ג ר נ י ו ם
New member
טריגר טכני לגמרי
(אוקיי לא לגמרי) אני צריכה לעלות לא מעט במשקל. בפעם האחרונה שהייתי צריכה לעלות בצורה כזאת הייתי מאושפזת ואסרתי על עצמי להסתכל במראה. הייתי בת 17 וחדורת מוטיוובציה (ובמחלקה ללא מראות...) אז זה עבד, ואחרי שלושה חודשים חזרתי בהדרגה להסתכל על עצמי ולא היה לי אכפת. עכשיו לעומת זאת אני לא כל כך יודעת להתמודד עם השינויים הצפויים בצורת הגוף שלי (בחיים שלי). איך עושים את זה? אני בקושי מסתכלת במראה גם עכשיו, אבל ככל שאני אוכלת יותר, אפילו בלי קשר לעלייה במשקל, אני מרגישה יותר את הגוף - או את הגופניות - שלי. איך מתמודדים עם זה? מה להזכיר לעצמי ברגעים קשים? כלומר, איך לא שוכחים את מה ששיננתי לעצמי כדי שאוכל לחזור לאכול? איך הופכים את החיים שלי ליותר חשובים מהאנורקסיה? (ממש קשה)
(אוקיי לא לגמרי) אני צריכה לעלות לא מעט במשקל. בפעם האחרונה שהייתי צריכה לעלות בצורה כזאת הייתי מאושפזת ואסרתי על עצמי להסתכל במראה. הייתי בת 17 וחדורת מוטיוובציה (ובמחלקה ללא מראות...) אז זה עבד, ואחרי שלושה חודשים חזרתי בהדרגה להסתכל על עצמי ולא היה לי אכפת. עכשיו לעומת זאת אני לא כל כך יודעת להתמודד עם השינויים הצפויים בצורת הגוף שלי (בחיים שלי). איך עושים את זה? אני בקושי מסתכלת במראה גם עכשיו, אבל ככל שאני אוכלת יותר, אפילו בלי קשר לעלייה במשקל, אני מרגישה יותר את הגוף - או את הגופניות - שלי. איך מתמודדים עם זה? מה להזכיר לעצמי ברגעים קשים? כלומר, איך לא שוכחים את מה ששיננתי לעצמי כדי שאוכל לחזור לאכול? איך הופכים את החיים שלי ליותר חשובים מהאנורקסיה? (ממש קשה)
אם יש משהו שאני מנסה להגיד בבבל"ת הזה שכתבתי, זה שתמיד יש משהו שיכול לעודד אותנו להמשיך הלאה כשקשה, תמיד יש משהו שעוזר לנו להימשך מעלה, פשוט צריך לנסות למצוא את הדבר הזה ולהחזיק בו חזק.. קשיים באים והולכים ומכל אחד אנחנו ממשיכים להבנות וללמוד ואני באמת יכולה להגיד ולא ממקום מתנשא, זה כל כך שווה את זה! אני מאחלת לך שתצליחי לראות בתוכך את החוזק ותתני לו מקום..