טריגר.

[Lovely locks]

טריגר.

(אתן לא חייבות להגיב, אני פשוט צריכה להניח את זה איפשהו)



...מסתבר שהיה שם צינור שנכנס דרך האף, מאחורי הגרון, אל תוך הקיבה והוא רוקן את תכולתה החוצה, אל תוך שקית. מתישהו בתהליך הזה, אני מחוסרת הנשימה הכנסתי לעצמי משהו מכל העושר הזה אל תוך הריאות.

(זה באמת קרה לי? זה באמת קרה, זה באמת...?
אני משתדלת שלא לגעת, אבל לפעמים, בנסיעות אוטובוס לשום מקום או כשאני סוף סוף נכנסת למיטה, זה מטפטף בחזרה.
עברה שנה. למה, למה אני לא מסוגלת לשחרר)

 

[מולי בלון]

אני לא מכירה את כל הסיפור

אבל לי מאוד קשה לשחרר דברים שקרו לי.

אולי את צריכה איזשהו אקט טקסי?
אולי לחזור לבית חולים הזה עכשיו כשאת כבר שנה אחרי?
לנשום את המקום ממקום בריא ולצאת מם כשזה לגמרי מאחוריך?
אולי אפילו לקחת משו מהתקופה ההיא, ללכת למקום בטיחותי כמובן, ולשרוף אותו? (כמו מין מדורונת קטנה)

אולי זה דבילי אבל אולי יעזור לך משהו שהוא "משהו" ולא רק רצון לשכוח ולשחרר?

תתני לעצמך להרגיש דברים שאת מרגישה,
העבר שלנו הוא חלק מאיתנו, לפעמים לצערינו, אבל הוא עדיין חלק,
כשהכל חוזר עלייך, תנסה להאחז בזה שאת כבר לא שם.

 

[someone343]

סליחה שאין בי מילים לומר..
פשוט

ואנחנו כאן להכיל איתך את הזיכרונות הקשים..

 

[levshavur]

ללבלי לוקס

שלום לך
אני חושבת שהזיכרון הזה היה טראומטי בשבילך , וכמו עם כל פוסט טראומה
שהזיכרונות חוזרים. האם היה משהו בתקופה האחרונה שעורר בך את הזיכרון הזה?
בכל אופן אם יש לך פסיכולוגית שווה לך להעלות את זה בטיפול.
לבשה.

 

[שישמים אחרים]

(כי יש דברים שנשארים

בזכרון, כזכרון, או אפילו ככמעט קיימים שוב, בחזרה. לא עברה שנה אבל היום במחלקה הפנימית [מטעמי עבודה, לא כי שוב] היתה זקנה דמנטית עם זונדה והיו ארוניות כמו אלו שהיו לי במחלקה הסגורה ואז הפתוחה, וזה קרה שוב, באמת. אין לי שום דבר חכם להגיד. רק רציתי שתדעי שאני מבינה, נדמה לי, ומצטערת)

 

[פרפר בתוך אגרוף]

(כנראה שזה באמת קרה.

לצערי.
כל כך לצערי.
זה קרה לך,
וזה עדיין כאן,
וזה בסדר שאת חושבת על זה,
זה מותר לך.
הלוואי שזה יהיה קל יותר לדעת את זה.)