טריגר.
כמה שזה שטחי, להתעסק כל היום רק באוכל. אני משטיחה את החיים שלי, ומשטיחה גם את הבטן, מצמצמת היקפים ומצמצמת את החיים למספרים וקלוריות, לא קיבלתי מחזור כבר 3 חודשים כמעט, אני מכבה מליון נורות האזהרה שמהבהבות לי בראש והולכת לישון, כדי לברוח, כי זה יותר קל, מלהתמודד, ורצה, כדי לא לחשוב, לא בכיתי כבר חצי שנה בערך, אני משקרת לעצמי, ולכולם, שהכל בסדר כי כל עוד המשקל שלי עדיין תקין, הכל בסדר, ואת מה שנשאר כדי שהוא כבר לא יהיה תקין אני יכולה להוריד בערך בשבוע, אבל יותר קשה להפסיק מלהמשיך ככה, כי המחיר של לא לאכול נמוך יותר מהמחיר של לאכול (כי עדיף לשנוא את עצמך בגלל זה ולא בגלל ש-) ואני לא רוצה למות, אבל ממשיכה להרוג את עצמי לאט, (ובטוחה שיום אחד אני פשוט אפסיק עם זה כמו שהתחלתי) ואין לי כוח לחיות, והכל עובר לידי, כמו בתוך ערפל, כי כשמתעסקים רק בזה, כלום לא באמת משנה יותר וכלום לא נוגע, או פוגע, כמו שהיה אמור להיות כמו שעלול להיות, אם אני רק אפסיק-
כמה שזה שטחי, להתעסק כל היום רק באוכל. אני משטיחה את החיים שלי, ומשטיחה גם את הבטן, מצמצמת היקפים ומצמצמת את החיים למספרים וקלוריות, לא קיבלתי מחזור כבר 3 חודשים כמעט, אני מכבה מליון נורות האזהרה שמהבהבות לי בראש והולכת לישון, כדי לברוח, כי זה יותר קל, מלהתמודד, ורצה, כדי לא לחשוב, לא בכיתי כבר חצי שנה בערך, אני משקרת לעצמי, ולכולם, שהכל בסדר כי כל עוד המשקל שלי עדיין תקין, הכל בסדר, ואת מה שנשאר כדי שהוא כבר לא יהיה תקין אני יכולה להוריד בערך בשבוע, אבל יותר קשה להפסיק מלהמשיך ככה, כי המחיר של לא לאכול נמוך יותר מהמחיר של לאכול (כי עדיף לשנוא את עצמך בגלל זה ולא בגלל ש-) ואני לא רוצה למות, אבל ממשיכה להרוג את עצמי לאט, (ובטוחה שיום אחד אני פשוט אפסיק עם זה כמו שהתחלתי) ואין לי כוח לחיות, והכל עובר לידי, כמו בתוך ערפל, כי כשמתעסקים רק בזה, כלום לא באמת משנה יותר וכלום לא נוגע, או פוגע, כמו שהיה אמור להיות כמו שעלול להיות, אם אני רק אפסיק-