טריגרים

[הילה8983]

טריגרים

מכירים את זה?? כמה פעמים הגיעו חולות אחרי רמיסיה (מונח שהכרתי באישפוז האחרון..) ואז נתקלו ב"טריגר"
בחיים שלהן: מוות של הורה, סבא, פרידה מבן זוג, או אפילו כלב שהלך לאיבוד, וזה גרם לחזרה לסימפטומים...
אני מרגישה שכל הדברים סביבי הם למעשה טריגרים...למה כל כך קשה לי לעזאזל??.. האם הנבואה של הפסיכיאטרים
בתה"ש מתגשמת? "את לא תצליחי לבד"... אבל אני נלחמת ונלחמת ונלחמת... כ"כ קשה לי, ואני כ"כ לבד, וכשאני לא לבד
אני לא מסוגלת להכיל את האנשים, את בן הזוג, את הרגשות...
אלוהים, למה? למה דווקא אני?? 16 שנה תקעת אותי עם החרא הזה, היית הורג אותי כבר...אני לא מצליחה לחיות ככה, ה "בריא" הזה
כל כך רע לי..אני רוצה חיים טובים יותר, כן, אבל מי מגדיר מהם חיים טובים יותר? אני מרגישה נהדר ברגעים הקטנים שיש לי דחף לחולי, אולי זה הטוב שבחיים?
הריגוש?, מי קבע שלהיפטר מהמחלה זה האידיאל?, ואם כן, למה זה כל כך קשה לעזאזל...כמה כוחות יש לי, בהכל, רק במלחמה הזאת אני נשברת..

נמאס


7 חודשים ושלושה שבועות.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

היי הילה

הסימפטומים של המחלה, החולי כולו, הוא דרך להמנע מהכאב. לא לפתור אותו- הוא נשאר, אבל החולי מאפשר להמנע מלהרגיש אותו, בכל מיני דרכים. לאט לאט הוא הופך לשיריון כזה, שאת משתמשת בו נגד כל כאב מגדול ועד קטן, ואת פחות ופחות מתמודדת עם הקשיים של החיים- גם אלו הרגילים והיומיומיים.
כשמפסיקים להשתמש בשיריון, הכל כואב.
בעצם אין לך אסטרטגיות ודרכים רגילות להתמודד עם כאב ותסכול מכל רמה שהיא, והכל הכל כואב
אני מאמינה שעוד הרבה כאן יכולות, כמוני, להזדהות עם התחושה הזו- את כאילו חסרת עור, הכל חודר אלייך ושורט אותך

אבל זה לא נשאר ככה, לומדים למצוא דרכים לא הרסניות להתמודד עם כאב, כמו ששאר בני האדם יודעים

בין להיות בתה"ש ובין לעשות את זה לבד יש עולם שלם של טיפולים מכל מיני סוגים... היית בטיפול? את מקבלת איזושהיא עזרה מקצועית כרגע?

 

[הילה8983]

היי פרפר

כן, אני מגיעה פעמיים בשבוע למעקבים, פעם פסיכולוגית ופעם דיאטנית, כמה שהייתי סקפטית, המעקבים מאוד עוזרים לי להישאר שפויה וממוקדת
במטרה ... קשה לי נורא, זה בטוח, יש עליות וירידות אבל אני חייבת להילחם על החיים שלי, כי גיליתי חיים...טובים יותר, מלאים יותר בלעדיה... אני רק מקווה שעם הזמן יוקל לי

 

[פרפר בתוך אגרוף]

נשמע שאת עושה עבודה רצינית...