טריגר

[sunin]

טריגר

הדבר הכי קשה זה להסתיר
לנסות שאף אחד לא ידע
אבל כולם יודעים, כולם מדברים, לכולם 'אכפת' כי זה חדש להם, הם מתעניינים, רוצים לשמוע על צרות של אחרת, על דברים חדשים שירתקו אותם
ואז להיות חכמים, רציניים, בעלי נסיון חיים ולהגיד דברים כמו את הורסת לעצמך את החיים... את יכולה לעשות את יותר יותר קל, תעשי ספורט..
לשמוע שצועקים לך לפתוח את הדלת, להפסיק, להראות כיאילו אכפת לך..


הולכת לסגור שבת. עם 2 חברים טובים שלי מהבסיס.
אני יודעת שהם לא יבינו... אני אתחנן שיפסיקו להציק ולהטיף לי. נמאס לי..זה קשה ומעצבן לנסות להסביר, למרות שאני לא חייבת לאף אחד הסברים.. שיעזבו אותי
דיייי!

 

[התקווה שבתוכי]

את יודעת

המחלה הזו לוקחת מהאדם הכל. הגוף, המחשבות, הרצונות, הרגשות - הכל מופנה לכיוון אחד ויחיד: להיות רזה לא משנה מה.
לאט לאט את מגלה שהמחלה לקחה דבר נוסף, את החברה שלך. אף אחד לא מדבר על מה שאת רוצה, אף אחד לא מצליח להבין את מה שאת אומרת/מרגישה. את בעצמך נעשית חסרת מנוחה ולא ממש מצליחה להיות יותר בחברה.
אם את רוצה שיבינו אותך, תסבירי. דברי כמו שכתבת פה. זו גם הדרך היחידה לבקש עזרה, לצאת מהגיהנום הזה.

את בטיפול?
את מבקשת עזרה?

 

[sunin]

אני לא רוצה עזרה

אני יודעת מה העזרה תעשה לי..
אני גם לא רוצה להתחיל להסביר לאנשים מה קורה איתי, הם לא יבינו. מי שלא נמצא בזה לעולם לא יבין. הם יגידו שהם מבינים אבל ימשיכו לנסות לדבר איתי על זה, לנסות למשוך פרטים נטו כי זה מרתק אותם.

אני רוצה שלא יציקו לי עם זה, תמיד אמרתי לעצמי שאני אעשה הכל כדי להסתיר את מה שאני עושה, אבל מצאתי את עצמי בלית ברירה.
לכן בבסיס שלי מודעים למצב..

אני בטיפול אצל פסיכיאטר וקב"ן, אבל לעיניינים אחרים, הציעו לי עזרה בנושא הזה, אבל סירבתי

 

[התקווה שבתוכי]

אני מראש מצטערת על השאלה שלי

אבל היא מחוייבת מציאות כאן...

אם את לא מחפשת עזרה ואומרת שטוב לך במצב שלך, למה את כותבת כאן?
לבוא לכאן ולשפוך את כל הכאב, לכתוב שאת סובלת ממשהו, ובו זמנית להגיד שאת לא רוצה לעשות עם זה כלום...

בזמנו הייתי בדיוק במקום שלך, קיטרתי ובכיתי אבל לא פעלתי בכלל. את יודעת מתי התחלתי להרגיש יותר טוב? כשקמתי והתחלתי לטפל במה שמפריע לי. טיפלתי בעצמי כי מגיע לי.