טריגר

[שישמים אחרים]

טריגר

אני תפורה. אני כל כך תפורה שהרופא במיון זיהה אותי ("אוי, למה שוב?"). אני כל כך תפורה שמקלחות הן בלתי אפשריות, שצריך לתזמן בין מועד החלפת תחבושות אחד לאחר, שלא חתכתי אותי עוד כי התביישתי להגיע למיון ככה.

(אוף אחד לא שואל למה? כי אני חושבת שאנסו אותי, ואיך אני חיה עם עצמי? ככה, בהפרדה מוחלטת, עד שכואב אני בכלל לא יודעת שזה מחובר אליי)

שמישהו יצרח עליי.

 

[lital172]

..

אני לא רוצה לצרוח עליך רק לחבק אותך למנוע ממך להכאיב לעצמך.. כל הזמן את סביב המעגל הזה שאין לו סוף. שוב תפרים שוב דם. מיון . דמעות והביתה. את מנסה לזעוק את הכאב דרך הפצע הפתוח... אבל זה לא מה שיתן לך את ההקלה אולי רק הקלה רגעית... במקום לחתוך את הכאב את צריכה ללמוד לדבר איתו. מספיק שאת חותכת במקום מסוכן ובעורק ראשי זה נגמר. ואת לא באמת רוצה שזה יגמר רק שהכאב יפסיק. ושיוצאים מזה הצלקות לא נעימות ומזכירות מה היה ... והגוף שמנסים לאהוב אותו... פצוע.. ואת זה איפר להחזיר אחורה. מה קורה מבחינת טיפול? את נשארת לבד עם הרגשות של האונס הזה חווה את זה שוב ושוב בפנים.. את חייבת לזעוק את הכאב החוצה... בבקשה תני לעצמך אפשרות שמישהו יקשיב לך ולא הסכין שרק משמידה את הכל...

מאמינה בך . בטוב לבך. במילים היפות שאת כותבת לכולן כאן. מה איתך? איפה הלב הזה כלפי עצמך? ....

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ואם אצרח זה יעזור?

מגיע לך שיהיה מישהו שיצרח. מגיע לך שמישהו ישאל. באמת. הגיע לך גם אז, ומגיע לך כל השנים האלו, ובוודאי מגיע עכשיו.
ובכל זאת, זו רק פנטזיה לחשוב שאם מישהו רק יצרח, אם מישהו רק ישאל למה, משהו ישתנה באיך שתרגישי.
הלוואי הלוואי שהיה אפשר שישתנה ככה. זה לא.
ובכל זאת את צריכה להפסיק לחתוך את עצמך,
ובעיקר את צריכה לחפש דרך להקל על הכאב ולחיות עם הגוף שלך ועם הנפש שלך לטווח ארוך.
מה שקורה עכשיו הוא נוראי ומסוכן, ואת חייבת להפסיק לעשות את זה.
זה שווה גם עצירה של החיים שלך לשם השקעת הכוחות בזה.
כי ככה זה ממש על הגבול וכל כך קל לעבור אותו.

דואגת וכואבת לקרוא אותך.

 

[2b mind]

תודה שהלכת איתי היום.
לבד לא הייתי הולכת עד שם. (בעיקר במשמעות הלא פיזית של העניין)

ומקווה שהלילות שלך לאט לאט יתחילו להשתפר...
ואם לא אז את יודעת איפה למצוא אותי.
אני בדר"כ ערה עד אותה שעה כמו אתמול..

 

[Lovely locks]

-

(הלוואי והייתי יודעת איך לעזור)

 

[someone343]

יקרה...

עצוב לי לקרוא..
על המצב הכואב, על הפגיעה..
בלי הרבה מילים,
כאן איתך,
מחבקת חזק, ודואגת..

עדכני..

 

[קולדון]

מטורף

אין לי מילים. אני לא יכולה לתאר לעצמי מה הייתי עושה, וכן חשבתי על זה הרבה ותהיתי.

חיבוק גדול.

אני מקווה שתמצאי מישהו שיוכל לשמור עלייך יותר טוב בתקופה הזו.
ואני מקווה שעם הזמן תמצאי את הדרך לחיות עם זה.

 

[levshavur]

לשישמים אחרים

שלום לך
כמה פעמים נעלמה לי התגובה אלייך ואני מנסה שוב...
אני מבינה אותך כלך כך!1! הייתי במעגל הזה והצלחתי לצאת מימנו....
לדעתי את צריכה כרגע להגיע דחוף למיון פסיכיאטרי כדאי שתבררי עם מרכז הסיוע
אם יש יחידת טראומה .את זאת שהייתה בכפר שאול עד כמה שאני יודעת סגרו
מחוסר תקציב אבל שווה לברר אוליי במקום אחר יש. שווה לנסוע גם אם יהיה לך ממש רחוחק מהבית.
בכל אופן בכל בית חולים פסיכיאטרי תוכלי למצוא מענה תרופתי וריגשי-אנושי למצב
שלך את מוכרחה שמישהו יעזור לך לצאת מהמצב שלך. במיון בבית חולים רגיל הם
באמת אטומים...
שולחת לך עם שתיי ידיים עם חיבוק גדול ועוטף. אף אחד חוץ משורדת לא יוכל להבין
עד הסוף כמה זה כואב...

בבקשה תעדכני מה קורה איתך כי אני דואגת...
לבשה

 

[שישמים אחרים]

תודה לכן.