טריגר

טריגר

מצטערת מראש אבל חייבת לפרוק אני מרגישה שמנה, מגעילה בהמה ודוחה אני לא מצליחה להפסיק לאכול שטויות ודברים בסגנון. ואין לי בעיה שזה טיפה אבל זה המון. אני כל הזמן רעבה! הבטן הזאת ענקית ולא יורדת ואני לא מצליחה לעשות יותר מידי כדי ש הי אתרד אני מרגישה גועל זורם לי בדם בא לי לצרוח מרוב עצבים אני מרגישה תחושת אמוק שעוד רגע אני משתגעת אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אין לי סבלנות כלפי עצמי.
 
צומפי, מתוקה

אני לא יודעת מה להגיד לך ברמה התזונתית. לפני מחזור או במחזור נהיים רעבים יותר. בחורף נהיים רעבים יותר. לפעמים סתם נהיים רעבים יותר. אבל הרעב זה לא העניין, העניין הוא מה שאת מרגישה כלפיו (וכלפי עצמך). ואת יודעת מה אני חושבת. את צריכה (לא בשביל הרעב, בשביל מה שאת מרגישה, בשביל כל השאר) טיפול רציני מאוד. מאוד. מאוד. אחרת איך תפסיקי להרגיש ככה כלפי עצמך? (וזה כה לא קשור לגודל הגוף שלך. את מרגישה "גועל זורם לך בדם"? זה לא המשקל. זה לא יכול להיות רק זה. ואת יודעת את זה, הרבה יותר טוב ממני). מחבקת. הלוואי שתדעי איך לעזור לעצמך (להביא את עצמך למקום שבו יעזרו לך לעזור לעצמך..).
 

No longer

New member
התחושות האלו תמיד מזכירות לי

קריז. ואני באמת, לא מכירה דרך אחרת להתמודד איתן, חוץ מלברוח מעצמך לאיזו שניה או שתיים. בלישון או לפגוש חברים או לקרוא ספר ולהיכנס לעולם אחר. בסוף זה עובר, בסוף זה עובר. תמיד בסוף זה עובר. איך עכשיו? מה את עושה?
 
קריז זאת המילה

כמו שכתבתי לגרניום אני טיפה יותר טוב, עד הפעם הבאה
מחבקת!
 
צומפי. מה קורה היום?

איך את מרגישה מאז שכתבת את ההודעה? (מקווה שעוד יקפוץ...) מחבקת.
 
סליחה שלא יצא לי עוד להגיב

בגדול אני יותר טוב. למחרת נשקלתי (לא יודעת מאיפה האומץ) וראיתי שלא עליתי גרום. גם לא ירדתי כמו שרציתי אבל עצם זה שלא עליתי זה משהו כך שקצת הוקל לי. אני עדיין מרגישה גדולה וענקית עם בטן גדולה. היום פגשתי את הדיאטנית בשבילים (גרות באותו ישוב) אז קצת פרקתי לגבי טיפול אין לי שום ספק שאת צודקת, אבל אני לא רואה את עצמי מוציאה עוד כ400 שקל בחודש על זה, לא שאני סטודנטית. אם המצב היה חמור מאוד הייתי שוקלת אבל כרגע התמיכה שיש לי מספיקה. נשיקות גדולות!
 
את באמת חושבת שהתמיכה שיש לך מספיקה?

(זאת באמת שאלה, אני לא באמת יודעת...) קודם כל, את יודעת כמוני שיש נושאים חשובים שאת עוד תצטרכי פעם לטפל בהם. כרגע אולי העיתוי הוא בחירה שלך, אבל יכול מאוד להיות שתגיעי למקום שבו זו כבר לא תהיה בחירה (לכן בעיני עדיף להקדים תרופה למכה וכו', אבל כאמור, החלטה שלך). הדבר האחר הוא שאני באמת תוהה אם את מקבלת את התמיכה שאת זקוקה לה. בואי נגיד שבעיני המשפט הזה היה נכון אם לא היית משתגעת באופן חצי פסיכוטי אחת לשבועיים בגלל גודל הבטן שלך... אז אולי בכל זאת כדאי לשקול מחדש את אמיתות ההצהרה הזאת? (אני משלמת 1000 *דולר* לטיפול בחודש, ועוד אחרי הנחה של 150% בערך. מנקודת המבט הזאת את יכולה לתאר לעצמך ש-400 ש"ח נראה לי סכום פעוט למדי לתרום לשפיות הנפשית שלך).
 
רציתי להגיד שכן,

אבל מכייון ששוב אני לא מפסיקה להרגיש את הבטן, ולא לא גדל שם תינוק ושוב היא נראית לי ענקית וגם היריכיים אז אולי תמיכה של טיפול תעשה לי טוב, בעצם אני בטוחה בזה אבל אני מצליחה להשאיר את הראש מעל המים, ולא טובעת גם אם לפעמים אני בולעת קצת מים... רציתי להגיד עוד הרבה אבל אני בכלל לא יודעת אם ההודעה עוד קופצת וזה במילא לא כזה חשוב....
 
למעלה