טריגר אצל ילדים

[שואל20]

טריגר אצל ילדים

שלום רב,

חיפשתי באינטרנט מאמרים על טריגרים אצל ילדים שגרמו למחלות נפש.
כגון: מות של אחד ההורים, גירושי הורים, סטרס לאורך זמן וכדומה.

אשמח לקבל הפניות לקישורים מתאימים.

תודה

 

[עפרה מהודר]

טריגר

איננו גורם למחלות.
הוא רק גורם להתפרצות של המחלה שכבר הייתה קיימת.

 

[יעל ניסן]

ולכן

כל דבר כמעט יכול להוות טריגר

 

[שואל20]

אני אשמח

לקבל הפניות למאמרים על טריגרים (שהם אינם הגורם למחלה אלא להתפרצות).
ולאו דווקא גרמו להתפרצות מחלת נפש אלא לשינוי התנהגותי כלשהו.

תודה

 

[יעל ניסן]

שוב, טריגר הוא בעיני המגיב

אחד יכול ליפול ברחוב, לשבור את הזרת ולצאת מאיזון והשני לעבור 3 מלחמות ולתפקד.

אין מאמר על הטריגר, יש מאמרים על מקרים ספציפיים שככה וככה קרה להם.
מצד שני יש טריגרים שחוזרים על עצמם בהתנהגות האנושית ומנסים ללמוד אם יש תגובות אופייניות להם.
טריגרים כמו מלחמות, אונס והטרדה מינית, התעללות וכד'. וגם המחקרים שם הם לא על הטריגר, אלא על הניסיון לשרטט תגובות אופייניות.

 

[שואל20]

אני

צריך מאמר על ילדים שעקב מות הורה, גירושים (או משהו דומה) - ארע אצלם שינוי כלשהו בהתנהגות, באישיות, בדפוסים, בתיאבון או כל דבר דומה.

יש סיכוי שאקבל הפנייה מתאימה בלי ללמד אותי פסיכולוגיה ?


תודה

 

[עפרה מהודר]

לא נראה לי.

 

[דנה שלמון1]

קצת יותר רקע

הי לך,
אם תכתוב לנו קצת יותר על הרקע, או הטריגר לפניה, יהיה יותר קל לעזור לך
באופן כללי כל "בעיה" פסיכולוגית יש לה ידיים ורגליים - או אורגניות או סביבתיות
לכן אתה צריך להיות יותר ממוקד

דנה שלמון תרפיסטית באומנות M.A.
מתמחה בטראומה והפרעות קשב

 

[שואל20]

הרקע

הוא ילדים שחיים הרבה זמן בחרדה או בחוסר וודאות או בפחד או בדיכאון (או הכל ביחד) כתוצאה ממצב לא טוב של הורה או מועקה כלשהי שנוצרה בבית הספר, וקיימות לזה תופעות לוואי ארוכות כגון פחד משינה, רצון להיות כל הזמן עם ההורה שבמצוקה, חוסר רצון ללכת לבית הספר וכדומה.
הסוגייה שמעניינת אותי היא הנזק לטווח הארוך, בין אם בצורה שאינה נראית כרגע לעין ובין אם באופן מיידי וחד (כאמור, טריגר).
אני מרוחק מתחום הפסיכולוגיה אבל אם תפני אותי לכמה מאמרים, אקרא ואמצא מה רלוונטי לעניין.


תודה

 

[דנה שלמון1]

נזק לטווח ארוך

הי שואל,
הנזק לטווח ארוך הוא בזה שהם לא מקבלים טיפול.
מאמר כזה או אחר לא יעזור לילדים - וברור שהם נמצאים (לפי מה שאתה אומר ) במצוקה.

אם אתה צריך להוכיח למישהוא/היא את הדברים זה צריך להיות באופן אישי - כל סיפור של טיפול מתחיל במצוקה.

מטפל יוכל להעריך אם המצוקה היא מההורה או ממשהוא בבית הספר, או שניהם.

