טריגר

[שישמים אחרים]

טריגר

יש פה יותר מדי חפצים חדים בבית של ההורים שלי ואין מי שישמור עליי, רק אני, ואני עצובה --

 

[someone343]

יקירה

שמרי על עצמך, אנחנו כאן להחזיק אותך בכל עת
כתבי לנו במקום זאת.. כתבי אם כואב
אנחנו שומעים אותך

דואגת לך ומחבקת

 

[שישמים אחרים]

תודה על הדאגה והחיבוק.

 

[No longer]

זה אכזרי.

להפנות את כל העצב הזה כדי לפגוע בעצמך. את יודעת איזו סדרה מעסיקה את ימי ולילותי כרגע. אני רואה שוב ושוב איך כל העצב הזה מופנה החוצה, ויש רגעים בהם אני חושבת שהעצב שלנו עדיף בהרבה על שלהם. אבל, במה זה שונה, בעצם?
זה לא. ויש לך אחריות על חיים של אדם שהופקד בידייך. אדם אהוב, מוקף, אדם חשוב.
תשמרי על האדם הזה, אוקיי?

 

[שישמים אחרים]

את חכמה.

חשבתי המון על התגובה הזאת. (לא יודעת אם אהוב, מוקף, חשוב, אבל אדם). תודה.

אהבתי.

 

[No longer]

כהתחלה זה מספיק.

אוהבת תמיד.

 

[אלומת האור]

די, נו

מספיק עם זה. את חשובה לי. את יפה וחמודה ומצחיקה ואני לא יכולה לסבול את המחשבה שתפגעי בעצמך. די כבר עם הרומן הזה עם חדרי המיון. את עצובה? תכתבי. תדברי. תבכי. תצאי לטיול קצר בחוץ. תשתי מים או תה צמחים טעים. תתקלחי. תעשי מה שעושה לך טוב, ולא מה שפוצע אותך. בבקשה...

 

[שישמים אחרים]

לא קרה כלום אתמול

(בכיתי, אחר כך ישנתי). תודה, אור.

 

[hory0]

יקרה שאת..

איך את עכשיו??

חושבת עליך, דואגת לך ונושאת אותך עמוק בליבי!!
פעם כתבת לי שלפעמים להוציא את התחושות, לכתוב אותם, יכול מאוד להקל עליך.. ורציתי להציע לך לפרוק כאן את כל מה שמתחולל בתוכך.. לא לתת לתחושות להכניע אותך מבפנים, אלא להוציא הכל כאן ולאפשר לנו להושיט לך יד קטנה בנטל, בהתמודדות.. לשתף בתחושה של העצב שהתעורר בתוכך, בחיפוש אחר אותם חפצים חדים..

את לא לבד יקרה.
אני כאן בשבילך..

 

[שישמים אחרים]

אנסה לכתוב תיכף.

תודה על התזכורות והחיבוק, הורי יקרה.
(עכשיו יותר טוב, אבל עדיין לא ירד החושך).

 

[ג ר נ י ו ם]

גורל / נידאא ח'ורי

"עכשיו אין לי אֵם
כל הסכינים אבותיי
אין לי גוף
כל העצים דמויותיי
והרוח
מנסה לתעתע
האדמה מנסה להישאר
מעל
כובע בוער
דרך להעדר
וכל הסכינים
האבות
נולדים
מרחם געגוע
ומזרעי תעתועים."


אל תשתמשי במי שנולדו בתעתוע.
(אני מרגישה שהייתי רוצה לעזור הרבה יותר ולא יודעת איך. לפעמים עצב הוא כוח, לא חולשה)

אני מקווה שהלילה עבר בשלום (כן, אני יודעת שבעצב זה לא שלום)

נ.ב. גם זה: http://www.youtube.com/watch?v=4BSfKcuNpH0
("don't trust violence..")

 

[ג ר נ י ו ם]

אממ. הציטוט הוא you can't trust violence

שזה בעצם הרבה יותר מדויק מההוראה "don't trust violence"...

שמרי על עצמך

 

[שישמים אחרים]

תודה. עבר בשלום.

