טריגר.

glychinenoodles

New member
טריגר.

זה לא פייר, זה בכלל לא פייר,
שכבר חמישה ימים כל מה שאני חושבת עליו זה שאני רוצה להרוג את עצמי
ושאסור לי לעשות את זה ושאסור לי לעשות שום דבר
והייתה לי שנה נקייה, מה פתאום עכשיו ונהדר, לא, אני לא בטיפול והפסיכיאטר לא יכול לתת משהו שבאמת ישנה את חוסר הרצון הזה
חוסר הרצון הזה להיות.

אני סתם מפחדת שיגמר לי הכח להחזיק את הכל חזק בפנים ואני אעשה איזה משהו ממש מטופש וממש שגוי.
אוף, כמעט ושכחתי עד כמה זה מתיש.
 

glychinenoodles

New member
אוף.

יצרתי קשר עם הפסיכיאטר שלי והוא לא מוכן לראות אותי, רק שאלך למיון ואני לא הולכת למיון, כי בתי חולים פסיכיאטרים ציבוריים הם מקום בו אנשים מתים בו בעודם בחיים (והלוואי ולא הייתי יודעת את זה). ובגלל שיש סימני אובדנות, הסכוי שאשלח לאחד גבוה מאוד.

אז אני בלי טיפול ותוהה מה לעשות.
מה נסגר.
 

hory0

New member
היי יקרה

אני שומעת את המצוקה שלך שזועקת מבין המילים, ואני מרגישה הרבה דאגה ורצון כנה לעזור לך. לדלות אותך מתוך הים הסוער הזה שאת טובעת בו. לתת לך להרפות מהכל, ופשוט למשוך אותך ולהביא אותך לחוף מבטחים. הלוואי והיתה לי הדרך.
ואני מצטערת כל כך שאין לי.

אני רוצה שננסה לחשוב ביחד,
קודם כל, אשפוז זו לא אופציה פסולה בעיניי כלל וכלל. וכן כשהמצוקה כל כך גדולה אולי נכון לחשוב על זה..רק לימים..רק לתקופה..את יודעת שבאשפוז מרצון את יכולה בכל רגע להחליט שאת פורשת. אך אחד לא כופה עלייך. אז למה לא לנסות?
ומה עכשיו, את מתפקדת? עם מי את? איך את יכולה לעזור לעצמך לא היכנע לדחף? לשמור עליך? ההודעה שלך מדאיגה.

ובערוץ אחר, אולי זה הזמן לטיפול אמיתי? לא רק לפסיכיאטר שנותן תרופות, שגם את וגם אני מבינות, שזה לא פותר הכל. שזה לא מחזיק. שזה לא נותן לך לנשום. ומותר לך לנשום יקרה..

שולחת הרבה כוחות,
תדעי שאני חושבת עליך.
 
הורי, אני לא יכולה שלא לתהות

וסליחה מראש על הנימה - אשפוז הוא לא אופציה פסולה בעינייך כלל וכלל?
אהמממ... איך את ממליצה בכזה חום על משהו שאת לא מוכנה בכלל לחשוב עליו בשביל עצמך?
ההודעות שאת כותבת כאן זועקות אשפוז כבר המון זמן. במיוחד ההודעה שהקפיצה רבים מאתנו, ההודעה האובדנית שכתבת פה רק לפני כמה ימים...
אז אולי כדאי לקחת את כל המילים היפות שכתבת כאן ולהפנות אותן כלפי עצמך?
שואלת את זה בהרבה אהבה ודאגה, ולא כדי להקניט. מקווה שתביני.
 

hory0

New member
זה לא השרשור שלי

 

glychinenoodles

New member
לצערי,

אשפוז הוא לא אופציה, משום שאם ישנם דחפים אובדניים שולחים בדרך לפסיכיאטרי-ממשלתי ולא למחלקה פתוחה נחמדה בתוך בית חולים רגיל. במיווחד באיזור אליו אני שייכת.

והייתי שם וזה ממש לא מה שאני צריכה. ואני לא רוצה להיות שם שוב. רק רציתי מרשם, קטן, חמוד כזה.

וטיפול יותר רציני יהיה כנראה בשבוע הבא, אם יהיה לי כח ללכת אליו. תודה.
 
אבל מה בינתיים?

איך תחזיקי מעמד עד הטיפול הרציני יותר?

נשמע כאילו את צריכה לשאול את הפסיכולוגית שטיפלה בך אם היא מתכוונת להפסיק לטפל בך או שחוסר הזמינות הוא פשוט חוסר זמינות. כי אם הוא אכן כזה, נראה לי שבלית ברירה תצטרכי לוותר על דברים בשגרת חייך כדי ללכת אליו למרות השעות הלא נוחות. אם לא, את צריכה למצוא טיפול חדש, ועדיף עכשיו. כבר דיברת עם כל המקומות אליהם הפנתה אותך secret self בזמנו? נשמע היה כאילו יש לה כמה רעיונות טובים.

ולגבי המחלקה בה מאשפזים אותך, אני שולחת מסר. אם אני לא טועה זה לא לגמרי האזור שלך אבל גם לא מאד רחוק ממנו.

חושבת עלייך.
 
למה הוא לא מוכן לראות אותך?

ואם הוא לא, הוא יכול להפנות אותך למישהו שכן?

אני מקווה שמאז ההודעה את מרגישה קצת יותר טוב.
מזכירה שהיו תקופות טובות יותר, שהיה קל יותר.
 

glychinenoodles

New member
רגרסיה, כנראה.

זה חלק מהמחלה או חלק מהחיים או גם וגם, אני באמת כבר לא יודעת.
 

glychinenoodles

New member
The Queen & The Soldier

The soldier came knocking upon the queen's door
He said, "I am not fighting for you any more"
The queen knew she'd seen his face someplace before
And slowly she let him inside.

He said, "I've watched your palace up here on the hill
And I've wondered who's the woman for whom we all kill
But I am leaving tomorrow and you can do what you will
Only first I am asking you why."

Down in the long narrow hall he was led
Into her rooms with her tapestries red
And she never once took the crown from her head
She asked him there to sit down.

He said, "I see you now, and you are so very young
But I've seen more battles lost than I have battles won
And I've got this intuition, says it's all for your fun
And now will you tell me why?"

The young queen, she fixed him with an arrogant eye
She said, "You won't understand, and you may as well not try"
But her face was a child's, and he thought she would cry
But she closed herself up like a fan.

And she said, "I've swallowed a secret burning thread
It cuts me inside, and often I've bled"
He laid his hand then on top of her head
And he bowed her down to the ground.

"Tell me how hungry are you? How weak you must feel
As you are living here alone, and you are never revealed
But I won't march again on your battlefield"
And he took her to the window to see.

And the sun, it was gold, though the sky, it was gray
And she wanted more than she ever could say
But she knew how it frightened her, and she turned away
And would not look at his face again.

And he said, "I want to live as an honest man
To get all I deserve and to give all I can
And to love a young woman who I don't understand
Your highness, your ways are very strange."

But the crown, it had fallen, and she thought she would break
And she stood there, ashamed of the way her heart ached
She took him to the doorstep and she asked him to wait
She would only be a moment inside.

Out in the distance her order was heard
And the soldier was killed, still waiting for her word
And while the queen went on strangeling in the solitude she preferred
The battle continued on
 
למעלה