טריגר
נכנסת לכאן כמעט מדי יום. לא תמיד פותחת את ההודעות אבל מחפשת את המוכר והישן. ועצוב לי להכנס לכאן ולכתוב בניק הישן שלי טריגר. אז כבר התרגלתי שלפעמים שואלים אותי אם אני בהריון למרות שאני בכלל לא נשואה- וגם אנשים שיודעים זאת שואלים אותי על הריון. אז יש ימים שזה יותר נראה ככה ותקופות פחות- אבל התרגלתי, כן אני יודעת שיש לי משקל עודף שאני צריכה לרדת אותו אבל לא בא לי למות כל בוקר שאני מתעוררת בגלל זה ואני מתמודדת. אבל אתמול נשברתי- והשבירה הזו גרמהלי לאכול ולהקיא בלי הפסקה מאתמול ועד עכשיו. עשרות בולמוסים ועשרות הקאות. כבר סיימתי כל כך הרבה אוכל וביזבזתי כל כך הרבה כסף. ואיך הכל התחיל- מאמירה כל כך דבילית אבל כשזה בא מאיש מקצוע- גם אם לא הכי מבין זה פוגע ועוד במיוחד בדרך שבה התנהלה השיחה. בישיבה עם הפסיכיאטר שאנחנו עובדים איתו- מספ פעמים הוא העיר לסובבים אותו ולמטופלים על המשקל שלהם. כשסיימנו עם כל הפגישות של המטופלים- עלה שהוא חושב שאני צריכה לרדת במשקל. עכשיו, זה בסדר- זה לא מעליב אותי- אני יודעת את זה אבל הדרך שבה השיחה המשיכה להתנהל שברה אותי לגמרי. הסכמתי עם זה שאני צריכה לרדת במשקל ולדבריו המשקל שבו אני נמצאת הוא לא בריא- גם כאשר מדובר במספר קילוגרמים בודדים מעל המשקל יעד שלי. ואז הגענו לדבר בדרך כזו או אחרת על BMI- ואני יודעת מה הBMI שלי ואני יודעת מה המשקל המדוייק שלי והוא פשוט ענה לי שאין מצב ואני הרב היותר מזה- וזה היה כל כך מעליב. הרי אי יודעת מה המספרים המדוייקים- אז מה זה אומר שאני שמנה יותר מהמספרים התשובה היתה כן. כל התנהלות השיחה ריסקה אותי. והכי עצוב שאף אחד מהסובבים, שכולם אנשי טיפול ואת כולם אני רואה כבר כמעט שנה על בסיס יומי לא יודע על ההפרעת אכילה שלי. לא ממש עצוב, זה דבר טוב, אני לא מסתירה את העבר שלי אבל לא נוטה לספר במקומות עבודה שלי על ההפרעה למרות שהייתי קרובה, אולי זה היה עוזר ומונע אמירות כאלה. ובכל מקרה גם לאנשים שאין להם הפרעת אכילה אני חושבת שזה מזעזע לומר לאדם שהוא השמין, שהוא צריך לרדת במשקל, שאין מצב שהוא במשקל שהוא טוען שהוא. ועוד זה מקל די גבוה אז מה לא הגיוני? נשברתי, אכלתי ואכלתי ואכלתי והקאתי והקאתי והקאתי, ועכשיו אני בין לבין ותכף שוב נופלת. ולא יודעת איך זה יגמר. ולא יכולה עם כל הרצון הטוב לא לעשות עם זה כלום עכשיו. אמרתי לו שבגללו אני אהיה מופרעת אכילה והוא יצטרך לטפל בי- בחינם! אני לא מבינה כמה חסר רגישות אפשר להיות. והתערבנו והוא שמח על ההתערבות שתוך 3 חודשים אני יורדת למשקל שסיכמנו עליו. הוא עוד רצה שאני אגיע לקליניקה שלו להישקל כדי שנוודא את המשקל שלי. אלוהים. בא לי למות.... לא ממינה שהגעתי למקום הזה ועכשיו תוהה מה לעשות מכאן. לא יולה להישאר במשקל הזה- פשוט לא יכולה- מרגישה כל כך נורא וכל כך רע לי. עצוב לי מאוד. ובא לי למחוק את כל ההודעה הזו- היא כל כך מיותרת- כל כך מיותרת. וחסרת פואנטה אני בסדר, לא משנה. למי כבר אכפת. אני כל כך לא קשורה ונפלתי משמיים.