 

[שישמים אחרים]

(ט)(אלה הרגעים הארוכים והעצובים

של הבנזודיאזפינים, כשאני לגמרי צלולה וזוכרת. [ועצובה]. סיפרתי קצת לחברה ופתאום ישבתי שם - בין הברזלים - וידעתי מה היה בתוכי כשכולם שיחקו במגרש המשחקים - היו בו נדנדות ומגלשה וגשר - ונגררתי על האספלט - ושכבתי במיטה שלי, הוא השתעל, זרקתי את הכרית, ניסיתי לברוח - אני זוכרת בעיקר את טקס הבריחה - ואיך פעם אחת יצאתי לישון על הדשא וקמתי רטובה מטל - בעולם אחר זה היה יכול להיות מסוכן - אבל בעולם הזה, אני אומרת לחברה, הכל קרה לי, אז מותר לי לתפוס טרמפים וללכת במקומות חשוכים באמצע הלילה, והיא אומרת, אני ארביץ לך, שישמים, ואז אני שוב לא מדברת עם אף אחד. [ועצובה]).

 

[כמהאפשר]

אלוהים.
הלוואי והיו מילים.
הלוואי והיה חיבוק מספיק חם, מספיק מחבק
מספיק מגן.
מספיק משכיח.

הלוואי ואפשר היה לומר משהו וזה היה עושה איזו תרופת קסם מקלה.

אני מניחה שאת תרופת הקסם הקשה, הכל כך לא פשוטה ולא קסומה- את עושה.
וזה לדבר. וזה לעשות את העבודה.
וזה להתמודד.

ואני מניחה שכל מה שזה מעורר בי, מלבד אמפתיה, חמלה, אהבה..
זו הערצה.

את מדהימה. וזה לא פשוט.
וזה כואב. וקשה.
את חזקה- וכל כך שברירית ועדינה..

ופשוט, פשוט(וכל כך לא פשוט)- בבקשה תשמרי על עצמך.

וסליחה שאלה כל המילים שאני מצליחה למצוא.

 

[ג ר נ י ו ם]

אני כל כך כל כך מצטערת

וגם שהדבר החכם היחיד שיש לי להגיד הוא שהתחלת טיפול, שזה מציף לעיתים קרובות, ושתנסי לקחת את זה (כמידת האפשר) לאט לאט...


מחבקת חזק.

 

[שישמים אחרים]

יש לי טיפול מחר בבוקר.

אני משתגעת.

 

[ג ר נ י ו ם]

מחבואים / דליה רביקוביץ

יֵשׁ דָּבָר שֶׁשָּׁכַחְתִּי
וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹד זוֹכֶרֶת
יַלְדוּתִי פָּרְחָה עָבְרָה לָהּ
וַאֲנִי נִשְׁאֶרֶת.
גַּם יוֹנֵק הַדְּבַשׁ פּוֹרֵחַ
מֵעָנָף לְעָנָף
מִקֵּיסָם אֶל קוֹרָה
וַאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת.
דְּבַר מָה נִמְצָא מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּתֶל
וְהַדֶּלֶת:
זִכָּרוֹן שֶׁעוֹקֵר הָרִים
וְטוֹחֲנָם זֶה בָּזֶה.
אָהַבְתִּי פַּעַם פֶּסֶל
אִיטַלְקִי.

כְּשֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת אֲנִי דְּחוּסָה כְּעָנָן
עֲמוּס גְּשָׁמִים,
מַגִּיר מָטָר.
כְּשֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת
אֲנִי כָּל דָּבָר
שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בְּדַעַת אִישׁ.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת
בְּפָנִים תְּמֵהוֹת:
מַה יָּכוֹל לִקְרוֹת לִי
שֶׁלֹּא קָרָה לִי עוֹד?
אֲנִי תְּלוּיָה מֵעַל עָנָן
מִבְּלִי לִפֹּל
בְּלִי כְּנָפַיִם, בְּלִי מַקּוֹר.
פַּעַם, כְּשֶׁהָיִיתִי מְאֹהֶבֶת
כְּבָר לֹא הִרְגַּשְׁתִּי
חֹם אוֹ קֹר.

 

[ג ר נ י ו ם]

לאט לאט... חושבת עליך.

 

[שישמים אחרים]

תודה על הכל, גרניום