טריגר רציני (סליחה)

[simplistic]

טריגר רציני (סליחה)

עד שסופסוף, פעם אחת, הייתי מרוצה מאיך שנראיתי בתמונה. אפילו שמתי אותן בפייסבוק (ועוד במכנסיים קצרים). אמרתי לעצמי - את רואה, אין מצב שמישהו יחשוב שאת שמנה בתמונות האלה. באופן אובייקטיבי. ואז, התקשרתי הביתה. "נו, אבא, ראית את התמונות?" , "כן, יפות מאוד. א-ב-ל, את צריכה לשזף את הרגליים שלך"...אני: כן הן קצת לבנות. הוא: "הן ורדרדות" אני: "לא, הן פשוט לבנות" הוא: "טוב, וכדאי לך לעמוד עם הפנים למצלמה, לא כמו בתמונה השלישית..." ....סליחה?!!!! אתה רוצה לרמוז משהו, יא חתיכת שמן דפוק?! מי אתה שתעביר עלי ביקורת, בדיוק? הסתכלת בראי לאחרונה? הבן אדם הזה, הוא פשוט חור שחור. הוא ממרר לכולנו את החיים, והוא עושה את זה בתחכום, באלגנטיות, אתה לא מרגיש את זה עד שנשארת קליפה של בן אדם בלי רצון לחיות, בלי אופטימיות, בלי בטחון. הוא לא יפסיק עד שכל הסביבה אומללה כמוהו. ואז הם עוד מתלוננים שכמעט ניתקתי אתם את הקשר.

אבא...אני פשוט...שונאת אותך...שונאת אותך...שונאת אותך.


(סליחה)

נ.ב. אני חושבת שזה התקדמות לראות את הדברים כמו שהם, ולא לקחת את זה על עצמי. אני לא אתן לאף אחד להרוס לי את החיים ולדכא לי את טיפת הכוח להלחם שעוד יש לי (ותמיד היתה לי, אחרת כבר לא הייתי בעולם הזה).

 

[בעיטה בבטן]

זו התקדמות ענקית .

וזה מדהים שאת לא לוקחת את זה על עצמך .
זה כל כך קשה לעשות את זה ובאמת מעורר הערכה .

עצוב לקרוא על מה שאת עוברת ,וכל הכבוד על הכוחות .
מקוה שלא תצטרכי להלחם כדי לחיות אלא לחיות .
חיבוק גדול

 

[simplistic]

..

אני לא אוהבת את התחושות שזה מעורר בי. אני לא אוהבת שיש בי תחושה של שנאה, במיוחד למישהו שאמורים לאהוב. ובמיוחד אני לא אוהבת שאנשים מנסים בכוח לעורר בי רגשות (שליליים או חיוביים).


תודה על התגובה שלך, אני מנסה לפרגן לעצמי יומיום.

 

[חורה]

איזה חוסר פירגון משווע

אני בטוחה שנראית מ-א-ל-פ-ת עם א'

 

[simplistic]

את מתוקה

 

[charlota]

גם לי לקח זמן להתחיל להתנתק ממה שהוא חושב

עליי...
כשהייתי מלאה יותר הוא אמר פעם בצחוק "שמנה", וחשב שזה מצחיק. אני חשבתי על הפעם זאת עוד הרבה שנים אחרי. ושנאתי אותו.
מזדהה עם התיאור שלך. הוא היה בדיוק ככה. אני אומרת היה, כי עכשיו שאמא חולה והוא סועד אותה, הוא פתאום נזכר שהמשפחה חשובה ושאפשר להתנהג אליהם גם יפה.
עד היום כשאני מבקרת, לא נעים לי שהוא רואה אותי אוכלת. כשאני רזה יותר, מרגישה יותר נוח - כי מגיע לי לאכול אם אני רזה, ככה הוא לא ישפוט אותי.
אבל לאט, לאט, עם השנים, אני לומדת לשים זין (סלחו לי) על יותר ויותר דברים, וכן...גם אנשים, וגם אם זה אבא שלי.
היום, אם הוא יגיד לי משהו לא בסדר - אני אגיד לו שהוא לא בסדר.
למרות שזה דורש אימון. לפני כמה חודשים, לפני שירדתי במשקל, כולם בעבודה הרשו לעצמם לזרוק לי הערות על מה אני צריכה לעשות.
היו ימים שזה היה ממוטט אותי ומביא אותי למקומות שחורים.
צריך להמשיך לשנן: "ככה אני נראית." זאת עובדה". ושכולם ייקפצו לי".

ואני לובשת עכשיו חצאיות - למרות שהרגליים שלי רחוקות מלהיות מושלמות.
אני מפזרת את השיער - למרות שהוא די רעמה שכזאת.
אני לובשת שמלות - למרות שרואים את הבטן מבעדן.
אני לובשת גופיות - למרות שהידיים שלי קצת צ'אביות למעלה.
ועם כל זאת, אני מקבלת המון פרגון ומחמאות.
ושכולם ייקפצו לי.

 

[simplistic]

הלוואי (אולי ט)

ואני הייתי יכולה באמת באמת לחשוב "שיקפצו לי", אבל אני מגיעה לשם.
במקרה שלו- יש לו בעיית משקל חמורה ומסכנת חיים, משהו כמו ה"א in a way. כשאני רואה אותו, הולך לי התיאבון, אני נכנסת לדכאון ובעיקר - אני פשוט לא סובלת אותו.
אז לקבל עוד הערות ממנו - זה היה השיא. אני כבר במקום אחר, שלא מוכן לספוג את הרעל הזה.

התגובה שלך עודדה אותי מאוד, תודה

 

[ג ר נ י ו ם]

אני יודעת שלא התכוונת

וגם שמחה בשבילך מאוד על היכולת להפריד בין אבא שלך לעצמך, ולהתעקש על הבריאות הנפשית והפיזית שלך -

אבל החיבור בין "שמן" ו"דפוק" בפורום רגיש כזה הוא בעייתי. את מבינה, נכון?

 

[simplistic]

מצטערת אם פגעתי במישהי

 

[ג ר נ י ו ם]