נכנסת לכאן כמעט מדי יום. לא תמיד פותחת את ההודעות אבל מחפשת את המוכר והישן. ועצוב לי להכנס לכאן ולכתוב בניק הישן שלי טריגר. אז כבר התרגלתי שלפעמים שואלים אותי אם אני בהריון למרות שאני בכלל לא נשואה- וגם אנשים שיודעים זאת שואלים אותי על הריון. אז יש ימים שזה יותר נראה ככה ותקופות פחות- אבל התרגלתי, כן אני יודעת שיש לי משקל עודף שאני צריכה לרדת אותו אבל לא בא לי למות כל בוקר שאני מתעוררת בגלל זה ואני מתמודדת. אבל אתמול נשברתי- והשבירה הזו גרמהלי לאכול ולהקיא בלי הפסקה מאתמול ועד עכשיו. עשרות בולמוסים ועשרות הקאות. כבר סיימתי כל כך הרבה אוכל וביזבזתי כל כך הרבה כסף. ואיך הכל התחיל- מאמירה כל כך דבילית אבל כשזה בא מאיש מקצוע- גם אם לא הכי מבין זה פוגע ועוד במיוחד בדרך שבה התנהלה השיחה. בישיבה עם הפסיכיאטר שאנחנו עובדים איתו- מספ פעמים הוא העיר לסובבים אותו ולמטופלים על המשקל שלהם. כשסיימנו עם כל הפגישות של המטופלים- עלה שהוא חושב שאני צריכה לרדת במשקל. עכשיו, זה בסדר- זה לא מעליב אותי- אני יודעת את זה אבל הדרך שבה השיחה המשיכה להתנהל שברה אותי לגמרי. הסכמתי עם זה שאני צריכה לרדת במשקל ולדבריו המשקל שבו אני נמצאת הוא לא בריא- גם כאשר מדובר במספר קילוגרמים בודדים מעל המשקל יעד שלי. ואז הגענו לדבר בדרך כזו או אחרת על BMI- ואני יודעת מה הBMI שלי ואני יודעת מה המשקל המדוייק שלי והוא פשוט ענה לי שאין מצב ואני הרב היותר מזה- וזה היה כל כך מעליב. הרי אי יודעת מה המספרים המדוייקים- אז מה זה אומר שאני שמנה יותר מהמספרים התשובה היתה כן. כל התנהלות השיחה ריסקה אותי. והכי עצוב שאף אחד מהסובבים, שכולם אנשי טיפול ואת כולם אני רואה כבר כמעט שנה על בסיס יומי לא יודע על ההפרעת אכילה שלי. לא ממש עצוב, זה דבר טוב, אני לא מסתירה את העבר שלי אבל לא נוטה לספר במקומות עבודה שלי על ההפרעה למרות שהייתי קרובה, אולי זה היה עוזר ומונע אמירות כאלה. ובכל מקרה גם לאנשים שאין להם הפרעת אכילה אני חושבת שזה מזעזע לומר לאדם שהוא השמין, שהוא צריך לרדת במשקל, שאין מצב שהוא במשקל שהוא טוען שהוא. ועוד זה מקל די גבוה אז מה לא הגיוני? נשברתי, אכלתי ואכלתי ואכלתי והקאתי והקאתי והקאתי, ועכשיו אני בין לבין ותכף שוב נופלת. ולא יודעת איך זה יגמר. ולא יכולה עם כל הרצון הטוב לא לעשות עם זה כלום עכשיו. אמרתי לו שבגללו אני אהיה מופרעת אכילה והוא יצטרך לטפל בי- בחינם! אני לא מבינה כמה חסר רגישות אפשר להיות. והתערבנו והוא שמח על ההתערבות שתוך 3 חודשים אני יורדת למשקל שסיכמנו עליו. הוא עוד רצה שאני אגיע לקליניקה שלו להישקל כדי שנוודא את המשקל שלי. אלוהים. בא לי למות.... לא ממינה שהגעתי למקום הזה ועכשיו תוהה מה לעשות מכאן. לא יולה להישאר במשקל הזה- פשוט לא יכולה- מרגישה כל כך נורא וכל כך רע לי. עצוב לי מאוד. ובא לי למחוק את כל ההודעה הזו- היא כל כך מיותרת- כל כך מיותרת. וחסרת פואנטה אני בסדר, לא משנה. למי כבר אכפת. אני כל כך לא קשורה ונפלתי משמיים.