול להיות כל כך בוגר ומבין ולנהל שיחה של גדולים, אבל עדיין חושב שלבהות במסך, מכל סוג שהוא 7 שעות ביום זה הגיוני, ופתאם נהיר וברור לי שלא כך.
חשוב ללמוד, להחכים, לפתחא ת המחשבה והחשיבה, לא רק בעזרת למידת לוח הכפל, אבל גם, בין היתר, ככה.
אני לא נלחמת בתופעה הזו , של להיות כמו הוריי, כי היא לא מרפיע לי, כל עוד היא מגיעה ממקום טבעי וכל עוד זה מרגיש לי נכון.
 
עוד בילדותי הייתי טיפוס שיטחי

בגלל היותי טיפוס שיטחי מעולם לא התעמקתי באיך אני אהיה הורה ואם אהיה שונה מהורי


יש יתרונות בשטחיות המוח פנוי להתעסק בחזה של...
 
למעלה