טריגר

[טל1411]

טריגר

(חדשה)

אני לא יודעת מאיפה להתחיל. אבל ננסה.
אני בת 14. כולה כיתה ח'. אתן יכולות לצחוק ולהגיד שמה אני מבינה ומה כבר עברתי ושאני קטנה
אבל
אני חייבת לפרוק איפשהו
אז כן
גם אני הגעתי למקום הזה של פגיעה עצמית והפרעות אכילה
כבר שנתיים ככה
היו תקופות שהצלחתי להילחם בדחפים לחתוך או להקיא או לא לאכול

ואני בת 14
אני לא אמורה להיות במקום הזה
אני אמורה להנות מהחיים ולצחוק ולחייך (ולא חיוך מזוייף)

ואל תחשבו להפנות אותי לטיפול
אני לא אגיד להורים שלי ''אני מטומטמת עם הפרעות ואני צריכה פסיכולוג''

אני לא יודעת אם תתייחסו
אבל
וואל
הייתי צריכה לפרוק איפושהו....

 

[Blackbird fly]

היי טל

את צודקת בזה שאת לא אמורה להיות במקום הזה, שאת אמורה להנות מהחיים, אף אחת לא אמורה להיות במקום הה.
אני יודעת שכתבת שלא נכתוב את זה, אבל באמת באמת שאני מציעה לך לפנות לטיפול. זה מאוד יכול לעזור, שיהיה שם מישהו בצד שלך ויוכל להכיל את זה. קשה להסתיר את זה מכולם כל כך הרבה זמן. קשה להישאר עם זה לבד. יש מישהו אחד בעולם שיודע?
זה שאת עם הפרעות אכילה לא אומר שאת מטומטמת, כמו שאת לא חושבת שאנחנו מטומטמות (ממ. אני מקווה לפחות?), וגם אנחנו מופרעות אכילה.
תחשבי על זה...
וברוכה הבאה.
יש פה בנות מקסימות וחכמות שיודעות לכתוב דברים שמאוד עוזרים,
הפורום הזה מאוד תומך ולי, בכל אופן, מאוד עוזר...
תרגישי טוב.

 

[תמרה45]

הי טל

כואב לי לשמוע על המקום שלך..
נשמע שאת בדיוק יודעת מה זה להיות מופרעת אכילה עם החיוכים המזוייפים..
כ"כ מוכר..
אני היום לא עד הסוף נמצאת במציאות חיים בריאה וטובה
אבל לפחות אני יכולה לומר לך שאני יודעת על אותם התחושות שאת מתארת
של עצב, ומירמור, ותסכול,
שזה לא צריך להיות ככה, ממש כמו שאת אומרת,
אלו לא הדברים שאת צריכה להרגיש.
וזה לדעתי, קודם כל משהו שאת צריכה להבין ולהיות נאמנה לו.
תשאלי את עצמך את השאלה "איך אני יכולה לעזור לעצמי כדי לא להרגיש את הדברים האלו? מה אני צריכה לעשות ואיך?"
לי עצמי יש הורים שלא קיבלו / מקבלים את המחלה שלי.
יש הרבה מלחמות.
אני היום כבר מבינה את זה, שההורים שלי לא רוצים להבין, אבל אני יודעת שזה שהם לא רוצים להבין זה לא כי אני מטומטמת אלא כי הם רוצים לא להבין..
יכול להיות שההורים שלך ילחצו.
לדעתי את צריכה למצוא אדם רגוע ושלו, אולי היועצת, מדריכה, מחנכת, אדם שברוגע ונחת יוכל לחשוב איתך איך אפשר להוביל אותך כדי להרגיש טוב יותר.. ולבחון למה בכלל הגעת למצב הזה.. זה לא הגיע ונולד לבד..
מעולה שכתבת,
אני מקווה שבאמת תצליחי לקבל את התמיכה שאת יכולה לקבל פה,
ולהשתחרר מכבלי המחלה הזו בקרוב..
את צעירה ובאמת דברים יכולים להשתנות אצלך ולהיות אחרים...
חיבוק!!

 

[נוגה 1234]

מבינה אותך (אולי ט').

(סורי מראש אם התגובה שלי לא תהיה הדבר הכי ברור או מסודר בעולם..
התגובה שלך תפסה אותי ברגע קשה בעצמי. אבל כ"כ מבינה אותך שהרגשתי חייבת לענות..
אני בת 17, ואני שנה עם הפרעת אכילה ופגיעה עצמית.
אני כ"כ מבינה תהרגשה של הפער בין מה שאמורים להיות-
הלחייך מבחוץ כמו כולם, בזמן שאת שבורה מבפנים.
מישהו יודע על מה שאת עוברת? כאילו, אפילו לא בקטע של טיפול, חברות? אח/אחות?
איזה מבוגר שאת סומכת עליו?
אני כ"כ דפוקה ומפגרת, שגם קודם הייתי אצל פסיכולוג ופסיכיאטר בגלל דברים אחרים (הספקתי לעבור כבר כמה דברים בחיים האלה),
ובזמן שההפרעה פרצה, לפני שנה, כבר רצו ישר לשלוח אותי לאשפוז.
אני זוכרת את הפגישה הזאת, שהפסיכיאטרית החליטה שפותחת הכל מול ההורים-
צומות, צמצומים, הקאות, פגיעה (ואפילו קצת אובדנות) (כן, את בטח תחשבי שאני משוגעת.)
ואני זוכרת איך באמצע הפגישה הלכתי לשירותים וחתכתי.
אבל לא מזמן, אני ביקשתי ממבוגר שאני סומכת עליו, מרצוני, שיפתח את זה בשבילי.
והייתה שיחה. ושוב שאלות על אשפוז. אבל הבנתי שאני לא יכולה להמשיך ככה.
בקיצור, הפואנטה של זה הייתה, שאני יודעת שאי אפשר לבוא ולהגיד להורים כמו שהגדרת את זה "אני מטומטמת עם הפרעות ואני צריכה פסיכולוג", אבל יש לא מעט דרכים (יצירתיות) לספר את זה בדרך אחרת.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אף אחת כאן לא תצחק עלייך.

זה לא מצחיק בכלל, להיות בת 14 ולסבול כל כך. כולנו יודעות כמה סבל יש בהפרעות אכילה, וחלקנו הגדול היינו שם כבר בגילך. כך שאין פה מה לצחוק, רק להזדהות, להזכר, ולכאוב איתך ובשבילך.

לצערי, בלי עזרה של המבוגרים, המצב עלול רק להמשיך ולהחמיר.
אני מבינה את הפחד, זוכרת איך כשהייתי שם, רק טיפה יותר גדולה ממך, לא הייתי מסוגלת לדבר עם ההורים בכלל.
אבל בסופו של דבר השינוי קרה רק כשמבוגרים סביבי גילו ועזרו לי.
זה לא חייב להיות דרך ההורים-
זה יכול להיות דרך יועצת, דרך אחות גדולה, דודה או סבתא.
אפשר גם לדבר עם חברות ולבקש מהן לספר.
מה את אומרת? יש דרך שנראית לך?

תמשיכי לכתוב לנו. כולנו כאן רוצות לשמוע ולעזור.