טריגר

TinaBa

New member
טריגר

http://youtu.be/j9tOQjKDO0g

לקום וללכת, לא לראות, ובטח לא לבכות
לרוץ, להתעייף, אסור לחשוב, אף פעם לא לטעות
לשתות ולעשן, לשתוק הרבה או סתם לומר שטויות.

להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך.

לשבור ולנפץ בלי לתרץ, ובלי לתת תשובות
לטעום את הכאב בלי לפחד, אפילו להנות
לרצוח את הרגש, לכבות את כל האהבות.

לברוח ולשכוח
להעלם להרדם
להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך.
 
אני חושבת על טינה היפה

והטובה, כל כך טובה, עם המבט שיש לך בעיניים והעצב אבל גם ההומור והכנות ונשבר לי הלב מהידיעה שאת שונאת את עצמך. נשבר לי הלב גם מהמחשבה על למה. הלוואי שהיו לך מילים משלך. הלוואי שהיה לי מה לתת לך.

אוהבת ודואגת.
חיבוק.
 

hory0

New member


אני אוהבת אותך המון.

מחבקת הכי חזק שיכולה!!

תנסי לשנוא קצת פחות, טוב? יש בך כל כך הרבה מה לאהוב..ואני לא יודעת מי ראוי לאהבה אם לא את.
 

someone343

New member
טינה יקרה..


המילים שכתבת מהשיר נגעו בי מאד,
חבל לי שאת מרגישה כך, מבינה את רגשותייך
את מקסימה... באמת, שולחת לך את האהבה שאינך מצליחה להעניק לעצמך
כי את ראויה לה
 

levshavur

New member
לטינה בה

שלום לך
אני מאוד מבינה איך את מרגישה אבל אוליי את אוהבת משהו בך, משהו טוב ...אני
לדוגמא אוהבת את החיוך שלי (ועכשיו גם הצבע בשערות והלק בציפורניים )...את
הידיים שיודעות לצייר ולכתוב...זה מה שאני מרגישה וחוץ מאלה יש גם כמובן את
תכונות האופי יש טובות ויש אלה שפחות טובות...וצריך לחיות עם כל המיכלול הזה..
העולם הוא לא שחור ולבן אלא יש בו גם גוונים...

אז תנסי לחשוב מה את כן אוהבת בעצמך גם בפנימיות וגם במראה החיצוני...
חיבוק גדול
לבשה.
 
אני זוכרת זמנים

שבהם השיר הזה היה הפסקול של החיים שלי.
ורק יכולה לתת לך את התקווה שאם אני מרגישה כל כך אחרת היום,
זה יכול לקרות גם לך.
אפשר לעבור שינוי בתפיסה העצמית,
אל תאבדי את התקווה שיהיו ימים שתרגישי אחרת.

 

TinaBa

New member
את צודקת.

יש ימים שבהם אני מרגישה אחרת.
אני צריכה כל הזמן להזכיר לעצמי את זה...

פשוט ממש ממש קשה עכשיו.
ממש....
 

TinaBa

New member
יקרה,

עושה טוב לדעת שאת חושבת עלי.
משתדלת ככל יכולתי להחזיק מעמד ולא לקרוס.
וזה כל כך קשה.......
אני בשיא המאבק.
מצד אחד מייחלת לעזוב כבר את האחיזה ולצנוח למטה למטה. להתפרק.
ומצד שני מבינה שאולי אפשר אחרת...

כרגע בעיקר אומרת לעצמי שוב ושוב בראש שזה שאני עוד פה ועוד מתפקדת, לא מוריד מעוצמת הכאב והשבר. שלא צריך לקרוס טוטאלית כדי להוכיח כמה כואב. שהתפקוד לא מעלים מבטל את מה שקרה. זה לא הופך את זה להמצאה שלי.
[רוצה כל כך שייקחו ממני את הידיעה הזאת. שיעלימו לי אותה מהתודעה. שהגוף יפסיק לכאוב ככה. רוצה שהמציאות הזאת תפסיק להתקיים...].
 
למעלה