נראה לפי מה שאתה כותב שאין להם עם מי לדבר ולכן הם מוציאים את המועקה בהתנהגות, או יותר נכון בהימנעות מלעשות דברים - בית ספר, שינה ופרידה.

http://saloona.co.il/arttherapy/

נותנת לך קישור למשהו שכתבתי על תהליך גירושים, שההורים בכלל לא חושבים שיש בעיה (אם הבנתי נכון, נראה לי שזה חלק ממה שאתה מדבר עליו - שהצד השני לא מבין שיש בעיה)

בהצלחה, מקווה שעזרתי לך קצת,,

דנה שלמון
תרפיסטית באומנות
מתמחה במצבי טראומה לילדים
והפרעות קשב של א/נשים.

 

[אזון פנימי]

לשואל 20-מה הקשר שלך לילד/ילדים שאתה דוא להם?

כי התשובה תהיה אחרת אם אתה הורה של הילד, מורה שלו, דוד שלו או מטפל שלו, או אולי אפילו סתם שכן.

 

[יעל ניסן]

אני מתקשה לעזור לך

מכיוון שהשאלה רחבה מדיי.
כדי להגיע למאמרים צריך למקד
"אילו השפעות יכולות להיו על ילדים שנמצאים במצב לא טוב לאורך זמן בגלל כל מיני דברים שקורים להם בחיים" זה רחב מדיי בשביל מאמר.

 

[שואל20]

תודה

 

[KFIRB]

לצורך מה אתה מחפש?

נעשתה לפני כמה שנים עבודה על ילדים שחוו דחייה (חרם) בבית הספר ובבגרותם נמצא כי סובלים מתסמינים המזכירים PTSD, קיים ויכוח האם האירוע שייך לתסמונת או לא.

יש מאמרים (לא בהישג ידי) שמדברים על תופעות בינדוריות וכן תופעות של טראומה או אבל מורכב אצל ילדים ממשפחות שחוו אלימות בין בני הזוג או אובדן ההורים.

לגבי גירושין גם קיימת ספרות עניפה על השפעת הילד לטווח הקצר והארוך.

מחלת הורה זה תחום שנחקר רבות, אך שוב, צריך לחפור בשביל למצוא מאמר, רצוי בספריה עם גישה למאגר חיפה או גוגל סקולר.

תחום שידוע כבר שנים שהוא בעייתי הוא ילדים שהיו עדים או מעורבים במריבות וסכסוכים קשים בין הוריהם, הבעיה החמורה ביותר במקרים כאלו מעבר להעברה הבינדורית - היא שהילדים נפגעים פעמיים- בגיל הילדות/ההתבגרות ובגיל הבגרות שהם חווים איחור משמעותי בבחירות בני זוגם והשתלבותם בחברה.

 

[אחד העצובים בעיר]

זה בהנחה שקיימים ''טריגרים טהורים''.

אם ניקח, לדוגמה, סכיזופרניה, מחקרי תאומים גילו ששמונים ושלושה אחוזים מהאנשים שיש להם תאום זה עם סכיזופרניה, לוקים בסכיסופרניה גם בעצמם. דהיינו, מדובר במחלה שהיא מאוד תורשתית. זאת אומרת, שמי שיש לו פוטנציאל תורשתי להפוך לסיכיזופרן, סביר מאוד שיהפוך לכזה ומי שאין לו, לא יהפוך לכזה. עד כאן, שנינו מסכימים.

הנקודה היא, שאני עדיין חושב, שבין האנשים שיש פוטנציאל גנטי ללקות בסכיזופרניה, עדיין יש כאלה שקל יותר לדחוף אותם לזה ויש כאלה שקשה יותר לדחוף אותם לזה. יש כאלה שיהפכו בגיל מסוים לסכיזופרנים בלי שום סיבה נראית לעין, יש כאלה, שאי נעימות יחסית תגרום להם את זה ויש כאלה שהסכיזופרניה תופיע אצלם רק אחרי חוויות קשות ביותר ושימוש בסמים או הדבקות בעגבת (כמו וינסנט ואן גוך) וכיוצא בזה.

בהגדרה הטהורה של הטריגר, מדובר רק בניצוץ שהצית גז דליק שתמיד היה שם. אלא שבחיים זה לא תמיד פשוט. בחיים, יש אנשים שצריכים דחיפה חזקה יותר מאחרים כדי לממש פוטנציאל זה או אחר.